בכורי יוסף עד

עשה שליח אבל בעשאו שליח בפירוש לא ידעינן ודו"ק

עומד אני כעת בנזיר (כ"ב) הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר את שלה ושלו קיים ורמינהו שניהן אסורין ואם לאו שניהן מותרין מפני שתלה נדרו בנדרה כו' אר"י תני מיפר את שלה ושלו קיים אביי אמר אפי' תימא כדקתני ברייתא כגון דאמר לה הריני נזיר ואת דתלי נדרו בנדרה כו' ע' תוס' שתלוי בלשון אם אמר לשון שאלה או תנאי והנה בתוספתא (פ"ג) תניא בהדיא תרתי דברישא תני אמרה אמן מיפר את שלה ושלו קיים ואם לאו היא מותרת והוא אסור ובסיפא תני שניהן אסורין ואם לאו שניהן מותרין וזה מוכח בהדיא כאביי דיש חילוק אי תולה נדרו בנדרה וסיפא קאי בדתלי ורישא ע"כ בלא תלי והכי תניא התם ג"כ לענין חבירו אמר אמן שניהם אסורין ואם לאו הוא אסור וחבירו מותר ובסיפא תני דשניהן מותרין וע"כ דכ"ז כאביי וא"כ יש לעיין למה לא אייתי תניא כותי' ודוחק לומר משום דלא מיתני בי ר"ח ור"א כיון דאביי סבר הכי וצ"ע סימן לא

עוד לו מה שהקשה בההיא דסוף נדרים גבי נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים פי' דאסורה להנשא אם תתגרש והקשו התוס' דהיכי חייל הנדר אאיסור א"א ותי' דחל בכולל מגו דחייל על הבעל ע"ש והקשה דאכתי תקשה לר"ל בשבועות (כ"ד) דאית לי' דבאיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן איסור כולל היכי חל הנדר על איסור א"א יפה הקשה הנלענ"ד דבאמת למ"ד דהעראה הוי הכנסת עטרה דווקא אבל נשיקה לא מיתסר מדאורייתא א"כ א"ש בפשיטות דנטולה אני מן היהודים ודאי משמע לגמרי שום הנאת הגוף וצ"ל דקו' התו' אינה אלא למ"ד אליבא דר"י ביבמות (נ"ה) דהעראה זו נשיקה ולשמואל דאית לי' נמי ביבמות שם דהוא נשיקה ולדידהו שפיר מתרצו דבכולל חל דהכי ס"ל לר"י ושמואל בשבועות שם דאף באיסור הבא ע"י עצמו חל בכולל אבל לר"ל י"ל דס"ל דהעראה ה"ע דווקא שפיר חל הנדר כדביארנו והא דהקשו שם למ"ד כולי' פרקי' ר"י דלר"י לי"ל איסור כולל ולא ניחא להו דיסבור דהעראה היינו ה"ע נראה לי דהיינו משום דמ"ד כולי' פירקי' ר"י היינו רבא וע' קדושין (ד"י) גבי בעיא דתחילת ביאה קונה או סוף ביאה דמסיק רבא כל הבועל דעתו על גמר ביאה והקשו בתו' דביבמות שם אמרי' דאשה לבעלה נקנית בהעראה ותי' ר"ת דבעיא דקדושין נמי היינו תחילה העראה או סוף העראה וע"כ צ"ל דלא הוי למ"ד דהעראה זו ה"ע דווקא דא"כ לא שייך תחלה וסוף וע"כ דסוגי' ס"ל כמ"ד מנשיקה פד ה"ע זו העראה ואיכא תחלה וסוף ומדא"ר דדעתו על גמר ביאה דהיינו ה"ע ש"מ דהא אי הוי דעתי' אמעיקרא הוי קונה מעיקרא בנשיקה וש"מ דס"ל דגם נשיקה הוי העראה ואסור בעריות וליתא התירא דליחול עלי' הנדר ומקשי שפיר ודו"ק עוי"ל באופן אחר עפ"י דברי התוס' ביבמות (ל"ג) ד"ה אמר רבי יוסי כו' דאיסור א"א חשיב קיל טפי משום דיש לה היתר בחיי אוסרה ע"ש וא"כ י"ל דאף דר"ל לי"ל איסור כולל באי' הבא ע"י עצמו מ"מ באי' א"א דקיל טפי שפיר חל עליו הנדר בכולל ואפשר דגם איסור א"א חשיב כאיסור הבא ע"י עצמו שאוסרה ע"י קידושיו ובכה"ג יודה דחייל והא דהקשו מר"י דל"ל כולל היינו כמש"כ ביבמות (ל"ב) ד"ה איסור כולל דמוכח דר"י לי"ל כולל מהך דא"א ונעשי' חמותו אף דהוי כולל דאוסר בשאר קריבות ע"ש וא"כ מוכח בהדיא דלר"י אף על איסור א"א דקיל לי"ל כולל למ"ד דלר"י לי"ל כולל ומקשו שפיר אבל לר"ל שפיר י"ל כך סברא ודו"ק: קשה לי כעת דברי רש"י בסוטה (ל"ט) ד"ה הזאתו ו פסולה דכתב דבעינן כוונה להזאה דכתיב והזה הטהור על הטמא שיהא מתכוין לו וא"כ ביומא (מ"ג) דפליגי ר"י ורבנן בהזאת קטן ע"ש ת"ל דפסול דלאו בר כוונה הוא כדאיתא בהדיא בחולין (י"ב) לענין שחיטה ע"ש ואולי יש לפרש עפ"י דברי התו' בחולין שם דאחרים עומדין ע"ג ומלמדין אותו שיכווין שפיר הוה כוונה ודיוקא דהתם אינו אלא משום דמכשיר קטן באחרים רואין אותו לחוד דמשמע אף דאין מלמדין ע"ש וא"כ יש לפרש פלוגתיי' לענין הזאה במלמד אותו גדול שיכוין וצ"ע וע' תו' מגילה (ד"כ) סוד"ה ולא טובלין בקיבל הזאה לקטן ודו"ק היטב

סימן לב

במה שנתקשה בריש האשה רבה (דפ"ח) גבי וקדשתו בע"כ שאם לא רלה דפנו ה"ד אי דלא ניסת לאחד מעידי' פשיטא [פירש"י דמ"ש מכל מצות שכופין כו'] אלא בניסת לאחד מעידיה וקתני דפנו (וקשיא לרב שם דסבר דבא"א כה"ג אין כופין ע"ש] ומשני איסור כהונה שאני ומשמע דבאיסור כהונה כופין טפי אפי' בניסת לאחד מעידיה ובאמת הוא קשה לומר דכופין טפי באי' כהונה שהוא בלאו מאי' א''א התמורה הנה אנכי אמרתי

מכבר דיש לפרש איפכא דלעולם בלא ניסת לאחד מעידי ודקשיא לך פשיטא איסורי כהונה שאני ומש''ה איצטריך קרא דגם הכא כופין ואמרתי להסביר הדברים דהנה הרא"ש גבי ברהמ"ז כתב בפרק מי שמתו דאע"ג דקיי''ל דיצא מוציא אפ"ה אמרינן דאי נשים שברהמ''ז דרבנן דיצא מוציא אפ''ה אמרינן דאי נשים בברהמ"ז דרבנן אינן מוציאות את האנשים דהתם שאני דמוציא מדין ערבות אבל נשים אי לא מיחייבו כלל ליתנהו גם בדין ערבות וכה"ג כ' התוס' פ' שלשה שאכלו (דמ"ח) ד"ה עד שיאכל כזית דגן גבי קטן (ורש"י כ' שם דקטן שאני דליכא עלי' חיובא כלל אפי' דרבנן דחנוך על האב דמיא והוא תמוה דהא גבי נשים ג"כ אמרינן לעיל דאי מדרבנן אינן מוציאות את האנשים וצ''ע) וע''כ מוכח דכל שאינו אינן מוציאות את האנשים וצ"ע וע"כ מוכח דכל שאינו מחויב בדבר אינו נכנס בערבות א"כ גם לא ישראל לא נתערבו על מצות כהנים כיון דאינן מחויבין וא''כ י"ל דהו"א דכפי' הוה משום ערבות וא''כ ב''ד של ישראל אינן מחויבין לכוף לכהנים כיון דאינן בערבות על מצות כהנים ואפשר דהו"א ג"כ כיון דב"ד של ישראל אין חייבין לכוף גם ב"ד של כהנים אינן כופין דלא נמסר כפי' אלא לכל ישראל ומש"ה איצטריך קרא דגם באיסורי כהונה כיפין ולכאורה הי' אפשר לומר בכוונת הרא"ש דאשה אינה בכלל ערבות בכל ערבות דכל המצות וכמו שהוכיח רש"י בנדה ק דגרים אינן בכלל ערבות מדחשיב בסוטה ערבות של כל ישראל ולא חשיב דגרים ש"מ דגרים אינן בכלל ערבות וה"נ לא חשיב התם דנשים דהא חשיב ששים רבוא דזה מספר הגברים אבל לפי"ז גם כהנים ולוים אינן בכלל מנין זה וע"כ צ"ל כשי' התו' שם דכך דלא ידע חשבונם לא חשיב התם בש"ס ונשים כיון דלא נימנו לא ידיע חושבנייהו וכן שבט לוי אע"ג דנימנו כיון דלא הי' מנינם אלא מבן ל"י וכ"ה שנה והערבות מבן כ' כדמשמע סוגיא דחשיב מנין הערבות למנין בני עשרים מישראל והיינו כיון דערבות אינו אלא מדין של מעלה ודין של מעלה מבן כ' כדאמרינן בשבת דל כ' שני דלא מענשת עלייהו ע"ש וא"כ בני מהלוים