בכורי יוסף סה

לי כעת בדברי הרא"ש פרק קמא ס"י דלשיטת ריב"א דמצוה שא"א ע"י שליח מברכין בלמ"ד אומרין לאכול מצה ולאכול מרור וקשה לי' מלשון הש"ס לקמן קט"ו מברך על, אכילת מצה ואכיל ועל אכילת מרור ואכיל דמלשון ואכיל משמע שמה שאמר תחילה דמברך על אכילת מצה היינו נוסח הברכה מיהו בלשון הרא"ש שם מברך אמצה ואכיל כו' מיהו לעיל בלשון הרא"ש כי מטי לחזרת מברך על אכילת מרור ואכיל. וכן בש"ס ומברך עלי' על אכילת מרור ואכיל וצ"ע. ואולי נפרש דה"ק מברך ברכה הטעונה על אכילת מרור והוא דוחק

סימן כו

מה שהעיר בקושית המהרש"א פסחים (ד"ט) גבי אין חוששין שמא גררה חולדה דפריך טעמא דלא חזינא דשקיל הא חזינא צריך בדיקה והא גבי מדורות הכותים תנן דכל מקום שחזיר וברדלס מצויין א"צ בדיקה והקשה לפי שיטת התוס' והרמב"ם דאין מדוה"כ בחוץ לארץ לפי שהוא מדרבנן וא"כ דילמא היינו טעמא דמקילינן התם דהוה ספיקא דרבנן אבל הכא בחמץ לא וכוונת דבריו לפיר"י בתוד"ה כדי כו' דמתני' איירי שלא ביטלו דהוי דאו' הנה לענ"ד אין מקום כלל לקו' דהא באמת אי יש שם נפל מת הוי ודאי טומאה דאורייתא כמש"כ רש"י דקברי עובדי כוכבים מטמאין באוהל אליבא דרבנן ולרשב"י דס"ל דאינו מטמא באוהל במו"מ מיהת לא איתמעיט) וכן מוכח בהדי' בסו"פ דם הנדה (דנ"ז) דנאמנים כותים לומר קברנו את הנפלים או לא ופריך והא לי"ל לפני עור ומשני בשעומד שם ותרומה בידו ע"ש ואי ס"ד דלא הוי אלא טומאה דרבנן פשיטא דכותים לי"ל דרבנן ולא מהימני כדאמרינן התם לענין סכנות ופרעות דהוי דרבנן ע"ש והא דמדוה"כ הוי דרבנן הנה