בכורי יוסף נט

וכן מבואר בתו' (דל"א) שם חזקי' נמי בעפ"י ולר"י סגי בזה אפי' התיקון עצמו דבשור חייב כופר אינו לגופה כיון דמ"מ הוא ע"מ אפי' עצמו כדמוכח לתפור ואינו בגדר מקלקל לקמן (מ"א) גבי אין שצריך דווקא צריכה לגופה דיני אלא כשהמית עפ"י אבל בשלא ע"מ לתפור ל"מ עצמו ואדם בכה"ג לחייב אפי' כל תיקון שבעולם פטור ממיתה ומכופר וכשי' התו' והב"י הנ"ל וכדמוכח ודו"ק: ע"כ הך דהחופר גומא והך דדל"א הנ"ל. אבל מדברי התו' בסוגיא דהקורע בחמתו לא מוכח כן גם הרמב"ם פסק בפשיטות מהך סוגיא דכל חובל דרך נקמה חייב דהוה כמו למירמי אימתא ש"מ דס"ל דמשום הך תיקון לחוד חייב ודלא כדברינו. ע"כ נראה דבאמת הך דהקורע למירמי אימתא לא חשיב מקלקל כלל וכפשטות לשון הש"ס ה"נ מתקן הוא ע"ש וא"כ לק"מ מהך דהחופר גומא ומהא דאמרינן בדל"א דסותר צריך דווקא לבנות במקומו דזה דווקא במקלקלים וזה אמרי' דמתקן הוא וביאור הדבר כ"כ התו' (דק''ו) ד"ה חוץ בשם ר"ת דמש"ה חובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו חשיב קילקול דאין התיקון בא אלא לבסוף אבל שוחט בשעת הקלקול בא התיקון שמוציאה מידי אבמ"ה וכן קורע למירמי אימתא בשעת הקילקול בא לו התיקון ע"ש וא"כ חופר גומא וא"צ אלא לעפרה וכן סותר דדל"א פשוט דאין התיקון עד לבסוף והוה מקלקלים דגרעי טפי מחובל ומבעיר כדמבואר בתו' ב"ק (ל"ג) ע"ש וליישב שי' התו' והב"י גבי זומר וא"צ לעצים ופותח בית הצואר ומוחק שלא ע"מ לכתוב צריכין אנו להוסיף ביאור בסברא זו והנראה דהנה בקורע למירמי אימתא פשוט דהתם בשעת הקילקיל גופה כל משהו ומשהו שקורע היא המשהו גופה מירמא אימתא והקילקול גופה היא המתקנת ק לענין שחיטה אף דאינה מתרת אלא לבסוף מ"מ כל משהו ומשהו היא מתרת ותדע דהא איכא למ"ד דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וע"כ דגם תחילת השחיטה מכלל השחיטה וכן ביאר רש"י בחולין דלא אמרינן דבתחילת השחיטה נעשה טריפה בנקיבת הושט דכולה חדא שחיטה היא ע"ש הרי דכל משהו של השחיטה חשוב מתיר ועי' תו' זבחים (ק"י) ד"ה ואי אליבא דר"מ וצ"ע אי שחט ס"א וקיבל אחד דמו וזרקו כו' אי אמרינן מישרי שרי ע"ש ודוק היטב ועכ"פ שוחט וקורע למירמא אימתא אינם מקלקלים כלל דבשעת הקילקול הוא מתקן אבל כל הני כגון זומר וא"צ לעצים ופותח בית הצוואר ומוחק שלא ע"מ לכתוב וכן הך דקורע הדרנא מהיריעה שהבאתי בכל הני אין התיקון אלא לאחר גמר מעשה ובשעת מעשה מקלקלין הן וכיון שהם מקלקלים תו הוו כסותר דקיי"ל דבעינן לבנות במקומו וא"צ לגופו פטור במקלקלים וחילוק זה קרוב לשמוע וא"כ לענין חובל דרך נקמה שפיר למד הרמב"ם דהוא חייב דהתם התיקון בשטת הקלקול גופה כמו למירמא אימתא ודו"ק

שוב ראיתי כעת בגליון רע"א שכיון בפי' דברי התו' כמש"כ אך לא הביא דברי המג"א הנ"ל. וזה גרם לו שהקשה מהך דהקורע בחמתו ולא הזכיר שהוא קושי' הע"ש וכבר נתבאר ישוב הדבר ת"ל: ומה שהקשה עוד דהא פשיטא דניחא לי' בעצים להשתמש בהן אלא דעתה א"צ להם מ"מ מיקרי צריכה לגופה כההיא דלקמן גבי התולש עולשין ע"ש לא זכיתי להבין דהא מ"מ היכי שהעצים הולכין לאיבוד בשעת מעשה פשוט דהוה א"צ לגופה ופשוט דזה עדיף מהא דאמרי' התם גבי עולשין גופה דבארעא דחברי' ל"ח מיפה הקרקע כיון דלא איכפת לי' ואפשר שזה כוונת ד"ק בעצמו במה שסיים בארעא דחברי' שאין לו המשך עם הקודם ודלגו בדבריו ע"ש

אבל מה שכתבו התו' ז"ל עוד דדמי להך דכובש כבשין דלגופן מותר ולא מיקרי אפי' מלאכה שאינה צריכה לגופה דקיי"ל דאסור לכתחילה וע"כ דלא הוי מלאכה כלל צ"ע לענ"ד די"ל דהתם אין החסרון משום המלאכה כלל אלא דמן הסתם לא מיקרי משקה אלא היוצא מן הזיתים וענבים אלא דהיכי דגלי דעתא דצריך למימיהן אחשבינהו ומיקרי משקה והוי סחיטה. אבל סתמא לא מיקרי משקין וממילא אין כאן סחיטה והוי ככובש לתוך הקערה דאוכלא דאפרש הוא אבל כאן לענין קוצר פשוט דלא שייך זה אלא דלא מתכוון וצ"ע

ואגב אכתוב לו מה דתמוה לי כעת ברבריהם בדס"ג שם גבי דיליף אריג ותכשיט כ"ש שמטמא מוכל כלי ופריך והא ההוא בכלי מדין כתיב ופירש"י והתם טומאת מת הוא והקשו בד"ה ההוא בכלי מדין דנילף שרץ ממת בג"ש דבגד ועור כי היכי דיליף שם בדס"ד לענין דבר הבא מזנב הסוס וזנב פרי ע"ש ולענ"ד הוא תמוה דהא בחולין (כ"ה) יליף דדבר הבא מן העזים מן הקרנים והטלפים טמא במת והקשו שם דניליף מג"ש דבגד ועור ותי' דאין ללמוד אלא דומיא דבגד ועור ע"ש וא"כ פשוט דה"נ אין ללמוד אריג ותכשיט ומש"ה בעי ג"ש אחרינא ובדס"ד הקשה הר"א ממיץ דלמ"ל כלל ג"ש דבגד ועור הא מסיק דאיתקש שרץ לש"ז וש"ז למת ונילף כולה מילתא בהיקש דבכל התורה למידין למד מלמד וגם בזה יש להתפלא דכאן הניחו בקושי' ובב"ק כ"ה כתבי לתרץ זה בפשיטות דע"כ לאו לכל מילי ילפינן מהיקש ולא בכל מילי בג"ש והוכיחו זה בהרבה ראיות ע"ש והנה לפי סברתם שם מסתמא גם ההיקש דש"ז לשרץ נמי לאו לכל מילי אתי דהא השתא קיימינן בסברא דאין חילוק בין למד מלמד. ובנדה (דמ"ג) ד"ה מנין לרבות נוגע בש"ז חזרו והקשו דלמה לן יתורא הא איתקוש ש"ז לשרץ והוא תימה קצת וה' יאיר עינינו

סימן כב

מה שהעיר ידידי נ"י בישוב דברי הרמב"ם סופ"ב מהלכות אה"ט גבי קולית סתומה שחישב עלי' לנקבה דמסקינן בחולין (קכ"ו) דמחוסר נקיבה לאו כמחוסר מעשה והרמב"ם הביא זה לספק לענ"ד דבר ה' אמת בפי רבינו הכ"מ דהי' לו גירסא אחרת בסוגי' הש"ס דכן מוכח בהדי' בדברי התו' שבת (דפ"ד) ד"ה שטהורים בזב גבי מש"כ דכ"ח המוקף צמיד פתיל חשיב בא לכלל מגע לפי שסתמו עומד להפתח ולא דמי לקולית נבילה דאמרינן בחולין דמחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דמי כו' וודאי אין עונתם דלמה לא אתיא תניא כוותי' דכבר כתבו בכ"ד דלא חש הש"ס לאתויי ת"כ וגם אנכי הוכחתי כן בע"ג (כ''ו) גבי הא דאר"י ודאי מת מתרפאין מהן לחיי שעה לא חיישינן ומנא תימרא דכתיב אם אמרנו נבוא העיר כו' ולא אייתי ת"כ מב"ק (ד"ס) גבי רעב בעיר פזר רגליך ואומר לכו ונפלה אל מחנה ארם כו' ומפרש מאי ואומר וכ"ת הנ"מ היכי דליכא ספק