בכורי יוסף עט

לי' מידי הרי שצריך להשלי' כל המלאכה ע"ש שהאריך ובסוף התשובה העלה עפ"י הכלל דכל אונס שמצד הפועל אי לית לי' הנאה לבעה"ב מידי מפסיד שכרו ואי איכא הנאה במקצת משלם לו הנאתו ואונס שמצד בעה"ב אפי' לית הנאה לבעה"ב כלל חייב לשלם ובשמירת שטרות כ' דאי הוה אונס גמור חשוב האונס מצד בעה"ב ומש"ה משלם לו שכרו אבל גו"א אף שפטרתו תורה בשטרות שנתמעטו מדין שמירה מ"מ חשיב אונס מצד הפועל ומש"ה בנגנבו כולן אין לו שכרו אבל נגנב מקצת כיון דיש לו הנאה בשאר צריך ליתן לו שכרו על השאר ע"ש. והנה לא זכיתי להבין ד"ק שסותר עצמו מתחילת דבריו ממש להיפוך דמכח הראיות מב"מ ומע"ג כ' דבנאבד מקצ' מפסיד החפצי' כל השכר ומ"מ אינו מפסיד על כל הימי' ואח"כ מסיק ממש להיפך דעל שכר הימים מפסיד לגמרי ובנאבד מקצת משלם לו שכרו על השאר ובעניי א"י כעת ליישב ד"ק והנה לדון על פי ראיותיו הנה הראי' מע"ג לענ"ד אינו מוכרח כלל דהתם ודאי מש"כ רש"י דכל כמה דלא עברינהו לכולהו לא יהיב לי' מידי הנה לכאורה קיי"ל דפועל חוזר בו אפי' בחצי היום ולענין עובד כוכבים שם דיינינן נמי כדין תורה כדמוכח לקמן שם (דע"א) וע"כ צ"ל דמ"מ כל כמה דלא הדר בי' אין לשכירות חלא לבסוף אבל כשחוזר בו כ"כ התו' בב"מ (ס"ה) ד"ה שכירות כו' דההיא שעתא הוה הסוף ע"ש וה"נ פשוט. בשנאנס דה"נ ההיא שעתא הוי הסוף וא"כ אין לו ענין כלל לכאן ודוק והנה לענין שכר כל הימים דרוצה להוכיח דאינו מפסיד אלא שכר שבת אחר הסליחה מקדושת תורתו אין לי ציור בשכלי להפסיד שכר שבת לבד דאם אינו מפסיד על הקודם א"כ מאי שנא שכר שבת דמפסיד ה"נ בכל השבת אין לו להפסיד אלא אותו הרגע שפשע בשמירה ובטל לגמרי הא דאמר התם להפסיד שכרו. ועוד ראי' ברורה דמפסיד שכר כל הימים מהך דלעיל דפריך מהך דבני העיר ששלחו שקליהן דנגנבו נשבעין ומשני נשבעין לטול שכרן ופריך והא ש"ש בגו"א חייב אגרייהו מיהו לפסיד כו' ואי דאינו מפסיד אלא שכר אותו היום יכול לומר נשבעין לטול שכר שאר הימים וצריך לשבע שאינו ברשותו ושלא שלח בה יד דבכה"ג אין לו שכר כלל וע"כ דפשוט דמפסיד לגמרי וז"ב ומה שהקשה דא"כ לימא ברישא דהשוכר את הפועל אין אחריות שבת עליו להפסיד שכר שאר הימים לענ"ד יש ליישב בפשוט דזה אינו תלוי במה שאין נותנין לו שכר שבת דאפי' נותנין לו אי הוה קציצה באפי נפשי' אינו מפסיד שכר שאר הימים ועוי"ל דהנה יש לדקדק הך לישנא דלפיכך למ"ל כדדייק לעיל כ"ט והנה לפי המסקנא דמוקי לה כשקנו מידו ואחריות שבת היינו לגמרי י"ל דקמ"ל ברישא דהוה אמינא נהי דאין נותנין לו שכר שבת ואינו כש"ש ש"ח מיהו הוה כמו גמרתיו לקמן פ"א ע"ש קמ"ל כאן כיון דאין עליו דין שמירה מדינא על מה שלא קנו עליו אין לו דין שומר כלל ולא אמרינן דגם בזה משתעבד מחמת הקנין ובסיפא קמ"ל דלא נימא כיון דשכר שבת אינו נוטל אלא בהבלעה הו"א דהקנין לא קאי עליו ואינו מתחייב בשמירת ש"ש אלא כשומר הקדש דעלמא ודו"ק וא"כ י"ל דזה א"ש לפי המסקנא אף לענין שכרו ס"ל להש"ס דלא שייך הני רבותות וקשיא לפיכך למ"ל ומש"ה לא אוקי הכי ודוק ולענין הבלעת חפצים לענ"ד גם כן הוה כהבלעת ימים ומפסיד הכל וראי' לדבר דאי ל"ה גבי בני העיר ששלחו שקליהן דפריך דנגנבו למה נשבעין לטול שכרן דאגרייהו מיהו לפסיד לישני דנגנבו מקצת ונשבעין לטול שאר השכר שעל הכל ומתוך דבריו ראיתי שהרגיש בזה אלא שכ' דנגנבו משמע שנגנב הכל אבל לענ"ד זה אינו דהא בב"ק (צ"ט) מוקי הא דתנן פירות והרקיבו היינו הרקיבו מקצתן דווקא עיי"ש ונהי דנאמר דזה שינוי' דחיקא מ"מ ודאי גם דנגנבו בלסטים מזויין הוא דוחק ועוד דמנלי' לר"א התם לומר דשבועה זו תק"ח הוא ולחדש תקנה חדשה דילמא איירי בכה"ג וע"כ דבאמת מפסיד כל השכר וליכא לאשכוחי שבועה בכה"ג ועוד יש לחזק ראי' זו מהא דהניחו התו' בתימא בב"ק (ס"ג) ד"ה רעהו כו' דלמ"ל קרא למעוטי הקדש מכפל בטוען טענת גנב ת"ל דאין בהם שבועה ע"ש והנה שבועה זו דנשבעין לטול שכרן משמע בהדיא דהוה שבועה דאורייתא מדנקט ר"א אח"כ שבועה זו תק"ח היא כו' משמע דמעיקרא הוה שבועת התורה ואין להקשות דהא תנן כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין והכא הוי נשבע ונוטל דנראה ברור דהנה לכאורה על השכר הוה בעה"ב א"י אם נתחייבתי וקיי"ל דפטו' וא"כ אף בשבועה לא הו"ל ליטול וצ"ל דהכא שאני שהרי לכתחילה סומך עליו והוה כמו ששולח חבירו להוציא עליו דודאי א"י לומר אח"כ דא"י אם נתחייבתי ומ"מ כיון דכל שומר צריך שבועה ה"נ לא האמינו בלא שבועה וא"כ הא דהוה השבועה מדאו' הוה משו' קבלתו שלזה ומש"ה לא שייך למיחשבי' כמו דלא שייך לחשיב נאמן אתה על השבועה דודאי הוה שבועת התורה ודוק. וא"כ שפיר איכא לאשכוחי שבועה בהקדש בכה"ג וכמו שכ' שם לענין קרקע דמשכחת שבועה ע"י גלגול ע"ש מיהו בנאנסו דיש להם השכר ל"ק דאין כפל אלא בטענת גנב וגם נגנבו כולן הרי מפסיד כל השכר וליכא לאקשויי מידי אבל בנגנבו מקצתן אי ס"ד דאינו מפסיד כל השכר שפיר משכחת לה שבועה בכה"ג וע"כ דבנגנבו מקצתן מפסיד כל השכר ולא שייך שבועה דכנגד כל הנגנב מפסיד השכר וזה ראי' נכונה ולכאורה אפשר לדחוק דדוקא גבי קרקע לענין גלגול כ' דבשבועה זו חייב כפל דהרי השבועה משום זה התביעה ג"כ דאם אינו רוצה לשבע צריך לשלם הכל כמו שהביא הרא"ש סוף שבועות מהירושלמי ע"ש אבל כאן אם אינו רוצה לשבע משום השכר לכאורה י"ל דאינו חייב לשלם על ההקדש דאין תורת גלגול על הקדש מ"מ צ"ע בסברא זו דמנלי' להר"י הך סברא ולהקשות דילמא בכה"ג נמי חייב כפל ודווקא בקופץ מעצמו אמרי' דפטו' ע"כ נראה כמש"כ דמפסיד הכל ולא שיי' שבועה ודו"ק

תמוה לי כעת דברי התו' בב"ק (דע"ג) דהקשו למ"ד מעשה שבת דאורייתא דדריש מה קודש אסור אף מעשה שבת אסורין אי מה קודש אסור בהנאה כו' ת"ל לכם והקשו דלא לכתוב לא קודש ולא לכם והוי אסרינן מכל שתעבתי דמשמעות דבריהם דהאיסורין שוין והנה כל שתעבתי הוי לאו שבכללות כי היכי דלא תאכלו על הדם בסנהדרין (ס"ג) דאמרינן על כולן אינו לוקה דהוי לאו שבכללות ע"ש והזיד במעילה פליגי רבי ורבנן אי במיתה או באזהרה ועכ"פ מלקות איכא ועוד דבפסחים (ל"ב) מבואר דבנהנה מהקדש לכו"ע שיעורו בפרוטה אפי' באכילה וע"ש בהו' וא"כ ה"נ דילפינן מהקדש לכאורה ה"נ שיעורו בפרוטה ובלא תאכל כל תועבה ודאי הוי בכזית ככל האיסורין וצע"ג ובקידושין (נ"ז) דבעי למימר לענין כה"כ פן תקדש פן תהי' קודש פריך אי מה קודש תופס את דמיו