בכורי יוסף סא

בכ"ד ואי יש כאן איסור נזירות וחל בכולל ה"נ שבועה ודאי הוי חייל גם אד"מ כההיא וצ"ע דיין מצוה וע"כ דהוא היתר כאן וצ"ע ע"כ נראה דבאמת זהו כוונת הש"ס שישנו בשאלה ועיקר הכוונה דכאן הוא היתר כדין היתר שאלה ובזה א"ש ליישב קושית התוס' בד"ה שכן ישנו בשאל דהקשו בסוגיא דנזיר דאמר בעלמא ליכא למילף מכהן ונזיר מצורע דאיכא למיפרך כדאמרן פי' כהן שאינו שוה בכל ונזיר שכן ישנו בשאלה ותמהו דכיון דאין הפרכות שוות נילף במה"צ ולפי דברינו א"ש דנזיר דהוי היתר אינו מדין דחי' כלל ואינו נכנס כלל במה"צ ומכהן לחודי' ליכא למילף דאינו שוה בכל וזהו כוונת הש"ס בנזיר ע"ש אבל לפי זה לכאורה יקשה עלינו מסוף דבריהם דהא הקשו דאיכא נמי מילה דדחי' צרעת דהוי ל"ת ועשה ותי' דכיון דממילה וחדא מהני או כהן או נזיר הוי מצינו למילף הוי אידך יתורא לש"כ ואין מלמדין. ולפי דברינו דנזיר אינו כלל בגדר דחי' א"כ נילף מכהן ומילה במה"צ אבל באמת נראה לי דבל"ה קשה לפי שי' דא"כ לר"י דסבר מלמדין ואיצטריך תרי קראי יתורי נילף דעשה דוחה ל"ת ועשה ואין לומר דלר"י אין ה"נ דדחי דא"כ תיקשי סוגי' דסוף חולין דפריך התם דלמ"ל קרא דעשה דטהרת מצורע אינו דוחה שילוח הקן הא שה"ק עשה ול"ת ובעי לאוקמה דעבר ושקלי' דלאו עברי' ועשה הוא דאיכא ופריך הניחא למאן דתני קיימו כו' ותו לר"י דאמר שלח מעיקרא משמע עשה נמי ליכא. ומאי פריך לר"י הא לדידי' מלמדין ואית לן למילף דעשה דוחה ל"ת וענה וא"כ גם אמעיקרא הו"א דדחי ע"כ נראה דבאמת נזיר שפיר הוי היתר וליתא כלל בגדר דחי' ומ"מ מהא דדחי גילוח מצורע איסור הקפה דכהן והא דדחי מילה לצרעת ליכא למילף דשניהם הותרו מכללן הקפה כמש"כ התו' הגי' בנזיר שם דאיכא למיפרך קאי אדרב דלקמן דמקיל אדם כל גופו בתער ומסיק כעין תער ע"ש) ונראה לפרש דאף דרב קאי בכל הגוף ולענין לא ילבש גבר כו' מ"מ גם הקפת הראש נכלל בזה דאינו אסור אלא בתער ממש דווקא ובמספרים ומלקט ורהיטני לא מיתסר וכעין זה אמרינן נמי גבי צרעת בשבת (קל"ג) דלעשות אי אתה עושה אבל אתה עושה בסיב שע"ג רגלו וע"ש דה"נ הותר טפי מבעלמא ואיכא פרכא שוה בתרוייהו ולק"מ ודו"ק אבל נזיר שפיר י"ל דהוא גופי' מדין התרת חכם כנ"ל ויתיישב היטיב קושיתו דמר דאין אנו צריכין כאן היתר אחר דזה גופיה היתר הוא וכנ"ל

, והנה בר"ה (דכ"ח) גבי הניתנין במחנה, חקת שנתערב במתן ד' דפליגי ר"א ור"י אם ינתנו במתנה אחת או בד' ולכאורה שם יש להקשות כקו' דמר הא אפשר לשאול על אחת ולא יעבור כלל והנה במתנה אחת י"ל דהיינו בבכור כמש"כ שם התו' אבל מתן ד' דע"כ הוי בהנהו דאקדשינהו איהו הא אפשר בשאלה והנה לרבנן דר"י דאית להו דם מבטל דם אלא דעולין אין מבטלין זא"ז י"ל דמתן ד' הוי רובא אלא דמ"מ מתן אחד לא נתבטל דעולין אין מבטלין אבל אם נשאול עליהן ולא הוו עולין א"כ יתבטל ניתנין במתנה אחת ברובא ואנו מבטלין ממנו מצות זריקה ועי' סוגיא דזבחים (דפ"א) דבאמת רבנן דר"י תני לה גם בעי לאוקמה דהרוב ממתן ד' ע"ש היטיב עוד נראה ליישב לכו"ע דהא באמת לאו גמור ליכא כאן דלא נאמר בל תוסיף ובל תגרע אלא כשהוא בעצמו וא"כ אם נשאל עכ"פ הוי איסור חולין לעזרה דהוי מדרבנן עכ"פ ועוד נראה לפי מש"כ הנתיבות ברס"ר דקדשים שנשחטו בעזרה הוי כתרומה ביד כהן דא"א למשאל עליו וא"כ א"א כאן כלל בשאלה וז"ב

צריך לי עיון כעת ברמב"ם (פ"ד דע"ג) הנהנה משלל עיר הנדחת לוקה אחת משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם ובפ"ב שם כתב דהנהנה מעבודת כוכבים וכל משמשי' לוקה שתים משום לא תביא תועבה ומשום לא ידבק והוא מסוגי' דהש"ס פסחים (דמ"ח) ומכות (כ"א) וא"כ למה לא הוי כלאו שבכללות דאין לוקין עליו כמו לא תעבדם בסנהדרין (דס"ג) ע"ש וכה"ג כתבו התו' בשבת (דפ"ה) גבי דיליף יניקת זרעים מלא תסיג גבול והקשו דא"כ זורע כלאים ילקה שתים