בכורי יוסף סד

דאיכא תנאי דאחע"א אלא דבהך ברייתא הוה משמע לי' דווקא בישול אבל באכילה פטור דאין אישור חע"א. ואפ"ה בבישול חייב דלא אמרינן הך סברא דלהכי אפקי' רחמנא ולענין הך סברא הוא דקמותיב וא"כ הא הך סברא גופי' נמי לא שייכא אלא אליבא דר"י ולימא דלא ס"ל כר"י ע"כ נראה לענ"ד מוכרח דכולהו תנאי ס"ל דהני ג' ל''ת קאי חד לאיסור אכי' וחד לאי' הנאה אלא דבהא סברא פליגי אר"י דר"י דריש לקראי הכי מסברא כיון דיתורא הוא וכולהו תנאי לא משמע להו הכי מסברא בעלמא למדרשינהו הכי ואיצטריך להו דרשי לגלויי אהכי וכי ה"ג כתבו התוס' בב"ב (ד' קכ"ו) לענין ראוי גבי בכור לענין דרשא דימצא לו ולתת לו ע"ש וכה"ג מצינו בכ"ד אבל כולהו אג' ל"ת סמיכו וא"כ שפיר אתי לכו"ע כך דרשא דחולין דלהכי אפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול ולהכי נמי שפיר אותיב מברייתא דליכא כלל פלוגתא בהכי כן מוכרח בפירוש סוגי' דחולין והנה עדיין לא נתפרש לנו להך מ"ד דאאכילה לא לקי ואבישול לקי למה אפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול וכ"ש להאבע"א שם דלכו"ע הכי ס"ל דלוקה אבישול ואינו לוקה אאכילה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי') דלכו"ע תיקשי למה באמת אפקיה רחמנא לאכילה בלשון בישול והנראה לי דזהו באמת דברי אביי הכא דאף דקאי אאיסי ב"י ה הגה"ה ואגב נראה לי ליישב מה שהקשו התוס' להך לישנא דלהכי אפקי' רחמנא לאכילה בלשון ואיהו יליף איסור אכילה בבב"ח בישול כי היכי דאאכילה מנבילה והנאה מק"ו דערלה לא לקי אבישול נמי לא כבר הוכחנו דכו"ע אהך דג' לקי דאדרבה נימא איפכא ל"ת סמיך וה"נ לאב"י וי"ל כי היכי דאמרי' ללישנא . דאביי ס"ל כהאיבע"א שם בתרא ובאמת לכאורה דלכו"ע אאכילה לקי ואבישול הכי הו"ל לאקושי דהוא לחומרא ונראה לי ליישב קצת דמסתבר לי' לאוקמי הדרשא טפי לענין בישול דכתיב בהדי' בקרא ולא אאכיל' דמשתמע מדיוקא וכה"ג כתבו התו' בכ"ד:

לא לקי והדרא קושית הש"ס למה אפקי' לאכילה בלשון ביכול ול"ש דקשי' אליבא דאיסי ולכולי תנאי דסברי דממשמעותא לא דרשינן תלתא ל"ת להכי ואצטרי' קראי לגלויי אהא כמש"נ דלמה לא כתיב לשון אכילה בהדיא ואהא משני דלהכי לא כתיב לשון אכילה לומר שלוקין עליו שלא כד"ה ודווקא הכא דבאמת כתיב לאו בהדי' אאכילה ואפקה בלשון בישול הוא דדייקינן הכי ולא דנידק הכי בכל ג"ש דעלמא וסוגי' זו ממש כעין סוגי' דחולין הנ"ל והוא כו"פ והנה ר"ש דאית לי' ג"ש דאב"י מנבילה ויליף לגמרי כנבילה דאסור באכילה ומותר בהנאה ע"כ איהו לי"ל הנך ג' ל"ת כדדרש ר"י כיון דסבר דבהנאה מותר וא"כ לדידי' לי"ל סברת אביי וסברת הש"ס בחולין למה אפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול כיון דלדידי' לא קאי כלל ל"ת אהכי וכמבואר לעיל וא"כ לדידי' שלא כדרך הנאתן ע"כ לא עדיף מנבילה כיון דכל איסור אכילה מדידה גמרינן ולדידי' לא שייך להכי אפקה כנ"ל וא"כ ליכא אליבי' הך ק"ו דאיסי מערלה וחמץ וכה"כ דמה לכה"כ שכן לוקין שלא כד"ה ויתיישב היטיב קו' התוס' כאן ובחולין במאי פליגי איסי ור"ש דאיסי יליף איסור אכילה מנבילה ואיסור הנאה מק"ו דערלה וכה"כ וחמץ ור"ש יליף לגמרי מנבילה לאסור באכילה ומותר בהנאה ולי"ל ק"ו דאיסי ולדידן י"ל בהך סברא גופה פליגי דר"ש לא ס"ל הך דל"ת אתי לאיסור אכילה והנאה וא"כ לא שייך להכי אפקה כו' כנ"ל וא"כ לא עדיף מנבילה דמותר שלא כדרך אכילתן וליכא ק"ו על הנחה דאיכא למפרך מה להני שכן אסורין שלא כדרך הנאתן וכנ"ל ואיסי אית לי' הך סברא דל"ח והוא מדוקדק מאוד ואין להקשות דא"כ הדרא קושי' לדוכתא בחולין שם דמאי פריך מברייתא דפיגול ונותר וטמא שבישלן בחלב חייב לישני דר"ש היא דלי"ל הך סברא דל"ח ולי"ל להכי אפקי' וכנ"ל ומש"ה חייב דפשוט דז"א כלל דכיון דר"ש יליף לגמרי בב"ח מנבילה דמותר בהנאה א"כ פשוט דאהני דאסירי בהנאה לא מחייב כלל שוב ראיתי דלדברינו יסתור לנו מדברי התוס' שכתבו דהא דלא אמר הכל מודים בב"ח משום דאין עונשין מן הדין ולדברינו דאיסי עיקר קרא אלא תבשל סמיך הי' נראה דודאי לקי כיון דאינו אלא ג"מ אבל באמת בלא''ה קשה אליבא דאיסי לפי שיטתם גופא שם דאע"ג דאין ג"ש למחצה ונבילה מותר בהנאה יליף איסי מק"ו מערלה לאסור בהנאה ואין סתירה לג"ש דגלי ק"ו דילפינן ג"ש מקדשים שיצאו חוץ למחיצתן דאסירי בהנאה ואיירי בהו ג"כ קרא דהתם ע"ש וא"כ אתי איסור הנאה מג"ש ובודאי הו"ל למימר דלקי וכבר נתעורר בזה האו"ח ע"ש ובלא"ה לר"י ודאי לקי דאמר בהדי' דילפינן מל"ת ושייך סברת הש''ס להכי אפקי' רחמנא לאסור גם שלא כדרך הנאתן ולדידי' ודאי הוי מקרא מפורש על ובודאי יש מנקות על הנאה וע"כ צ"ל דלא נקט ר"י בב"ח דלוקה שלכד''ה משום דלי''ל הכל מודים וא"כ השתא נמי א''ש דלא מצי למימר הכל מודים משום ר''ש דלי''ל כלל איסור הנאה בב''ח ואפי' שלא כדרך אכילה פטור לדידי' כיון דלא נ''ל מל''ת וכנ''ל ועוד דלדברינו בלא''ה א''ש דאביי לא אמר הכא אלא אליבא דאיסי שיסבור דלהכי אפקה כו' לאסור אפי' שלא כד"ה כי היכי דלא תקשי דניפריך מה לכה''ג שכן לוקין שלא כדרך הנאה אבל למ"ד בחילין דלהכי אפקי' בלשון בישול דאי לקי אאכילה לקי אבישול אי לא לא ליכא למידק לענין הך דרשא כלל ולי''ל הכל מודים כיון דהך מ"ד פליגי ואין להקשות דבאמת תיקשי להך מ"ד מדאיסי דדריש לי' להך דרשא ולא מצינו מי שחולק עליו בזה וא"כ היכי פליג הך מ''ד אאיסי דגם בלא דברינו תיקשי לי' מנ"ל למידרש להכי דכל היכי דלקי אאכילה כו' דילמא אתי לשלא כד''ה ע''כ נראה דאיהו פליג אאביי בהך סברא וסבר דליכא למידרש להך דרשא דאביי דאי להכי למה אפקי' קרא טפי בלשון בישול שאינו מורה בלל על אכינה והנאה טפי הו''ל למכתב לשון שמשמעו לאיסור הנאה וע"כ דלהכי הוא דאתי למדרש היכי דלקי אאכילה לקי אבישול ומש"ה אפקי' בלשון בישול ולא תיקשי לאיסי להיפיך דלמה דריש לי' לשלא כד"ה די"ל דאיסי סבר איסור חל על איסור וא"כ בלא"ה גם באכילה נמי לקי ולי"ל למימר כלל הך דרשא כל היכא דלקי אאכילה לקי אבישול או להיפוך וע"כ דלשלא כד"ה אתי אבל הך דדרש לי' בחולין חי לקי אאכילה סבר כמ"ד דאין איסור חל על איסור ושייך יותר הך דרשא מדנקט יותר לשון בישול וא"כ שלא כד"ה לא ידעינן כלל וא"כ הדר תלי בפלוגתא דתנאי דאיסור חל על איסור והיינו תי' הש"ס שם אתיובתא דמברייתא הך תנא סבר איסור חל על איסור ודו"ק ואפשר דגם אביי לא אמר אלא אליבא דאיסי אבל לאינך תנאי דאין איסור חע"א יודה דמסתבר יותר למדרש כל היכי דלקי אאכילה ולא ידעינן כלל הך דרשא דשלא כד"ה ומש"ה לא אמר הכל מודים ודו"ק: