בכורי יוסף סב

ותי' דלא תסיג גבול הוי לאו שבכללות דכולל הסגת גבול קרקע ע"ש ודוחק לומר כאן דכיון דאיסור עיר הנדחת בא ע"י עבודת כוכבים הוי כענין אחד וכעין שכתבו התו' בסנהדרין שם לענין מלאכת יו"ט דהוא דוחק גדול ועוד דאם נימא דהם דין אחד א"כ בשלל עיר הנדחת לילקי נמי משום לא תביא תועבה דהא בהאי קרא כתיב כי חרם הוא ועיין תו' קידושין (דנ"ו) ד"ה המקדש באיסורי הנאה כתב דלא חשיב התם במתני' דהמקדש באיסורי הנאה מקדש בעבודת כוכבים משום דלא שייך למיתני מכרן וקידש בדמיהן מקודשת דעבודת כוכבים תוספת דמי' ע"ש וא"כ יל"ד נמי הא דלא תני המקדש בשלל עיר הנדחת וכעין דאמרי' בחולין (ק"מ) למעוטי ציפורי עיר הנדחת ע"ש וע"כ נאמר כפי' התו' דהיא נמי הוי כעבודת כוכבים דתופסת דמי' ובאמת הך חרם מיירי נמי בשלל עיר הנדחת מיהו לא משמע כן בדברי רש"י ריש חולין (ד"ד) ד"ה מפני שהן מחליפין דכתב דאין לך איסור הנאה תופס חליפין כ"א עבודת כוכבים והקדש ושביעית ע"ש ולא חשיב שלל עיר הנדחת ומשמע דאיהו לא הוי בכלל חרם וצ"ע ובאמת י"ל דהך לא ידבק לא קאי כלל אשלל עיר הנדחת והא דאמרינן בכ"ד דאיסור הנאה הוא הוי משום דאית בי' מצות שריפה כמו כלה"כ דדרשינן בקידושין (נ"ז) פן תוקד אש ומש"ה אסור בהנאה ויש ליתן טעם אף דהאי לא ידבק כתיב גבי עיר הנדחת מפקינן לי' מיני' משום דדרשינן בע"ג (ל"ד) דפרש עגלי עבודת כוכבים אסור בהנאה משום דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרי והאי דרשא ודאי לא אפשר לאוקמי בפרש עגלי עיר הנדחת דפשיטא דפרש אסור דלא גרע מעפר עיר הנדחת דמבואר בחולין סו"פ כ"ה דאסור בהנאה ע"ש: וא"כ ע"כ האי לא ידבק קאי בעבודת כוכבים אבל איסור עה"נ שפיר י"ל דלא הוי כלל מהאי קרא אלא משום מצות שריפה מיהו רש"י בחולין סו"פ כ"ה שם בד"ה והא א"ה הוא פי' בהדי' דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם ע"ש וצריך להתיישב בדבר ליישב כל הדרשות וה' יאיר עינינו: סימן כד

מה שכתב ידידי נ"י להקשות ביבמות (נ"ט) גבי הא דא"ר נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה ומסיק דרב דאמר כר"א ופריך אי כר"א ת"ל דהויא זונה דהא אר"א פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה דמאי פריך לרב תיקשי אליבא דר"א גופא קרא דבתולה ולא בעולה ת"ל דהוי זונה וכתב דקרא י"ל לעבור עלי' בלאו ועשה הנה לענ"ד עדיין אינו מיושב בזה דהא בסנהדרין (דנ"א) מסיק גבי בת כהן שזינתה דבריי' דתני יכול אפי' חיללה שבת ר"ש היא דאית לי' שריפה חמורה והא דתני התם יכול אפי' פנוי' אע"ג דכתיב לזנות היינו כר"א דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה וא"כ לדידי' נמי ע"כ צ"ל לעבור בלאו ועשה וביבמות (ע"ו) תנן דר"ש אית לי' דמצרי ולא מצרית ק"ו מעמוני ומואבי ואמרו רבנן דיש תשובה ומפרש בגמרא דעריות וחלל מח"ע תוכיח ור"ש אית לי' דליכא חלל מח"ע ולא ס"ל כראב"י ובברייתא שם אר"ש הלכה אני אומר ועוד מקרא מסייעני בנים ולא בנות וערש"א דהקשה דלמ"ל קרא הא נפיק לי' מק"ו וכתב דבאמת לא איצטריך לי' הך דרשא ואיצטריך לכדדריש לקמן אילו נאמר דורות ולא בנים הייתי אומר לאותן העומדים בהר סיני דאתי אליבא דר"ש כמש"כ התו' ולענ"ד לא ידעתי להלום דבריו לומר דלא איצטריך לי' להך דרשא ובהדי' דריש הכא בנים ולא בנות והך דרשא דלקמן נ"ל דתרתי ש"מ דהנה התו' בב"ב (קט"ו) ד"ה בן כתבו דזרע משמע כשר אבל בן משמע אפי' פסול ע"ש וא"כ הכא דאיירי בכשר א"כ אף דאיצטריך לאפוקי ממשמעותא דדורות דמשמע לאותן שנולדו בהר סיני מ"מ הו"ל למכתב זרע דמשמע כשר וע"כ דאתי לאפוקי בנים ולא בנות ויש כאן שני יתורים לדרשא וא"כ אכתי תיקשי דהך דרשא למ"ל הא נפקא מק"ו ע"כ נראה ברור דבבריי' חזר בו ר"ש ואית לי' כראב"י דיש חלל מח"ע וא"כ יש תשובה ומש"ה צריך קרא וז"ב והשתא אי ס"ד דבעולה לא משכחת לה אלא אי הויא זונה א"כ הוי לאו ולא משכחת כלל חלל מח"ע וא"כ אכתי ליכא תשובה כלל לר"ש דמה להני שכן לאו כדפירש"י וע"כ צ"ל כדתי' הש"ס דאיכא בעולה בלא זונה ובממאנת. ובאמת צריך לי עיון בפירש"י דפי' ח"ע כגון בעולה דליכא למ"ד דביאה שלא לשם אישות הויא זונה אלא ר"א ולא קיי"ל כוותי' דלמ"ל בכך הא מסיק בש"ס לעיל דמשכחת אפי' לר"א בעולה בלא זונה ובממאנת וכ"ש ר"ש דמבואר בהדי' בסנהדרין דס"ל כר"א וע"כ בממאנת וצ"ע] ואע"ג דהתו' בסנהדרין שם כתבו דאפי' לר"ע א"ש כיון שנעשית זונה בביאות הרבה ע"כ צ"ל דס"ל להש"ס זה דוחק דא"כ למ"ל למימר כר"א דלית הילכתא כוותי' כדאמר ביבמות (ס"א) הו"ל למימר כר"ע וע"כ דס"ל דזה דוחק דמי כתיב ביאות הרבה בקרא וז"ב וע"כ דר"ש כר"א והקו' חזקה ע"כ נראה דהנה בתי' הש"ס בממאנת צריך להבין לכאורה דכיון דקידושי קטנה מדאורייתא לאו כלום הוא א"כ אכתי הוי ביאת זנות וצ"ל דמ"מ כיון דהוא מיכוין לקידושין אף דמן הדין אינן קידושין כיון דאין העיכוב אלא מצד הדין דאין קידושי קטנה כלום מ"מ כיון דאיהו לא מיכוין לביאת זנות לא הויא זונה ועי' יבמות ריש ב"ש (דק"ז) וב"ה כיון דאיכא כתובה וקידושין לא אתי למימר בעילת זנות וי"ל דכן הוא האמת ודו"ק אורה צריך להבין דלמ"ל לדחוקי בהכי לוקי בפשיטות בקידושי תנאי דבשעת קידושין שניהם נתכוונו לקיים אלא דאח"כ אירע דנתבטל התנאי דבהא ודאי לא שייך זנות כיון דבשעת מעשה לקידושין נתכוונו וע' תוס' ר"פ ב"ש שם דבאמת יש תנאי בנישואין ומשמע דשרי בכך ולא מיקרי בעיל' זנות דאל"ה לא הול"ל דאין רגילות אלא דהוה איסו' וזה ודאי דוחק דממאנת באמת היינו קידושי תנאי וכמסקנת הש"ס בסו"פ נושאין על האנוסה דכבר כתבו התו' בריש מכילתין דקידושי טעות אפי' מיאון א"צ וההיא דנושאין על האנוסה ע"כ צ"ל דלפי המסקנא הדר בי' מהא דאמר בממאנת ואף דלא אמר אלא הוא לפי שלא נזכר אמור קודם וכמש"כ התוס' בכ"ד ונראה דהוצרך להך שינויא אליבא דרב דאר"א בכתובות (ע"ד) אפלוגתא דרב ושמואל דהכל מודים דמקדש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט וע"ש בתו' דקבלה הי' בידו כך אליבא דרב ושמואל אבל תנאי ודאי פליגי בהא ור"ש פליג בהדי' גבי הריני בועליך ע"מ שירצה אבא דסבר לא רצה האב אינה מקודשת וכן ר"א שם לפי גי' שלפנינו בהא דהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו דסבר דאינה מתייבמת לפי שאינו בועל לשם קידושין לפי מאי דגרסינן בהא קמיפלגי וע"ש ברש"י וא"כ נראה דהמקשה נמי ל"ק לי' אלא בהך סברא דקידושי קטנה כיון דאינה ראוי' לקידושין כל סבר דהוי ביאת זנות אבל קידושי תנאי דמעיקרא לקידושין קיימא שפיר הוי ניחא לי' דבכה''ג לא הויא רנה להר והנה א' כ תנחי