בכורי יוסף סט

עומד אני כעת בתו' ע"ג (ל"ח) ד"ה א"ב דהאריכו דהך לישנא דרב דכל שאינו עולה על שולחן מלכים אין בו משום בישולי ע"ג לא פליג על אידך לישנא דרב דנאכל כמות שהוא חי אין בו משום ב"נ וקשה לי דלא הביאו ראי' ברורה משבת (דנ"א) דר"נ שתי מיא דאחים קפילא ארמאה ושמע ר"א ואיקפד ופריך משום מאי איקפד כרבוותי' עביד דא"ר כל שהוא נאכל כמות שהוא חי אין בו משום ב"נ ודחק לשנויי דסבר אדם חשוב שאני ואי איכא לישנא משמי' דרב דפליג טפי הו"ל לשנויי דסבר כאידך לישנא וע"כ דבהא לא פליגי כלל וזהו ראי' ברורה לענ"ד וה' יאיר עיני

סימן כח נזיר (די"ב) כי משוי אינש שליח במילתא דמצי למעבד השתא כו' ועי' בתו' דפי' דכל דלא מצי עביד השתא לא מצי למיעבד שליח השתא והקשו ממעשים בכל יום דאשה אומרת לחבירתה לושי לי קמח והפרישי חלה אף דלא מצי עביד השתא דקיי"ל המפריש חלתו קמח לא עשה כלום ותי' ר"ת דהתם יש בידה להביא עיסה שנתגלגלה ולהפריש על הקמח לכשיהי' נילוש דקיי"ל בקדושין (ס"ג) כל שבידו לאו כמחוסר מעשה ויכול לתרום פירות תלושין אפירות מחוברין לכשיתלשו וכתבו עוד דמיהו בהאי טעמא דבידה ללוש ולגלגל לא סגי לימא דמש"ה מצי נמי למשוי שליח כדמוכח בפרק ר"ג גבי כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה הוי גט דבידו לגרשה השתא ליבמתו מאי ומאי מיבעיא לי' הא בידו לבא עלי' ולגרשה וע"כ כיון דלא מצי לגרשה השתא לא מצי משוי שליח כיון דמחוסר מעשה לבא עלי' וה"נ אי לא מצי למפריש השתא מה שבידה ללוש ולגלגל הוי מחוסר מעשה ולכאורה דבריהם תמוהין מאוד כיון דס"ל דביבמתו הוי בידו לבא עלי' וקיי"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה וא"כ יהי' יכול לגרשה עכשיו כשיבא עלי' כמו התם לענין מחוברין לכשיתלשו ובהדי' הוכיחו התו' ביבמות שם דדוקא למ"ד אין אדם מקנה דבר שלבל"ע כותב לאשה בעלמא לכשיכנסנה לא הוי גט אבל למ"ד אדם מקנה מהני כי היכי דאמרי' לרבי גבי שטר שיחרור לכשאקחך הרי את קנוי לעצמך דמהני ושטר שיחרור שוה לגט אשה בכ"ד ע"ש וא"כ כל שבידו דלא הוי דבר שלא בא לעולם כדאיתא התם בקידושין לכאורה אית לן למימר דיכול לגרשה לכשיבא עלי' וכיון דיכול לגרשה השתא לכאורה הוי ממש דומיא דחלה דכיון דיכול להפריש עתה לכשיהי' נילוש יכול לעשות שליח וה"נ יכול לגרש השתא לכשיבא עלי' שוב ראיתי שכבר עמד בזה בתשובות רע"א סוף סקמ"א והניח בצ"ע ע"ש אבל לכאורה גוף קו' התו' התם דמאי מיבעיא ביבמתו הא יכול לבא עלי' ולגרשה היא קו' חזקה דהא קיי"ל דקונה בביאה על כרחה וודאי הוי בידו והנה לכאורה הי' מקום לומר לפי מה שהאריך הגאון ח"צ דאם אין היבמה רוצה להנשא אין מצוה ביבום או בחליצה וע' כתובות (ס"ד) וכיון דאין עלי' חיוב להזדקק לו אף שאם בא עלי' בע"כ קנאה מ"מ לא מיקרי בידו כיון דאיכא דעת אחרת ומי יימר דיכול לבא עלי' ע"כ אבל באמת ז"א דהא בקידושין שם פריך אהא דר"י כל שבידו לאו כמחוסר מעשה מהאומר לשפחתו הרי את מקודשת לי לאחר שאשחררך ה"נ דלר"י הוי קידושין והיינו משום דיכול לשחררה ע"כ אף דמשמע סוגי' דגיטין (די"ב) דאין טפין את העבד לקבל שיחרור כדאמרי' התם ערק ואזל לעלמא ע"ש וע"כ כיון דעל גוף הדבר אין מעכב עלי' מיקרי בידו וא"כ ביבמתו נמי בידו הוא ולמה לא יהי' יכול לגרשה

ואחר העיון נראה לי בטעם הדבר דהשתא אינו יכול לגרשה אפי' לכשיבא עלי' היינו כמו דמסיק על הא דהמקדש שפחתו לאחר שאשחררך דאף שבידו לא הוי קידושין משום דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת ופי' הדברים נראה כמש"כ. התו' בכ"ד אליבא דר"מ דבעי מיהו עבידי דאתי ומ"מ כשהגוף בעולם לא בעי אפי' עבידי דאתי עיין היטיב בדבריהם בב"ב (ע"ט) ד"ה אימור דשמעינן לר"מ וחזינן דכשהגוף בעולם אף שאינו ראוי לקנין עדיף טפי וה"נ לדידן בדבר שבידו י"ל דפירות מחוברין חשיב הגוף בעולם אבל שפחה אף דלר"מ לשי' התו' חשיב הגוף בעולם אבל לרבנן לענין דבר שבידו כיון דהשתא אינה כלל בדין קידושין וחשיבה בהמה מיקרי אין הגוף בעולם ול"מ מה שבידו ואף דהתו' כתבו שם דלפי מה דמסיק התם לענין האומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך דלא הוי קידושין אף שבידו לגרשה אין בידו לקדשה ע"ש י"ל כן גם במקדש שפחתו לאחר ששחררה נהי דבידו לשחררה הגה"ה אין בידו לקדשה וא"צ להך טעמא דמעיקרא בהמה) מ"מ וראיתי באו"ח שכתב לענין דינא לא מצינו דהדר שי"ל דגבי שיחרור בי' מהך סברא ושפיר י"ל לא רצו לתרץ בהך סברא דקיימא לדינא דכל היכי דמחו' דאין בידו לקדשה משום דמצי לשחררה על תנאי להתקדש לו ואגב חורפי' ל"ד דא"כ גם בקידושין יכול לגרש' ע"ת שתתקדש לו דהא אפי' באומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי פסקינן בגיטין (פ"ד) כיון דפסקה פסקה כ"ש בדרך תנאי דעדיף טפי ואכמ"ל אלא דבאמת דנהי דבידו דלגרשה ולשחררה ע"כ מ"מ אין בידו להטיל התנאי ולהביאה לידי קידושין על כרחה דהיא לא תתרצה לקידושין ויהא גם הגט והשיחרור בטל וז"ב: מעשה כזה לא מהני בידו. וערש"א שם דכתב דמש"ה העדפה חשיבא לא בא לעולם אף שבידה לעשות משו' דמחוס' מעשה גדול כזה ל"מ בידו וסברא זו קיימא ע"כ לפי המסקנא וה"נ י"ל בסברתנו לענין מעיקרא בהמה ומ"מ עדיין אנו צריכין לבאר תכלית פי' בחילוק הש"ס דמעיקרו בהמה דלמה מחובר לענין תרומה חשיב טפי הגוף בעולם משפחה לענין קידושין והנראה דבאמת מחובר יש עלי' דין תרומה קודם אלא שהוא מחוסר תיקון ותדע דגדל בפטור פטור ש"מ דהתחלת החיוב מעיקרא אלא משום דאינו נגמר תיקונו עד שיתלוש אבל שפחה לענין קידושין היא כבהמה בעלמא וכשנשתחררה אח"כ הוי כקטן שנולד ומש"ה נמי כדפריך הש"ס מנותן פרוטה לאשתו להתקדש לו לאחר שיגרשנה לא מצי לתרוצי מעיקרא בהמה דא"א יש עלי' דין קידושין אלא דארי' רביע עלה אבל שפחה אינה כלל בדין קידושין והוי כבהמה בעלמא ולא מיקרי הגוף בעולם לענין שיהא מהני משום שבידו לשחררה וכ"כ דאף דלר"מ דס"ל אדם מקנה ובעי שיהי' עבידא דאתי בהא לא בעי עבידא דאתי משום דחשיב לה הגוף בעולם מ"מ י"ל דלרבנן ל"ח בכה"ג הגוף בעולם דכמ"כ לענין העדפה כתבו התוס' בב"ב שם דלא בעי אליבא כ עבידא