בכורי יוסף סג

זונה ומש"ה לר"א ולר"ש דמסקינן בסנהדרין דסבר כר"א לא קשי' לי' דא"כ בעולה דקרא המ"ל דשפיר י"ל בקידושי תנאי אלא דלרב דסבר אליבא דר"א בכתובות שם דצריכה גט והוא מדאו' כמבואר שם בתו' ובר"פ ב"ש (דק"ז) דמפרש טעמא דב"ש דאין ממאנין נשואות גזירה שמא יאמרו יש תנאי בנשואין וע"ש בתו' דהיינו כר"א ומבואר דהיינו מדאו' מדגזרינן משום הא וא"כ ליכא לאשכוחי בקידושי תנאי וקטנה הוי ס"ל כיון דאינו ראוי' כלל לקידושין הוי ביאת זנות והקשה שפיר ודו"ק

עומד אני כעת בחקירה בנפל הבית עליו ועל בנו אי אשתו צריכה חליצה ולכאורה לפי שי' ר"י בב"ב (קנ"ח) ד"ה ובה"א דלהכי בנפל הבית עליו ועל אמו הוי בחזקת הבן לפי שאם האם מת ראשון הוי דרך פורעניות ועומד לירש בחיי' ע"ש היטיב ועיקר הדבר דהוי פורענות נלמד מר"פ י"נ דהאב את הבנים הוי דרך פורענות ועומד בחזקה שהבן ימות קודם וכיון דמהני לענין ממונא כ"ש דמהני לענין איסורא דהא קיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא הולכין ומיהו נראה דבהך דהכא הוי אזלינן נמי בתר רובא כיון דאין האחד מוחזק יותר מחבירו וכמש"כ התו' בב"ב (כ"ג) לענין מציאה דהולכין לכו"ע אחר הרוב לפי שאין כאן חזקת ממונא ע"ש וה"נ דכוותה מיהו מ"מ עדיין יש ללמוד מכאן דהא בב"מ (דכ"ז) מבואר דאי מהדרינן אבידה בסימנים ה"נ מהדרינן גט אשה ע"ש ואף דליכא התם חזקת ממונא וכנ"ל אפ"ה ילפינן מיני' גם לענין גט וה"נ כיון דמהני לענין ממונא ה"נ לענין איסורא וזה ודאי אף שכ' התוס' לשון תקינו דלהוי בחזקת הבן ודאי ל"ד תקנת חכמים דלמה יתקנו כן להוציא מן היורשין אלא דהוי עומד בחזקת שהאם תמות קודם וה"נ לענין יבום ואע"ג דאינהו לא כ"כ אלא למ"ד בחזקת הבן אבל אנן קיי"ל כמ"ד בחזקת יורשי האם י"ל דאיהו נמי לא פליג אלא לפי שסבור דהוחזקה נחלה באותה שבט הוי כחזקת ממונא ול"מ סברא זו דעומד לירש לאפוקי ממונא אבל בעיקר הסברא מנלן דפליג. על מ"ד בחזקת יורשי הבן וא"כ באיסור שפיר נוכל לסמוך גם לדידי' שוב ראיתי דלדידי' ע"כ ליתא דהא ב"ש ודאי ע"כ לי"ל האי סברא לגמרי ולא משום דמוכח מהא דסברי בהך דנפל הבית עליו ועל אמו יחלוקו דבהא י"ל דהוי נמי משו' דהוחזקה נחלה באותה שבט ולענין איסורא מודו אלא יש להוכיח כן מהך דנפל הבית עליו ועל אביו והי' עליו כתובת אשה וב"ח דאית להו יחלוקו משום דשער העומד לגבות כגבוי דמי וא"כ כיון דכגבוי דמי והוי שניהם מוחזקין שוין א"כ הו"ל לאוקמה בחזקת הבן טפי משום שהוא עומד לירש דהוי דרך פורענות ואי"ל דמ"מ ס"ל דבאמת עומד לגבות לחוד לא הוי מהני אלא דב"ה ס"ל דאינו כלל כגבוי והוי לגמרי לאפוקי ממונא דל"מ הך חזקה דעומד לירש וב"ש סברי דאינו אלים כ"כ חזקת ממונא כאן כיון דעומד לגבות ומ"מ חזקה הוי והוי ספיקא ומש"ה חולקין אבל בעלמא הוי חזקה מעליא דז"א דהא ב"ש ס"ל בכ"ד דב"ח גובה מספק וע"כ דהוי לגמרי כמוחזק וכן בר"פ ארוסה אית להו דאינן שותות ואפ"ה נוטלות כתובה אף דהוי ספיקא וע"כ דלגמרי הוי כגבוי ומיקרי ג"כ מוחזק כבעלים וא"כ הכא הוי בחזקת שניהן בשוה ואפ"ה לי"ל כלל הך סברא דעומד לירש וא"כ בשלמא למ"ד בדר"ע דהוי בחזקת הבן ופליג אב"ש בהך סברא קיי"ל כר"ע אבל למ"ד בדר"ע בחזקת יורשי האם וא"כ לא מצינו מאן דפליג אב"ש בהא דלי"ל הך חזקה כלל וא"כ לדידי' ע"כ לי"ל הך חזקה כלל וכוותיה קיי"ל שוב נראה לי ראי' ברורה מרש"י סו"פ האשה שלום גבי האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי ואח"כ בני נאמנת ופירש"י משום דמעיקרא הוי בחזקת פטורה משום דהוי מוקמינן לבן בחזקת קיים והפה שאסר הוא הפה שהתיר ומשמע דווקא משום דלא נודע לנו דמת הבן אלא על פיה ואית לה מגו הא איכא עדים דמתו שניהם ואינן יודעין איזה מת ראשון אסורה וע"כ דלא אמרינן שזה חזקה דהאב מת ראשון ודווקא דלא נודע לנו ממיתת הבן כלל מוקמינן לי' בחזקת קיים הא נודע לנו שמת ואין אנו יודעין איזה מת קודם הוי ספק השקול ואסורה וצ"ע:

סימן כה

מה דבדק לי מר אבא בההיא דפסחים (כ"ה) גבי בשר בחלב שלא כדרך הנאתן דאמר ואביי להכי לא כתיב אכילה בגופה לומר שלוקין עליו שלא כדרך הנאתן הנה מדברי הרב בק"נ פרק זה (אות י"ד) דהקשה דגבי הקדש נמי ליתסר שלא כדרך אכילתו דלא כתיב בי' אכילה בגופו ואי דילפינן חטא חטא מתרומה נימא נמי דלהכי לא כתיב אכינה בגופה דאפי' שלא כד"ה כדאמרינן גבי בב"ח ע"ש נראה שהבין בפשט הסוגי' דהא גופה דלא כתיב לשון אכילה בגופה הוי הוכחה דאפי' שלא כד"ה וגם לפי"ז יש ליישב בפשיטות דגבי הקדש ליכא למילף מהא דלא כתיב אכילה בגופה דהך ג"ש מתרומה בלא"ה איצטריך לכמה דרשי דבזבחים (ד"מ) דריש מיני' לענין קדשי עובד כוכבים ובמעילה (י"ח) לענין מחובר ע"ש ובכ"ד והך סברא ליכא למידק אלא לענין בב"ח דהכא דלא יליף מיני' אלא הך מילתא וא"ש אבל באמת אין דעתי נוחה בכך דלא מצינו כי הך סברא בכל ג"ש שבש"ס למידק למה לא כתיב בגופה והרבה גופי תורה לא נלמדו אלא בג"ש והוא תמוה להחמיר בלמד יותר ממלמד ובזה מצינו פלוגתא בג"ש אי דון מינה ומינה או אוקי באתרה והיינו בהנך דינין דמצינן גבה מפורש איפכא אבל לא להחמיר ממילא בזה ולחומר הקושי' נראה בביאור סוגי' זו דהנה בחולין (דקי"ג) פליגי ר"א ור"א במבשל חלב בחלב אי לוקה ואמר בחד לישנא דבאכילה כו"ע לא פליגי דלא לקי דאין איסור חע"א כי פליגי בבישול מ"ד לקי חד איסורא הוא ומ''ד לא לקי להכי אפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול מאן דלקי באכילה לקי בבישול ואי לא לקי באכילה לא לקי בבישול ומותיב להך לישנא מברייתא דתניא דהמבשל פיגול ונותר וטמא בחלב לוקה ע"ש והנה יש להקשות בלשון הש"ס דלהכי אפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול כו' דהא הך דרשא דג' לא תבשל אתי לאכילה והנאה ר"י הוא דתני לה והרבה תנאי ואמוראי נ"ל מדרשי אחריני בסוגי' והול"ל כי פליגי בבישול אליבא דר"י. ועוד קשה דמאי פריך מברייתא לישני דברייתא לא ס"ל דנפיק איסור אכי' מלא הבשל וליכא כלל הך סברא דלהכי אפקי' רחמנא ובאמת נראה דכל עיקר קו' הש"ס לא דלא אסיק אדעתי' כלל הא דמשני הך תנא סבר איסור חל ע"א דהא פשיטא בכ"ד ועוד דא"כ הו"ל להקשות טפי לכו"ע דאפי' באכילה מצינו מ"ד דלקי הך ברייתא דפסחים (דמ"ז) גבי המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט כו' ולוקה משום מבשל בשר בחלב ומשום אוכל בשר בחלב וע"כ דבאמת הא לא קשי' לי' כלל דבפשיטות איכא לשנויי