בכורי יוסף עג

לחיוב ואפ"ל עוד דהוא משום איסורא דגזרו דלא ליתי בה לידי תקלה ואף דיש לחלק דדווקא בספק גמור החמירו ליתן לכהן אבל דמאי רוב ע"ה מעשרין הן אינו נראה בזה כאן כיון דהוא משום גזירה אין לחלק ועי' בתו' דהקשו כה"ג לענין מתנות למ"ד דהאוכל מבהמה שלא הורמו מתנותי' כאוכל טבלים וס"ל דא"כ ודאי צריך להפריש משום ספק איסורא אלא דאח"כ היא שלו דמותרת לזרים והו"ל למתני חיוב ופטור והניחו בקושי' ולענ"ד זה יש ליישב דהא בדל"ז הקשו בלא"ה מהא דתניא גבי יחזקאל ולא בא בפי בשר פיגול שלא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותי' דלמ"ד כאילו אוכל טבלים מאי רבותי' דיחזקאל ופי' דבריהם דהא ע"כ הא דלא אמר פיגול ממש משום דא"כ מאי רבותי' דלא אכל איסורא וא"כ הא הך נמי הוי טבל גמור ותי' דבאמת הך דרשא ע"כ פליג ואיהו יסבור כמ"ד דדריש התם שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם וא"כ הא ע"כ הוי פלוגתא דתנאי ועוד דבלא"ה ע"כ הוי פלוגתא דהא התו' בדקל"ב ד"ה כאילו אוכל טבלים מפרשים טעמא משום דיליף נתינה נתינה מתרומה והוא כר"א בריש ראשית הגז דפוטר שותפין ממתנות דיליף נתינה נתינה מתרומה ומתני' ע"כ לי"ל דשותפות פטור דהא תנן בדקל"ב דשותפות כהנים ועובד כוכבים פוטר הא שותפות בעלמא חייב וע"כ דלי"ל האי ג"ש וא"כ לי"ל למילף דהוא טובל ומיהו י"ל דשפיר אית להו הך ג"ש אלא דבתרומה גופה מחייבו שותפות כרבי ורשב"ג שם ומיהו יש להוכיח דע"כ לי"ל ג"ש דהא לר"א דאית לי' ג"ש אמרינן דע"כ פטור בחוץ לארץ כתרומה ומתני' חנא בהדי' דהזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ וחו"ל ובתרומה ליכא למ"ד דנוהג בחו"ל וע"כ דמתני' לי"ל ג"ש וא"כ ודאי אינו כאוכל טבלים וה"נ סבר הך ברייתא ואיהו סבר כר"א דלדידי' ודאי אית לן למדרש דמה תרומה טובלת אף מתנות כי היכי דפריך התם לענין ראשית הגז ושני התם ממיעוטא וא"כ במתנות דליכא מיעוטא אית לן למימר דהוא טובל ובזה א"ש תי' התו' בדל"ז דסבר כהך דרשא דהורה בה חכם ולענ"ד הוא תמוה לכאורה דהא ר"נ דדריש שלא הורמו מתנותי' ע"כ פליג וא"כ מנ"ל למפלג עלי' והך דדריש מהורה בה חכם לא מוכח דפליג בהך דינא דהורמו מתנותי'. ולפי מש"כ ניחא דבאמת לא מתנא קשי' להו דהא לר"א ודאי אית לן למימר דפליג וסבר דטובל כי היכי דפריך בפשיטות לענין ראשית הגז אלא דדרשא דקרא קשי' להו ואהא תי' דסבר כאידך דרשא וז"ב וא"כ פשוט דלא קשי' מהך ברייתא דלא תני חיוב גבי מתנות דלא ס"ל דטבלי אלא כסתמא דמתני' דריש הזרוע אבל הא דלא תני פטורי גבי חלה ע"כ מוכח כשי' התוספות דבאמת צריך ליתנה לכהן לגמרי ומיהו ע"כ צ"ל דזה אינו דהא בכור בהמה טהורה לא חשיב נמי פטורי וע"כ דאינו חייב ליתנו לכהן דבהדי' תנן בטהרות ומייתי לה בב"מ (ד"ו) דספק בכורות בין טהורים ובין טמאים המע"ה וא"כ לכאורה הוי מצי למיתני פטורי וע"כ צ"ל כיון דמ"מ הוא גופי' איכא עלי' איסורא לעולם עד שיומם וכן חלה אינה ניתרת אלא לכהנים לא מיתני לי' לפטורי דהוי משמע דשרי' לי' לגמרי ובאמת אפשר דגם חלה אינה חייב ליתנה בחנם לכהן ואדרבה מסתברא דהוי כבכור דכ"ז שהוא תם אינו נאכל אלא לכהנים כחזה ושוק כדאיתא בבכורות (ל"ג) ואפ"ה ה"ה של בעלים מספיקא ואף דשייך בי' תקלה טפי דאסור בגיזה ועבודה וכ"ש חלה ותרומת מעשר וצ"ע ועכ"פ בספק בכור תנן בהדי' דא"צ ליתן לכהן ותמוה לי דברי התו' בנדה (כ"ה) גבי שפיר דאמר התם דלא תני גבי בהמה דשפיר פוטר מבכורה משום דספיקא הוא וספק איסורא לחומרא וכתבו בד"ה גבי בהמה דאע"ג דהוי קולא דמפקינן ממון ישראל משום דאי לא יהיב לי' לכהן אתי למישרי בגיזה ועבודה ומשמעות דבריהם דמספק צריך ליתן לכהן דלא לישרי בגיזה ועבודה והא בהדי' תנן דהמע"ה ודוחק לומר דהתם הוי רוב לאיסורא וגזרינן טפי וצ"ע ויותר תמוה דברי התו' בב"ב (פ"א) גבי שני אילנות מביא ואינו קורא ומפרש דספיקא הוא ופריך והא מפקע להו מתרו"מ ומשני דמפריש להו ופריך בשלמא תרומה יהיב לכהן אלא מעשר דלוי הוא וכתבו אע"ג דדמאי א"צ ליתנו מספק ושיטתם בחד תירוצא דדוקא דמאי משום דהוי ספיקא מדרבנן א"צ לקיים מצות נתינה ומשמע הא ספק מעלי' חייב לקיים מצות נתינה וזה תימא דהא בהדי' תנן דספק בכורות המע"ה וכן בהך דסו"פ הזרוע אמרינן דהנך דממונא בספיקא פטור וא"צ לקיים מצות נתינה וע' בר"ן נדרים (ד"ז) שהאריך ג"כ להשיג על הרמב"ן והרשב"א לענין ספק ממון עניים ע"ש ודו"ק

סימן ל

מה שהקשה חביבי נ"י בדברי הר"ן נדרים (ל"ד) גבי הא דא"ר הי' לפניו ככר של הפקר ואמר ה"ז הקדש מקודשת דאיירי שכי' בתוך ד' אמותיו וזכה ד"א שלו להקדש כמו המגביה מציאה לחבירו ע"ש והקשה דהא רבא סבר בב"מ (ט') דדחי דיוקא דרב"ח וסבר דל"ק ממל"ח והנה אם שאינו מוכרח כ"כ כבר כתבו כן התו' ד"י ד"ה איתיבי' ע"ש דקבלה רבא מר"נ דל"ק: והנה לפי שי' רש"י דבתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים בעשאו שליח מהני לכו"ע וע"כ דדווקא בלא דעתו ל"מ אבל מדעתו מהני שפיר י"ל דהקדש מהני שפיר בכ"ע דקיי"ל הקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי וכבר עשה התורה שליח כל מי שיזכה עבור הקדש וא"כ הא כל טעם דממל"ח ל"ק אר"נ משום תופס לב"ח והתם גופי' בהקדש מהני דכמדעת דמי מיהו יש לעיין דקצת פו' כ' דגבי מציאה לא שייך שיעשהו שליח כיון דאין הממון שלו גם התו' הקשו על שי' רש"י והנראה דהנה התו' בגיטין (י"ב) ד"ה אלא כ' דטעם דתופס לב"ח ל"מ משום דילפינן מפיאה דכתיב לא תלקט לעני כו' ע"ש והנה בריש האיש מקדש לענין שליחות מנלן דבעי למילף מהקדש פריך מה להקדש שרוב מעשיהן על ידי שליח ע"ש הרי חזינן דבהקדש יש סברא טפי דיש שליח וא"כ י"ל דה"נ לעניננו במקום שחב לאחרים י"ל דנהי דגלי קרא דבהדיוט כה"ג אין שליח מ"מ בהקדש דאלימא טפי לא ילפינן מיני' דאין שליח ובלא"ה אמרינן בפסחים (מ"ה) דחולין מקדשים לא ילפינן להחמיר וכה"ג בכ"ד וה"ה איפכא קדשים מחולין להקל וא"כ גבי קדשים שפיר אמרינן דאפי' חב לאחרים הוי שליח וכ"ש מגבי' מציאה לחבירו ומזה יש גם סעד גדול לדעת רש"י ז"ל דבעשאו שליח בפירוש מהני אפי' תופס לב"ח במקים שחב לאחרי' דהא כ' התוס' במנחות (צ"א) ד"ה מצינו כו' דאיצטריך תרי קראי גבי סמיכה למעט שליח דלא תימא כי שוי' שליח עדיף דשלוחו של אדם כמותו ע"ש וא"כ ה"נ כיון דבעי מיעוטא למעט דבחב לאחרים אינו יכול לעשות שליח וליכא אלא חד קרא א"כ ממילא לא ידעינן מינה אלא בלא