בכורי יוסף ע

דאתי משום דהידי' איתנהו בעולם ואפ"ה לרבנן ל"מ אף שבידו ול"ח בהא הגוף בעולם מה שהידים בעולם וה"נ לענין שפחה י"ל דלרבנן לא חשבו לה הגוף בעולם וכיון דל"ח הגוף בעולם ל"מ לרבנן מה שבידו כן נראה ברור בפי' הסוגיא דמעיקרא בהמה וא"כ נראה לי לפי"ז דזה ודאי דכל אשה ישנה בתורת קידושין ואפי' א"א אבל לענין גירושין כל שאינה מקודשת לא שייך עלה כלל דין גירושין וחשובה לענין הא כבהמה בעלמא וכמו שאין הגוף כלל בעולם ול"מ ג"כ אפי' בידו לקדשה כמו שפחה שבידו לשחררה ואף דלמ"ד אדם מקנה ודאי מהני כמו דמהני בגט שיחרור כשאקחך הרי אתה קנוי לעצמך וה"נ גיטין דשיחרור שוה לגט מ"מ לרבנן לענין בידו ל"מ כמו מקדש שפחה לאחר שנשתחררה דלמ"ד אדם מקנה מהני ולרבנן אפי' בידו ל"מ וה"נ לענין גירושין דה"נ השתא היא כבהמה. והנה בזה כבר עלה בידינו ביאור הסוגיא דמשום הא דבידו לבא על יבמתו על כרחה ולקנותה שתהי' בת גירושין משום הא לחוד פשיטא לי' דל"מ דהשתא היא כבהמה אלא דמיבעי' לי' כיון דאגידא בי' אפשר דמיחשב קצת כזיקת אישות ומיקרי בת גירושין ואף דמחוסרת תיקון לענין גירושין גמורין לענין הא מהני בידו או"ד כ"ז שאינה אשתו לא שייך כלל דין גירושין ולעולם כ"ז שאינה אשתו היא כבהמה ול"מ בידו כלל והוא מבואר

אבל שיטת ר"ת עדיין צריך ישוב דאנה מצא כאן הוכחה לענין שליחות דל"מ כל שמחוסר מעשה דלכאורה לא איירי כאן כלל בדין שליחות אלא דעיקר כתיבת הגט כ"ז שאינה אשתו ל"מ ואף אם יכתוב בעצמו ל"מ והא דנקט אמר ללבלר ל"ד כמו האומר ללבלר כתוב לאיזה שתצא בפתח תחילה דר"פ כל הגט ע"ש והנלענ"ד דהנה הקשו התוס' שם בהא דכתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה דה"ז גט דהא בגיטין אמרו בהדי' דאינו גט גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ונדחקו שם דהכא איירי בכותב זמן שאחר הנישואין וי"ל דהכא ס"ל דהוא דוחק שיכתוב עתה זמן שאחר הנישואין אלא ס"ל דבאמת אין הבעי' כאן על עצם כתיבת הגט קודם הנישואין דהא פשיטא דל"מ ואפי' בארוסה משום גיטה קודם לבנה ובעי' דהכא אינו אלא לענין מינוי השליחות שיכתוב אחר נישואין ויש להמתיק יותר דתלי בגי' הש"ס דלכאורה אין לפרש כלל דאיבעי' לי' בעצם כתיבת גט דא"כ למה נקט בעי' באומר לאחר הו"ל למיבעי' בכותב בעצמו והול"ל כתב גט לארוסתו אלא דלפי גי' שלפנינו אמר ללבלר י"ל דהוא אורחי' דמילתא שהלבלר כותב גיטין כהך דריש כל הגט הנ"ל אבל התוס' בנזיר הביאו הגי' אמר לחבירו ובזה ודאי לא שייך אורחי' דמילתא וע"כ דאין הבעי' כלל על עצם כתיבת הגט דזה הו"ל למיבעי' בעצמו כתב גט כו' ע"כ מפרש דלענין כתיבת הגט עכשיו קודם הנישואין פשיטא להש"ס דל"מ כלל ואפי' ארוסתו משום גזירה דגיטה קודם לבנה כדאמרי' בגיטין וביבמתו מדינא ל"מ דהוי כבהמה בעלמא ולא שייך גירושין כלל ול"מ אפי' בידו אלא דלא איירי בכותב עכשיו כלל אלא עושה עתה השליחות שיכתוב הגט כשיכניסנה ומש"ה בארוסה מהני דלא שייך לענין השליחות גזירה דגיטה קודם לבנה ומיושב שפיר קו' התו' שם בגיטין וה"נ גבי יבמה ס"ל דהך טעמא דבהמה לא שייך אלא על גוף כתיבת הגט דהשתא אינה בתורת גיטין ולא הוי לשם גירושין אבל לענין מינוי השליח ס"ל דל"ג משאר קנין בעלמא דבידו מהני וה"נ הול"ל לענין השליחות על הכתיבה כיון דיכתוב אח"כ הול"ל דליהני שפיר משום שבידו כי היכי דקיי"ל בשאר קנין דעלמא דבידו מהני וע"כ דלענין שליחות לא מהני כל שמחוסר מעשה בעצם הדבר אפי' בידו ואף דהתם מיבעי' לי' ולא נפשטה ומסוגית התו' נראה דנקטו זה לדבר פשוט וע"כ צ"ל. כן דהא חלה בזה"ז דרבנן והול"ל דספיקא לקולא י"ל דס"ל ג"כ כמש"כ לעיל דעיקר הבעי' ביבמה משום דאגידא בי' אבל משום דבידו פשוט דל"מ אלא דלענין כתיבת הגט עצמו עכשיו סברתו דפשיטא לי' להש"ס דאגידא ל"מ אלא דלענין מינוי השליחות הוא דמיבעיא לי' אי מהני הך טעמא דאגידא בי' והוכיחו שפיר דהא טעמא דבידו פשוט דל"מ וע"כ דכל שמחוסר מעשה ל"מ לענין שיהי' מצי משוי שליח ודו"ק

והנה כ"ז שיטת ר"ת אבל המרדכי סו"פ האיש מקדש גבי מקדש אחותו דהביא שם הך דהמפריש חלתו קמח לא עשה כלום כתב דמ"מ יכול לעשות שליח להפריש חלה אפי' כ"ז שהוא קמח אע"ג דלא מצי עביד השתא דבידו ללוש ולגלגל ולהפריש חלה וכהך לישנא הביא הב"י ביו"ד (סשכ"ז) בשם הסמ"ג והתרומה וחזינן בהדיא דס"ל דאפי' מחוסר מעשה כיון דבידו מצי למשוי שליח והנה י"ל דסברי בפי' סוגי' דיבמות דבעי לענין עיקר כתיבת הגט קודם הנישואין ואמר ללבלר ל"ד כהך דריש כל הגט וכנ"ל ומש"ה ל"מ סברא דבידו ובעי דווקא משום דאגידא בי' וכנ"ל אבל לענין שליחות אדלקמי' כל שבידו ודאי מהני וא"כ ביבמתו דבידו יכול לעשות שליח על אחר הנשואין דבידו לבא עלי' אבל לענ"ד י"ל דלא נחלקו ביבמה גופה בשי' הש"ס ואפשר דמפרשי שפיר ג"כ כשיטת ר"ת דאיבעי' על השליחות אדלקמי' ובדידי' פשיטא לי' דלא מהני וכן נראה מדברי הפו' שסתמו בזה דל"מ אפי' שליחות אדלקמי' ולא הביאו כלל מחלוקת בזה והו"ל לחוש להחמיר כדעת הנך רבוותא אלא דלענין דינא דשליחות ביבמה י"ל דמודו התם בפי' הבעי' דל"מ ואף דהוא בידו ולשמה ודאי לא שייך לענין שליחות מ"מ י"ל דיש להם פ"א בסוגי' דקידושין דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת וע"ז נוסדה איבעי' דיבמות והוא עם דברי התוס' שבת (דפ"ד) ד"ה שטהורים בזב דכתבו דכלי חרס המוקף צמיד פתיל מטמא בהיסט ולא חשיב לא בא לכלל מגע שסתמו עומד להפתח ול"ד לקולית נבילה דאמר בחולין דמחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דהתם סתמו אינה עומדת להפתח ע"ש וכבר ביארתי במ"א דיש להם גי' אחרת בסוגי' דחולין] והנה נראה דהא דמחוסר נקיבה בקולית הוי כמחוסר מעשה היינו משום דסתמו עומד שלא להפתח ועל פי זה יש לפרש ג"כ בסוגי' דקידושין דאע"ג דמחוסר תלישה פ"ל לר"י דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה היינו דווקא פירות מחוברים דסתמיי' עומדים לתלוש אבל שפחה דסתמא עומדת שלא להשתחרר דהמשחרר עבדו עובר בעשה משום מחשבתו לחוד לא אמרינן דאינו כמחוסר מעשה וזהו פי' דברי הש"ס מעיקרא בהמה דלא היתה עומדת לכך והא דלא משני הכי גבי האומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אע"ג דבריש זבחים אמרי' אשה סתמא שלא לגירושין עומדת י"ל דדווקא גבי שפחה דאסור לשחררה וסתמא עומדת שלא להשתחרר וכן קולית נביל' ודאי סתמא עומד שלא להפתח דלמאי חזי לי' אבל אשה אף דאמר בש"ס סתמא לאו לגירושין עומדת ודאי היינו שאינה עומדת לגירושין דווקא ולענין לשמה בעינן שיהי' מבורר לשמה אבל ודאי אפשר ג"כ שתתגרש ולשון סתמא לאו לגירושין ל"ד וכה"ג פי' התוס' בב"ק (צ"ח) כולהו שורים '