בכורי יוסף סח

להקשות לפי"ז דא"כ מהיכי פשיטא להו להתו' עיקר קושיתם גבי המחהו דל"ג מהנאה והא חזינא דבפחות מכזית אכילה קילא מהנאה וא"כ י"ל דה"ה המחהו אם אינה אכילה גריעא ג"כ מהנאה די"ל דבשלמא לענין השיעור י"ל דאכילה פחותה מכזית אינה חשובה כלל ולא הוי אפילו הנאה אבל בהמחהו פשיטא להו דאף אם אינה אכילה ל"ג עכ"פ מהנאה וזה נכון. והנה הא דפשיטא לי' דאי הוה כתיב לא יהנה הוה שיעורי' בפרוטה היינו מהקדש דקיי"ל דשיעורו בפרוטה וכן נהנה מע"ג משמע בע"ג (די"ט) גבי הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים שכרו מותר דאמרינן שם אימת מיתסר במכוש אחרון ההיא שעתא לית בה שוה פרוטה משמע דשיעורו בפרוטה אלא דלכאורה יש להקשות דא"כ בב"מ (נ"ה) גבי חמש פרוטות דחשיב הנהגה מהקדש שוה פרועה מעל ליחשיב כל א"ה בפרוטה מיהו ע"ז יש לתרץ דחדא מינייהו חשיב אבל לוי בגמרא דאמרינן דל"ח הקדש דבהקדש לא קמיירי ואי כל א"ה הוה שיעורייהו הכי ליחשיב כל א"ה ואין לומר דבלא"ה תיקשי ג"כ דהא נהנה מעבודת כוכבים כ"כ דהוה שיעורו בפרוטה וליחשב הא י"ל דבעבודת כוכבים נמי לא מיירי אבל כל א"ה ודאי הו"ל למיחשב מיהו לפי שי' הפו' דאין לוקין על הנאה א"ש דלי"ל מאי למיחשב [והא דנסתפק רע"א בשיעור ההנאה אף אי אין בו מלקות ולענין איסור בלא"ה חצי שיעור אסור מ"ה י"ל דמ"מ נ"מ לחומר האיסור אי הוה בי' כשיעור וכן כ' התו' בריש אלו הן הלוקין דמש"ה איצטריך לאו בלשאב"מ ולאו הניתק לעשה לחומר איסור לאו ובזה יישבתי מה שהקשו המפרשים בסוגי' דריש ביצה לגבי לאו דבל יראה דפליגי ב"ש וב"ה אי שיעורו בכזית דמאי נ"מ דבלא"ה ליכא מלקות ולענין איסור גם ח"ש אסור מ"ה ע"ש דנ"מ לחומר איסור לאו וכדברי התו' גם יש לעיין בהנאה אי שייך ח"ש אסור מ"ה ואי שייך בי' צרוף ומדברי התו' גיטין (י"ב) ד"ה פחות משוה פרוטה דמוכח מדבריהם דבהקדש אסור גם פחות מפרוטה אין ראי' דבהקדש מרבינן בהדיא בב"מ (נ"ה) אף פחות מש"פ להשבון ע"ש] אבל מדברי התו' בכ"ד ובפסחים (כ"ד) ד"ה ה"מ מוכח דלוקין על הנאה וא"כ תיקשי סוגיא דב"מ דליחשיב לוי כל א"ה וע"כ דכל א"ה אין שיעורן בפרוטה וגם יש להוכיח מדבריהם בפסחים (ל"ג) ד"ה ומינה לענין הא דיליף רבי מיתה בהזיד במעילה מתרומה ואמר ומינה מה תרומה בכזית אף הקדש בכזית וכ' דאין לומר אוקי באתרה כדין מעילה דממון דהוא בפרוטה דאין מיתה בשאר נהנה כ"א באכילה כו' ואי דבכל א"ה שיעור ההנאה בפרוטה ואכילה בכזית לא שייך ע"ז באתרה דאין זה באתרה כלל ואי לא הוה מלקות על הנאה בא"ה לא הי' מוכח זה ג"כ דבשאר א"ה לא שייך לדמויי שיעור מלקות דאכילה לשיעור הנאה כיון דאין מלקות בהנאה וכעין שכתבו לענין מיתה של הקדש אבל כ"כ דשי' התו' דיש מלקות בהנאה וח"כ ההוכחה חזקה מדבריהם דבכל א"ה שיעור ההנאה כשיעור האכילה בכזית [ומלשון התוספות מעילה דממון ולא כ' סתם מעילה דהנאה יש להסביר החילוק דהקדש משאר א"ה דמעילה שהוא מוציא מרשות אחר דהיינו מרשות גבוה הוה כשיעור ממון אחר דהיינו פרוטה ואף בכל ההנאות מהקדש דהוה ודאי נמי שיעור פרוטה כההיא דנטל אבן או קורה דאמרינן עד שידור תחתי' בשוה פרוטה הוה כמש"כ] ותדע דע"כ צ"ל נמי כדין מוציא מרשות חבירו ולא שייך זה בכל א"ה ומש"ה הוה שיעורן בכזית ודוק] וראיית רע"א מב"ק לענ"ד יש לדחות בפשוט דאף לפי הקושי' דהש"ס דלא יאכל אתי לא"ה אכתי תיקשי בעל השור נקי למ"ל וצריך לומר דבאמת גם להמקשה אתי ובעהשו"נ לשחטי' וממילא משמע מיני' תרויי' בין אכילה והנאה אלא דמלישנא דתנא פריך דמשמע דאייתר לי' לא יאכל ג"כ לשחטי' ופריך דילמא אתי להנאה היכי דסקלי' אבל עכ"פ אתי בעהשו"נ להנאה דשחטי' וא"כ ליכא גבי' לשון אכילה ואדרבה משתמע כדין ממון דהוה שיעורו בפרוטה וא"כ אי סקלי' ודאי ל''ג והוה שיעורי' בפרוטה [והתו' כתבו דלפי המקשה אתי בעהשו"נ להנאת עורו ולפי"ז ג"כ דברינו נכונים דפשיטא דגם הנאת בשר הוה בכלל בעהשו"נ אלא דדבריהם צריך לי עיון דלכאורה המקשה אכתי לא ס"ד הנאת עורו דהא פריך בתר הכי וכי מאחר דנ"ל איסור אכילה והנאה מלא יאכל בעהשו"נ למ"ל ולא אסיק אדעתי' להנאת עורו וכ"ש לפי מה שכ' התו' בפסחים דהא דכתיב בשרו ואיצטריך לרבויי עורו משום דבשרו צריך אע"ג דעבדי' כעין בשר ע"ש וא"כ לפי הס"ד דלא צריך בשרו להכי לי"ל בעהשו"נ לה"ע דתקשה לא לכתוב בשרו ולא בעהשו"נ ע"כ פשוט יותר לכאורה כן דאי ל"ה ל"י נהי דשאר א"ה הוה שיעורן בפרוטה הכא דלא איצטריך אלא להנאה ואפקי' בלשון אכילה שפיר י"ל דלהכי אפקי' לומר דשיעורו של זה בכזית כעין שאמרו בחולין (קי"ג(להכי אפקה רחמנא לאכילה בלשון בישול כל היכי דלקי אבישול לקי אאכילה וע"כ דהכא פשיטא לי' בלא"ה דשיעורו בפרוטה ומההיא דבעל השור נקי ואין להקשות דמ"מ ליחשב לוי הך דשוה"נ בפרוטה די"ל דס"ל דבעהשו"נ לשאר דרשי דתנאי דהתם וליכא למשמע מינה והוה כשאר א"ה הגה"ה וזה צריכין אנו לומר ליישב סברת המל"מ בפרק ה' מיסודי התורה דאין לוקין על ההנאה לפי דלא כתיבא בהדיא וא"כ תיקשי לכאורה דלימא דמש"ה לא כתיב לא יהנה דא"כ הוה כתיבא בהדיא והוה לקי אלא דבאמת דגם השתא דכתיב לא יאכל ג"כ אינו דומה לשאר איסורין דאיצטריך לי' ג"כ לאכיל' והנאה אינה. אלא דהוה בכזית וא"כ דהנאה ג"כ מכללא אבל כאן כיון שיעורה בכזית שוב נתקיימו היטב דברי הרב המגיה ולא נדחה מפני זה. אבל יש להתעורר דהנה באמת גוף קושית התו' דהא גם הנאה אסור בחמץ יש לעיין דהא גם בכה"כ בעי בע"ב מנ"ל לאסור משקין היוצא מהן אף שאסור בהנאה וכ"כ בע"ב ד"ה היכא דהא גרע טפי לפי שאין האיסור בעין ובלאו הך פירכא דאכילה ה"נ הוה מצי למיפרך מנלן ע"ש וא"כ גוף קו' התו' ע"כ אינו אלא אלשון הש"ס דפריך משום אכילה אבל באמת גרע גם מהנאה וא"כ אי אף בהנאה איכא כרת שפיר צריך הכא ריבויא דנפש וליכא למידק מיני' דאין כרת על ההנאה וגם לשי' הר"ש מורדון שם י"ל דגרע זה מהנאה וסברתו אינו אלא דלענין אי לא הוה כתיב לשון אכילה הוה א"ש ע"ש ודו"ק וקו' התוס' לפי שיטתו ג"כ אינו אלא אהא דמשמעות הש"ם דבלא אכילה ליכא כרת אבל לא דלשתמע המחהו מהנאה ודו"ק:

טז עומד דעל אכילה לא איצטריך אפי' כתיב לא יאכל הוה ככתיבא בהדיא ודו"ק: