בכורי יוסף עח

בנמלחו קודם אף דבאמת דחיקא לי' להך מ"ד לאוקי הכי מ"מ לא איקרי התירה תורה בפירוש עוד העירני חכ"א מב"ק (ע"ג) למ"ד מעשה שבת דרבנן אמרי' דדריש היא קודש ואין מעשי' קודש ע"ש הרי שהתירה תורה בפירוש ואפ"ה גזרו רבנן ע"ז ואסרו מע"ש מדרבנן וי"ל דגם זה לא מיקרי מפורש בתורה משום דמצינו דרבי יונתן דריש לי' ביומא (פ"ה) לדרשא אחרינא דפ"נ דוחה שבת מקודש היא לכם היא מסורה בידכם ואין אתם מסורין בידה ע"ש וא"כ י"ל דאין הדרשא פשוטה להתיר מע"ש כמו הדרשא דביום גבי מילה אף דהתם נמי איכא למידרשי' לביום ולא בלילה ע"ש בשבת ודו"ק [ובזה א"ש ג"כ דלמ"ד מע"ש דאו' היא למאי אתי די"ל דדריש לי' כר"י ביומא הנ"ל ודו"ק] ומ"מ הוא דוחק בכ"ז וכבר דחקנו עליו הרבה סוגיות במ"א ולענ"ד י"ל בפשוט בישוב קו' הר"ן הנ"ל עפ"י דברי הרי"ף ר"פ לולב וערבה דמש"ה גזרו בלולב אף דהוא דאו' משום דלא בקיאי בקביעא דירחא ע"ש ובר"ן שהאריך לענין שופר וא"כ עיקר הגזירה שבכאן משום צירוף טעמא דלא בקיאי בקביעא דירתא וא"כ מתורץ הקו' בפשיטות דכאן במילה דלא תלי מידי בקביעא דירחא והמילה ודאי זמנה בשבת מש"ה ל"ג כאן שמא יעביר סכין ואין להקשות לפי"ז בערב הפסח שחל להיות בשבת דקיי"ל בפשוט דשחיטת הפסח דוחה שבת ול"ג נמי שמא יעביר סכין ואף דהתם תלי ודאי בקביעא דירחא דזה מצינו ג"כ בסופ"ק דשבת דגזרו שאין צולין סמוך לחשיכה אלא א"כ יכול לצלות מבעו"י כמאכל בן דרוסאי והתירו לשלשל הפסח סמוך לחשיכה דבני חבורה זריזין הן ול"ג דילמא אתי לחתויי וה"נ י"ל דל"ג שמא יעביר סכין ברה"ר ודו"ק

ובההוא ענינא צ"ע לענ"ד דברי המ"א (סרע"ה סק"ה) דהקשה בשם המהרי"ל דכמו דהתירו גבי אור הנר לקרות שנים כאחד דמדכרו אהדדי ה"נ יהו מותרים שנים לרכוב ע"ג בהמה ולא נגזור דילמא אתי לחתוך זמורה והתי' שסמך עליו המג"א דהתם חיישינן שמא יחתוך זמורה קודם שישב לרכוב ע"ש ולענ"ד עדיין יש להקשות ע"ז מאלונטית לפי דין המשנה בשבת (קמ"ז) דגזרו ביחיד דילמא אתי לידי סחיטה ולא התירו אלא בעשרה בני אדם כאחד אבל בשנים לא התירו אף דהתם לא שייך שיסחוט קודם ובאמת צריכין אנו לבאר קו' המהרי"ל שרוצה להתיר בשנים היינו שהשני ישמרנו והוא עצמו לא ירכוב דאי ל"ה הא לא התירו באור הנר אלא שנים בענין אחד ולא שייך גבי רכיבה ולפי"ז באמת יש להקשות בכ"ד בש"ס כגון גדישה לפני העומר דגזרו דילמא אתי למיכל לימא דביש מי שישמרנו יהי' מותר אבל לענ"ד בפשוט דלא התירו אלא באור הנר דדרך שיהי' רחוק הנר ממנו וגם לא חיישינן אלא במקום אחד אבל במדורה קיי"ל בס"ה דאסור לפי דזנבות האודים קרובים לכ"א א"א שחבירו ישמרנו בדבר שהוא בתוך ידו ובקרוב יעבור על האיסור וה"נ גבי אלונטית וגבי נדישה וכן לענין לרכוב ע"ג בהמה דגזרינן משום חתיכת זמורה בדרך שכיח שיהי' הזמורה קרוב אליו ועוד דאינו במקום אחד לא שייך שמירה כן נראה לענ"ד ב סימן לז

מה שכתב דתלמידי הר"י נסתפקו בתפלת ליל ר"ה שטעה אי שייך אין מקדשין את החודש בלילה ואינו חוזר לענ"ד יש ללמוד מדברי התו' סו"פ תפלת השחר ד"ה לפי שאין מקדשין את החודש בלילה דס"ל דביו"ט של ר"ה לא שייך זה דהנה לכאורה משמעות הש"ס בפרק אין עומדין (דל"ג) דתפלת ליל שבת וי"ט הוה מדין קידוש אף עכשיו שתיקנו גם בכוס ע"ש וא"כ נראה פשוט דלא שייך בהו תפלת ערבית רשות וא"כ מאי הקשו שם התו' דלמ"ל אין מקדשין את החודש בלילה ת"ל דת"ע רשות והא נ"מ לענין תפלה ערבית של ר"ה דמשום ת"ע רשות לא שייך כאן דאיכא משו' קידוש כנ"ל ואפ"ה אינו חוזר משום דאין מקדשין את החודש בלילה וע"כ דבתפלת ליל ר"ה לא שייך אין מקדשין את החודש בלילה דמשום יו"ט נוהג אף בלילה מיהו בדברי הרא"ש פרק ת"ה (סי' ז') משמע בהדיא דס"ל דאף בליל שבת ויו"ט אמרינן ת"ע רשות ע"ש וצ"ע ומ"מ עדיין יש לדקדק דמ"מ ודאי היכא דאין לו כוס לקדש מבואר בהדיא בסוגיא דאין עומדין שם דהחיוב קידוש הוי בתפלה ע"ש היטיב ואי שייך בליל ר"ה אין מקדשין את החודש בלילה גם בהא שייך וא"כ הא י"ל דלהכי הוצרכו לסברא דאין מקדשין ומיהו אפשר לחלק דבכה"ג כו"ע מודו דלא שייך בו אין מקדשין את החודש בלילה דקידוש ודאי מילתא אחריתי הוא וצ"ע

תמוה לי כעת לשי' יהפו' דק"ש דאורייתא מסוגיא דקידושין (ל"ד) דאמר דילפינן דמ"ע שהזמן גמרא נשים פטורות דילפינן מתפילין ותפילין הוקש לת"ת והדר פריך ונקיש תפילין למזוזה כו' ע"ש הרי בפשוטו דס"ל להש"ס דהאי קרא דבשכבך ובקומך קאי ד"ת כדאמר שמואל שם ואין לדחוק דלכ"ע איירי האי קרא גם בת"ת ומ"מ דרשינן מיני' גם ק"ש דא"כ למ"ל למימר דילפינן מתפילין דהוי מקרא אחרינא וגם פריך אח"כ ונקיש תפילין למזוזה טפי הול"ל דילפינן מק"ש דהוי מ"ע שהזמן גרמא כדאמרי' בהדיא בברכות (ד"כ) דנשים פטורות מק"ש דהוי מ"ע שהזמן גרמא ואיהי גופה הוי בחד קרא עם ת"ת ונילף עלה מת"ת וכל התורה נילף מק"ש ולא הוה מצי למפרך ונקיש למזוזה ואין לומר דלעשי' מקריאה לא ילפינן להקל דהא פריך אח"כ ומ"ע שלא הז"ג נשים חייבות נילף מת"ת הרי דילפינן אפי' מקריאה להקל וע"כ דס"ל לסתמא דהש"ס דליכא כאן כלל מ"ע של ק"ש וע"כ דק"ש דרבנן וצע"ג: סימן לח

מה שהעירני כבוד גאונו נ"י לעיין בדין ש"ש על שטרות שנאבד מקצת אי מפסיד כל השכר. הנה בתשובות ב"ד חו"מ ס"א השואל הביא ראי' מדאמרינן בב"מ גבי בני העיר ששלחו שקליהן דהוה הקדש דאינו נוהג בו ג"כ דין שמירה דבנגנבו מפסיד שכר כל ההולכה וה"נ מפסיד שכר כל החפצים והב"ד הקשה עליו דא"כ גבי השוכר את הפועל לשמור את הזרעים והפרה דאמרינן שכרו לשבת לחודש לשנה נותנין לו שכר שבת לפיכך אחריות שבת עליו היינו ג"כ להפסיד כל שכרו וא"כ מאי פריך רישא דתני שכרו לימים אין נותנין לו שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו היינו נמי להפסיד שכרו ומי אית לי' שכר שבת לישני דאינו מפסיד שכר כל הימים וע"כ דגם בסיפא אינו מפסיד שכר כל הימים אבל מ"מ לענין הבלעת חפצים הביא ראי' מע"ג (ס"ה) דאמרינן דשכרו להעביר מאה חביות במאה פרוטות ויש ביניהן חבית יי"נ כל השכר אסור ופירש"י דכל כמה דלא עברינהו לכולהו לא יהיב