בכורי יוסף ח

סימן א

גרסינן במו"ק (דף ט') רמי קראי אהדדי כתיב פלס מעגל רגליך וכתיב אורח חיים פן תפלס ל"ק כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים וכאן שאי אפשר לעשותה כו' ופירש"י במצוה שאי אפשר לעשות ע"י אחרים אל תפלס אלא מציה הבאה לידך בין גדולה בין קטנה עשה והרש"א הקשה דבריש מגילה אמרינן בהדיא דמצוה גדולה דוחה הקטנה כגון עבודה ומגילה מגילה עדיף וכן מת מצוה עדיף מעבודה ודעתו לפרש איפכא דבאפשר לעשות ע"י אחרים שיעשו הגדולה אל תפלס אלא יעשה אף הקטנה והאחרים יעשו הגדולה ובאי אפשר נעשות ע"י אחרים פלס לעשות הגדולה וצ"ל דבאפשר לעשות ע"י אחרים היינו הגדולה אפשר אבל הקטנה אי אפשר ע"י אחרים דאי ל"ה מצוה בו יותר מבשלוחו וא"כ ודאי דיעשה הוא הגדולה בעצמו והם יעשו הקטנה וע"כ שא"א לעשות הקטנה ע"י אחרים וא"כ פשיטא דלא ידחה הקטנה לגמרי משום מצוה בו יותר מבשלוחו וכן אידך קרא דפלס דמוקי בא"א לעשות ע"י אחרים ומש"ה יעשה הגדולה ג"כ פשיטא דבשתי מצות לפניו יעשה יותר הגדולה. והכי משמע במגילה דאמר בפשיטות דהגדולה עדיפא ודוחה הקטנה ולא מייתי קרא מידי ועוד דלפי סידור הש"ס משמע דהך גוונא קמא דאפשר לעשות ע"י אחרים קאי אקרא קמא דפלס כפירש"י ולענ"ד כאשר נדקדק בלשון רש"י אלא מצוה הבאה לידך בין גדולה בין קטנה עשה נראה בהדיא דקאי בגוונא דבא לפניו מצוה לעשות אלא שאם יעשה עכשיו מצוה זו אח"כ כשיבא לפניו גדולה לא יוכל לעשותה וכיון שהקטנה באה לידו עתה והגדולה אכתי ליתא לפניו ודאי דצריך לעשות עתה הקטנה אף שאח"כ לא יוכל לעשות הגדולה והכי מפורש התם בריש מגילה דמת מצוה עדיף מפסח מלאחותו דיליף מיניה דהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו דאינו מטמא לאחותו אבל מטמא למ"מ. הרי דמ"מ עדיף מפסח ופסח עדיף מטומאת קרובים ומש"ה דוחה לטומאת קרובים ואפילו הכי אמרינן בזכחים (דף ק') ביוסף הכהן שמתה אשתו בעה"פ וטמאוהו בע"פ אף שלא יוכל לעשות הפסח אח"כ ומחלק אביי התם בהדיא דבלא מטי זמן חיובא טומאת קרובים עדיפא ובמטי זמן חיובא פסח עדיף הרי בהדיא כפירש"י דאף קטנה כיון שבאה קודם יעשנה ואפי' רבא דפליג התם דמטמא לקרובים אפי' אתר חצות היינו בפסח דיש נו תשלומין וע"ש בתו' ובתו' סוכה כ"ה ד''ה משום. והכי מוכח בכ"ד דעוסק במצוה פטור מן המצוה ואפי' בקטנה אף שדוחה הגדולה והיינו כיון שהתחילה קודם וז"ב וזה חידוש גדול דמתחיל בקטנה אף שאח"כ לא יעשה הגדולה. ובהך גוונא נמי באידך קרא דפלס. דהיינו שאין לפניו עתה כ"א הקטנה וכגון שאח"כ ג"כ לא יוכל לעשות הגדולה ויכול לעשות עכשיו הקטנה ע"י אחרים אף דקיי"ל מצוה בו יותר מבשלוחו אפ"ה נותן עתה הקטנה לאחרים והוא אינו עושה כדי שיעשה אח"כ הגדולה ונראה דאפילו הגדולה יוכל ג"כ לקיים אח"כ ע"י אחרים מ"מ יכול להמתין וליתן הקטנה עתה לאחרים דאי לא יכול לעשות אח"כ הגדולה כלל פשיטא דיתן עתה לאחרים ומאי איריא דהמצוה דאח"כ היא גדולה אפי' קטנה נמי כיון דתתבטל אח"כ לגמרי פשיטא דיתן השתא לאחרים כדי לקיים שתיהן. אלא ע"כ דתתקיים אח"כ ואי לאו דהשני גדולה יותר שיטא דיעשה עכשיו הוא בעצמו ולאחרים יתן אח"כ. אלא כיון דהשני' גדולה יותר יוכל עכשיו ליתן לאחרים שיעשו הקטנה והוא יעשה בעצמו הגדולה אח"כ ואף דהיכא דמתבטלת המצוה לגמרי צריך לעשות עכשיו אף הקטנה. ואף שלא יעשה הגדולה אח"כ כיון שהקטנה באה קודם מ"מ בהך גוונא דמתקיימות שתיהן ואינן מתבטלים לגמרי עדיף טפי שלא לעשות עתה הקטנה. כדי שיעשה אח"כ הגדולה כיון דאינן מתבטלים מיהת לגמרי כ"ז עולה לדינא לפי פירש"י ומוכרח בש"ס. שוב ראיתי בנ"א כלל ס"ה אות א' הביא בשם הח"צ. שהוכיח כן לדינא מפירש"י וכתב עליו ונעלם ממנו דברי המהרש"א דהקשה על פירש"י ופי' הש"ס בשי' אחרת ולא הרגיש דדברי רש"י ז"ל נכונים ומוכרחים בש"ס בכ"ד וכן נכון לדינא

מיהו זה דווקא היכי דמצוה אתת מתבטלת לגמרי אבל בספק השני שלו אי יכול אח"כ לעשות מצוה מן המובחר ועתה אינו יכול לעשותה מן המובחר. דהביא שם דברי התה"ד לענין קידוש לבנה דימתין עד מוש"ק כדי שתהי' מן המובחר והובא להלכה ברמ"א סי' תכ'ו ס"א והכי נקטינן והוא ז"ל חלק עלי' מדברי הס"ח שפסק שאין להמתין על הידור מצוה ורצה לחלק בין הידור למצוה מ"ה אבל דחה זה דא"כ גבי ק"ל נמי הידור בעלמא הוא ולענ"ד חילוק זה מוכרח דהא ריש אלו מגלחין אמר דנזיר ומצורע מגלחין במועד אף שהי' להם פנאי כדי שלא ישהו קרבנותיהן ופירש"י ד"ה שלא כו' דאי אסרי להו במועד נמצא שמשהין