בכורי יוסף ס

נפשות כו' ע"ש והוא בהדי' כוותי' דר"י וע"כ דלא חש הש"ס בכל דוכתי להביא ת"כ ולא מקשי מידי וגם למעיין בלשון התו' יראה שאין דבריהם סובלין כן כלל וע"כ דגם בגירסתם לא איפשטא האיבעי' ומש"ה הקשו מ"ט לא פשיט מהך בריי' וז''ב וכדבריהם בשבת כתבו ממש בלשון זה בב"ק (כ"ה) ד"ה ומה פכין קטנים ע"ש

ובענין זה תמהתי מכבר בדברי המהרש"א ז"ל. דהניח בצ"ע בדברי התו' (שם קכ"ה) גבי הא דתנן קולית המת ומוקדשין טמא בין סתומים בין נקובים וקולית נבילה סתומה טהור ובגמרא דייק גבי מת נוגע אין מאהיל לא ובתד"ה נוגע כו' וי"ל דאוהל הו"ל למתני כיון דאין עצם מטמא באוהל כו' אע"ג דלא הוי מאהיל דומיא דנוגע דנוגע בכ"מ טמא ומאהיל לא הוי אלא כנגד המוח כו' וכתב דדבריהם אינן מובנין דבשמעתין דלעיל גבי שני עצמות ועליהם שני חצאי זיתי בשר והכניס ראשיהן השניים לבית טמא ומוקי לה או ביד או בשומר מוכח דמטמא נמי אפי' שלא כנגד המוח ומטעם דשומר מכניס ומוציא וכדפירש"י שם וצ"ע עכ"ל. ושותא דמרן לא ידענא דהא מתני' חשיב מאי דקולית המת עדיף מקולית נבילה וכיון דבנבילה קולית סתומה לא הוי שומר משום דילפינן מקרא דשומר בעי בא לכלל מגע כמבואר בסוגי' וא"כ כ"ש דבמת לא הוי שומר קולית סתומה דהא התו' (סוף דקי"ח) ד"ה והבית מאהיל האריכו דשומר במת נפקא לן במה"צ מנבילה ותנור וא"כ מה דלא הוי שומר בנבילה כ"ש דלא הוי שומר במת ואף דרש"י שם בהכניס ראשיהן השניים פי' דאיירי בקולית סתומה ונראה שלזה כיון הרב במאי דמסיק כדפירש"י שם אבל ודאי ע"כ צ"ל דאיירי בחישב עלי' לנוקבה דמסקינן דלאו כמחוסר מעשה ולפי מה שהוכחנו בשי' הר"ם ותו' דהוא איבעיא דלא איפשטא ע"כ נאמר דאוקימתא דשומר יסבור הכי ומ"מ כיון די"ל דאיירי ביד לא מצינן למיפשט מינה] אבל מתני' דקאי בגוונא דלא הוי שומר בנבילה כ"ש במת דלא הוי שומר ומש"ה יפה הוכיחו דאי באוהל ע"כ לא מצי למתני אלא כנגד המוח וז"ב

ובתו' שם (ל"ה) גבי נאמנות ע"ה על התרומה דאם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן והקשו בתו' דא"כ אסורה לכהן דמעורב בה קודש ותי' ע"י ברירה דיאמר רביעית שאני עתיד להפריש יהי' קודש ולענ"ד צ"ע דהא הך מתני' בחגיגה מוקמינן לה התם כרבי ע"ש ושמעינן לי' לרבי בגיטין (מ"ז) גבי ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות דטבל וחולין מעורבין זה בזה דלי"ל ברירה ומוקמינן לה התם בסוריא דהוי דרבנן ואפ"ה לי"ל ברירה ולכאורה היה נראה בפשיטות כמש"כ התו' בכ"ד לחלק דבמקום שמפרש ומתנה בהדי' אמרינן ברירה טפי אבל כאן ל"נ לומר כן דהא משמע דישראל ועובד כוכבים שותפין לעולם סבל וחולין מעורבין ולי"ל תקנה כלל ואי כשמתנה בהדי' אית לי' לרבי ברירה הו"ל למימר דבשעת זריעה יתנו דכל שיגיע לחלק העובד כוכבים יהי' שלו מעיקרא וע"כ נראה דלרבי לי"ל כלל ברירה אפי' מתנה בפירוש ולולא דבריהם הי' נראה ליישב קושיתם דיין הקדש כ"ז שלא נתקדש בכ"ש יוצא לחולין ע"י פדי' וכגוונא דאמרינן בנדרים (נ"ח) דהקדש הוי דבר שיש לו מתירים וע"ש בר"ן דהקדש ב"ה מותר בפדי' וה"נ כ"ז שלא נתקדש בכ"ש יש לו פדי' ומפריש אחת ומתנה אם זו הקדש טוב ואם לאו יהי' מחולל ע"ז וכה"ג תניא גבי שני סלעים שנתערבו ע"ש והתו' בזבחים (דפ"ח) ד"ה מן המדומע מפרשים דאינו מקדישה עכשיו כלל אלא מפרישה לצורך הקדש ע"ש ודו"ק:

סימן כג מה דבדק לי מר ביבמות (ד"ה) גבי הא דבעי למילף עשה דוחה ל"ת מנזיר מצורע דעשה דגילוח דמצורע דחי לאו דהקפה דנזיר ודחי מה לנזיר שכן ישנו בשאלה והקשה דאדרבה כיון דישנו בשאלה אפשר לקיים שניהם וקיי"ל דלא דחי הנה בפשיטות י"ל כיון דקרא איירי בנזירות מצוה כדאמרינן בריש סוטה למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר שכל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין א"כ שאלה הוי עיקור מצוה וכדאמרינן ביבמות (ד"כ) דיבום דוחה ל"ת אף דאפשר בחליצה עיקור מצוה הוא וה"נ שאלה הוי עיקור מצות נזירות כיון דאיירי במצוה להזיר והוא פשוט עוד נ"ל לדקדק מדברי רש"י שפי' בד"ה שכן ישנו בשאלה ישאל לחכם ויתיר לו הלכך אתי עשה ודחי לי' דדקדוק דבריו מורין בהדי' דכאן אינו בגדר דחי' אלא דכמו דקבעה התורה היתר לנדרים ע"י שאלה ה"נ קבעה היתר במקום עשה וא"כ לא שייך כלל אפשר לק"ש בשאלה דזה נמי היתר הוא לנדרו ולא הצריכתו תורה כאן שאלה כלל ובאמת סברא זו נראה נכון מאוד דאי הוא מטעם דחי' ואיסור נזירות קאי עלי' אלא דנדחה מפני מצות גילוח צריך להבין הא אמרינן בריש נזיר (ד"ג) מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות דנזירות חלה על ד"מ ואי כאן נמי יש חלות לאיסור נזירותו למה אינו חל על מצות גילוח כי היכי דחל התם על יין מצוה וע"כ דאינו דין דחי' כבדעלמא אלא דכאן גזה"כ להתיר לו ובאמת צ"ע על ס"ד דהש"ס למילף מכאן עשה דוחה ל"ת דהא ע"כ אינו כלל מדין דחי' דהא חזינן גבי יין דחל על ד"מ ואינו נכנס כלל בגדר דחי' משום דהנזירות חל על המצוה וא"כ הכא לענין גילוח ע"כ גזה"כ הוא ואי דשאני התם דמעיקרו איכוין על מצוה אבל הכא אמרינן דלא כיון במקום מצות גילוח חדא דא"כ אכתי לא שייך כאן עשה דוחה ל"ת דהא משום דלא איכוין הוא ועוד בהוזקק לגילוח צרעתו קודם נזירות מאי איכא למימר ולכאורה הי' מקום לומר לפי מש"כ התו' בשבועות (כ"ה) ד"ה חומר דמש"ה נזירות חל על דבר מצוה הגה''ה משום דהוי כולל יין הרשות ( ובעיקר דברי התו' יש לעיין לכאורה דאי הא דנזירות חיילה משום כולל א"כ למה איצטריך קרא יתורא בנזירות דחיילה על דבר מצוה הא בדכ"ד שם ד"ה אלא הן היכי מש"ל הביאו דברי הירושלמי דאף נשבע לבטל את המצוה חל בכולל עיין שם ואפ"ל דבאמת שבועה יליף הירושלמי מנזירות דהא טעמא דלא חייל נשבע לבטל את המצוה ונדרים חייל היינו משום דשבועה מיתסר נפשי' וכיון דגם נזירות הוי מיתסר נפשי' יד וחל אבל גילוח דכל השער הוי מצוה ואין כאן כולל י"ל דשפיר לא חיילה ואין לומר דאכתי הוי כולל דהא כולל איסור יין וטומאה וגילוח דאינן משם אחד וכמש"כ התו' ביבמות (דל"ב) ד"ה איסור כולל דא"א ונעשית חמותו לא חשיב כולל אף שנאסר בשאר קרובות דאינן משם אחד ע"ש וה"נ כיון דאינו משם אחד לא חשיב כולל וא"כ לכאורה שפיר י"ל דמש"ה לא חייל לבטל מצות גילוח אבל גם ז"א דא"כ אכתי א"א למילף עשה דוחה ל"ת דהא משום דלא חייל הוא ועוד דודאי הוי הכא ג"כ כולל דכולל גילוח שקודם מצות גילוח מצורע וגילוח דאחרי' ובכי ה"ג ודאי הוי נמי כולל כדמוכח