בכורי יוסף עז

גבי מאן תנא להא דת"ר בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה כו' לימא רבי היא דבעי שם גם בסוכה ד"א אפי' תימא רבנן עד כאן לא אמרו רבנן אלא גבי סוכה דדירת עראי בעינן אבל בית אפי' רבנן מודו כו' הרי בהדי' דמה דלרבי לא הוי סוכה לרבנן ודאי לא הוה בית וא"כ ה"נ פשוט לכאורה לענין בית עגול וקשה טובא לכאורה שיטת הפוסקים והנראה דמקור דברי הרמב"ם מסוגיא דב"ב (קס"ד) בית עגול דיגון כו' אינו מטמא בנגעים כו' מנה"מ למעלה הוא אומר קיר קירות ולמטה הוא אומר קיר קירות הרי כאן ארבע כו' ומדנקט בברייתא עגול בהדי הנך דממעטינן מקיר קירות מגה"כ משמע ודאי דבית עגול ודאי נמי בית הוא אלא דאיתמעט מדצריך ד' דפנות דווקא וכל שהוא עגול אינו חשוב חילוק דפנות דאי לא הוה בית כלל פשיטא דאינו מטמא בנגעים דכל שאינו בית אינו מטמא בנגעים כדקיי"ל בהך דלעיל ובכ"ד וע"כ צ"ל דבית עגול נמי הוי בית כשיטת הפוסקים אלא דצריכין אנו ליישב לפי"ז סוגית הש"ס בסוכה ועוד יש להקשות לפי סוגיית הש"ס בב"ב דמוכח דכיון דצריך חילוק ד"ד כל שהוא עגול לא מיקרי חילוק ד"ד א"כ היכי מוכח בסוכה דאחרים סברי דסוכה ד"ק בעינן דילמא ה"ט לפי שצריך חילוק דפנות דהא ילפינן ג"כ מקרא דצריך חילוק דפנות או ג' או ד' לכל חד כדאית לי' וכל שהוא עגול אין בו חילוק דפנות כדלעיל ועוד דתיקשי נמי לרבנן דפליגי ומכשרי סוכה עגולה ואמאי הא ליכא חלוק דפנות ואין לומר דבאמת ה"נ דפליגי בהך דב"ב וסברי דעגול הוי חילוק דפנו' ומטמא בנגעי' דא"כ בנדה (י"ט) דאייתי פלוגתא נגעי בתים הו"ל לאתויי נמי כך פלוגתא לענין בית עגול ומיהו י"ל דהך דראב"ש דאייתי בנדה בלא"ה ודאי פליג אהך דב"ב דכיון דדרש הך דקיר קירות לקרן זוית א"כ לי"ל יתורא בלא"ה לד"ד דיליף מינה בב"ב מקירות ע"ש היטיב ומ"מ ודאי דוחק הוא ע"כ נראה בפי' הסוגי' דתלי בפלוגתא דר"ש ורבנן לענין מנין דפנות דבאמת לרבנן דס"ל דמקרא לא משמע אלא ג"ד א"כ ליכא למילף מקרא דבעי דווקא חילוק דפנות דהא דכתיב מנין דפנות אדרבה לקולא הוא דסגי בג' אבל לר"ש דסבר דבקרא כתיב ד"ד אלא דהלכתא גרעא לרביעית אבל קרא סתמא כתיב ד"ד ותיקשי למ"ל קרא להכי וע"כ דבעי דווקא חילוק דפנות וא"כ עגולה פסולה והא דאמר אביי דאחרים סברי סוכה ד"ק בעינן לא דעגול אינה ד"ק דאפי' בית הוה כדמוכח ההיא דב"ב אלא היינו כדאמר התם לר"ש דסבר דבעי ד"ד מוכח דסבר דסוכה בעי ד"ק וה"נ אחרים דממעטי עגולה דליכא חילוק דפנות וע"כ ס"ל דמנין דפנות דכתיב בקרא לא הוה משום קולא ומיותר למעט עגול וא"כ ע"כ סברי כר"ש דד"ד כתיב בקרא ומשו"ה מיותר למעט עגול וא"כ ע"כ סברי דסוכה ד"ק בעינן כר"ש ורבנן סברי כרבנן דר"ש דג"ד כתיב בקרא ואדרבה קולא הוא וליכא יתורא למעט עגול וכיון דקיי"ל דבית הוא כ''ש לענין סוכה ומש"ה מכשרי ודו"ק

ובשולי מכתבי אכתוב לו מה שנראה לי ליישב מה שהקשה בספר לרב שבגולה בדכ"א שם מ"ט דר"י כו' וח"א מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה. והקשה מכאן לשי' הר''ש ברא"ש הלכות מקואות (סי"א) דאף דבעינן במקוה הוייתה בטהרה לא איכפת לן אם המעמידין הם מדבר המקבל טומאה כיון דהוייתה הי' בטהרה והא הכא גבי סוכה פסלינן גם מעמידין משום דבעינן סכך בדבר שאינו מ"ט ולענ"ד החילוק מבואר ש דהתם אין המעמידין מכלל המקוה ואפי' אם ינעלו המעמידין ותפול תיכף מ"מ ברגע זו כ"ז שלא נפלה כשירה ואפי' נעקר גל שבים טובלין בראשין כדאיתא בחולין (ל"א) אבל בסוכה המעמידין מכלל הסכך כדאמרינן לעיל גבי ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן יד"ח בפסח דפוסלין בנ"ט דמיפרכי ונפלי וע"ש בר"ן דמשמע דהוא פסולא דאו' וחזינן דכל שאין לו קיום לא מיקרי סכך וא"כ ע"כ המעמידין מהכשר הסכך דסכך שסופו לפול לאו סכך הוא ופסול אפי' בשעה שהוא עומד אבל במקוה כ"ז שהיא עומדת כשורה ואין המעמידין עושין אלא מעשה חוץ שתעמוד ולא תתפזר ודו"ק וביותר לר"י לשי' דסבר לקמן (כ"ג) בהדיא דבעי סוכה הראויה לכל שבעה וא"כ כ"ש שהוא מתנאי הסוכה ובעי שיהא בדבר שאינו מ"ט ודו"ק: סימן לו

מה דרצה מר ידידי נ"י ליישב קושית הר"ן בר"ה דמ"ט ל"ג על מילה בשבת גזירה שמא יעביר תינוק או איזמל ד"א ברה"ר כי היכי דגזרינן בשופר ולולב וכ"ד ותי' דדווקא הני דאין דוחין את השבת אלא דבלא"ה הוה שרי בשבת משום דאין בהן חילול שבת גזרו רבנן שמא יעביר סכין אבל מילה דהיא גופה דחיא שבת אף דהעברת סכין יהי' איסור מ"מ ל"ג בה רבנן הנה אף שסברא זו יש לה סעד בתוס' גיטין (ד"ז) ד"ה אע"ג כו' גבי ינוקא דאישתפוך חמימי' דכ' דהתירו שם איסור דרבנן ע"י נכרי לצורך מילה ומ"מ אין ללמוד משם היתר להביא ספר ע"י עובד כוכבים בכרמלית בשבת דדווקא מילה דהיא גופה דחיא שבת התירו טפי ע"ש הרי דלא החמירו בגזירה במקום מילה משום הך טעמא דהיא גופה דחיא שבת וסעד לדבריו מ"מ בכאן סברא זו צ"ע דגזירה זו דשמא ירבה בחילול שבת שלא לצורך מצינו דגזרו אפי' במקום דהיא גופה דחיא דמצינו בזבחים (דל"ג) גבי ביאה במקצת דפריך התם ואי סמיכת אשם מצורע דאורייתא ליעול וליסמוך דרחמנא אמר ומשני גזירה שמא ירבה בפסיעות ע"ש היטיב הרי חזינן בהדיא דאע"ג דאי סמיכת אשם מצורע דאורייתא ע"כ התירה לו תורה לכנוס למקדש בטומאה ושרא לי' איסור זה אפ"ה גזרו רבין שמא ירבה בפסיעות שלא לצורך ויעשה איסורא וכאן עדיף טפי ממילה דכאן כל מצות סמיכתו דווקא בטומאה ובאיסור ביאת מקדש ובאמת קשה מכאן גם לתי' הט"ז בסוף הלכות ר"ה דכתב לתרץ קו' הר"ן דכיון דכתבה התורה בפירוש ביום אפי' בשבת לא רצו חכמים לגזור ולעקור דבר מפורש בתורה ע"ש וכבר הארכתי בזה במ"א וקשה טובא מסמיכה דבכאן דאי דאו' הרי התירה תורה בפירוש ואפ"ה גזרו חכמים ואפשר לדחוק דזה לא מיקרי מקרא מפורש מה דאתי מדרשא דלא מפרשא דהרי חזינן דבאמת הוא לאו דאו' א"כ ע"כ אין כאן מקרא מפורש. עוד יש להקשות לכאורה לשיטת הט"ז מפסחים ר"פ כ"צ דכתבו התוס' ד"ה כבולעו כך פולטו דאע"ג דקיי"ל בחולין דכבדא עלוי בישרא אסור לכתחילה הכא גבי פסח נותן בני מעיו לתוכו ואף דגם הכבד בכלל דלא רצו לגזור כאן משום דכתיב בקרא על כרעיו ועל קרבו כו' ע"ש ולסברת הט"ז דלא רצו לעקור דבר שהתירה תורה בפירוש א"כ פשוט דגם בעלמא לא הוי להו לאסור כיון דהתורה התירה דבר זה בפירוש ואפשר דה"נ לא מיקרי מפורש בתורה דאיכא לאוקמה קרא כמש"כ שם למ"ד דאסור בדיעבד דהתורה איירי