בכורי יוסף נח

למילף אפי' שיש צרעת ומפרש באבי הבן דמתכוון ופריך ואי איכא אחר ליעביד אחר ובנזיר (מ"א) ומי כתיב קרא כה"ג והא אלק"ש כדר"ל וכן בריש פ' ש"נ שם ובאמת גם גוף סוגי' דמנחות אינה מוכחת כן דאמר גזירה משום קלא אילן ופריך לא יהא אלא לבן אלק"ש כדר"ל ודוחק לומר דגזרינן משום איסור דרבנן בעלמא ודברי התו' תמוהין מאוד וה' יאיר עינינו

ושמעתי להקשות בשבת (קל"א) גבי הא דסבר ר"א דמכשירי סוכה ולולב ושופר דוחין את השבת ומודה ר"א שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו בשבת שהוא חייב ופריך הש"ס ומ"ש ומסיק משום דבידו להפקירן והקשו דלמאי דסבר ר"א בשוכה (כ"ז) דסוכה שאולה אינו יוצא בה דבעי סוכה שלך ובדף ז' שם אמרינן דסבר דסוכה בעי דירת קבע וביומא (ד"י) פי' רש"י לפי המסקנא דאי דירת קבע בעינן חייבת במזוזה מה"ת ואם כן בשבת בחג אי אין לו מזוזה בסוכתו אי אפשר להפקירו דא"כ תפסול סוכתו וכ"ש לר"א דחייב לאכול י"ד סעודות בסוכה ודבר חריף הוא אבל המקשה הזה הבין דטעם דבידו להפקירן הוי כאפשר לקיים שניהם וכן ראיתי בדברי האחרונים אבל זה אינו דא"כ גם כלאים בציצית ליתסר דהא טלית שאולה קיי"ל דפטורה אבל באמת זה לא מיקרי כלל אלק''ש דהא עיקור מצוה הוא כמו טלית בת ג' כנפות אבל באמת נראה לפי מש"כ התו' דהא דפריך ומ"ש היינו משום דהו"ל לאגמורה מסוכה ע"ש א"כ משני בפשיטות דליכא למילף מסוכה משום דהני מצות קילי דאיכא גוונא דיכול להפקירן ויתפטר וכמו דאמרי' ביבמות (ד"ה) דלא ילפינן עשה דוחה ל"ת מנזיר מצורע משום דישנו בשאלה ע"ש וה"נ כאן להיפוך דכאן העשה קילא דאינה חיובית על הגוף אלא א"כ יש לו טלית ובית ובידו להפקירן ומש"ה בהני לא מצי למילף מסוכה ואפי' הוא השתא בגוונא דאינו יכול להפקיר כנ"ל מ"מ גוף המציה קילוא''א למילף מסוכה וכ"ו ברור: סימן כא

מה ששאל ביאור דברי התו' שבת (ע"ג) גבי זומר וצריך לעצים חייב משום נוטע ומשום קוצר דכתבו שם דווקא צריך לעצים הא ל"ה פטור אפי' לר"י דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה מידי דהוי אקורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב כו' והמהר"ם לובלין פי' מידי דהוי קורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב דאינו חייב משום כותב ומוחק אלא משום כותב לחודי' ודבריו סתומים ואין לו הבנה כלל והנה פי' דברי התו' כבר בארתי בחי' לאו"ח (סשי"ז) גבי הפותח בית הצואר בשבת חייב חטאת והביא המג"א סק"י בשם הב"י דהחיוב משום מכה בפטיש דהוה גמר מלאכה אבל משום קורע ליכא הכא כיון דאינו ע"מ לתפור ואף דאינו מקלקל מ"מ מלאכת קורע אינו אלא ע"מ לתפור וכתבתי דזהו כוונת התוס' ז"ל בכאן דזומר וא"צ לעצים אף דהזמירה הוא תיקון מ"מ קצירה לא הוה אלא בצריך לעצים מידי דהוה אקורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב פי' דהא אם קורע שלא ע"מ לתפור ומוחק שלא ע"מ לכתוב אף שהם לתיקון אינו מלאכת קורע ומלאכת מוחק וכוונת דברי המהרמ"ל שכ' דאינו חייב משום כותב ומוחק אלא משום כותב לחודי' כוונתו לההיא דסו"פ הבונה (דק"ד) דאמרינן הגיה אות אחת מלאכת מכה בפטיש שהרי הוא ודאי חייב ופריך השתא כתב א"א פטור הגיה חייב ואר"ש כגון שנטל לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין ומשמעות הסוגיא דאינו חייב אלא אחת משום כותב אבל משום מוחק ליכא הכא דמלאכת מחיקה אינו אלא ע"מ, לכתוב וזה ראיית התו' לשי' מסוגיא דהתם וגם בקורע ע"מ לתפור דפשיטא להו דשלא ע"מ לתפור אינו חייב אף שהוא תיקין לכאורה י"ל דהוכחתם מהך דהפותח בית הצואר דהכא גופה דפשיטא להו דאיכא התם גמר מלאכה ומדנקט חייב חטאת משמע דליכא הכא אלא חד חטאת וע"כ דקורע ליכא הכא אף שהוא לתיקון וכשי' הב"י הנ"ל עוד אפשר דהוכיחו מהך דדע"ה דאמרינן דקורע ע"מ לתפור הוה במשכן שכן יריעה שנפל בה דרנא קורעין אותה ותופרין אותה והנה בנפל בה דרנא י"ל דבל"ה ע"כ צריך לקורעה מן הבגד דמקלקל לכל הבגד וכעין מעשה דבר הדיא בברכות (דנ"ו) ע"ש ואפ"ה צריך דווקא ע"מ לתפור הא נ"ה אף שמתקן אינו מלאכת קריעה ועכ"פ שי' התו' כשי' הב"י

והנה סיים המ"א ודלא כהעולת שבת ועי' מה"ש דהע"ש הקשה מהך דהקורע בחמתו לקמן (ק"ה) דאמרי' לר"י חייב היכי דעביד למירמי אימתא אאינשי ביתי' דהוה תיקון אף שאינו ע"מ לתפור וכבר כתב המה"ש דלא ביאר הרב ישוב על קושיא זו ע"ש ולענ"ד דלכאורה גוף הסוגיא קשה דכיון דאמרינן דלר"ש פטור דהוה מלאכה שא"צ לגופה א"כ מ"ש מהך דחגיגה (ד"י) דהחופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור אפי' לר"י דמחייב מלאכה שאצל"ג הנ"מ מתקן אבל מקלקל פטור וא"כ ה"נ אף דאמרינן דהוא מתקן הא מ"מ א"צ לגופה ואמרינן דבמקלקל מודה ר"י ומה בין זה לחופר גומא וגם לעיל (דל"א) אמרינן גבי כחס על הפתילה דר"י פוטר בכולן חוץ מן הפתילה ומסקינן דר"י כר"י דמחייב מלאכה שא"צ לגופה וקסבר ר"י סותר ע"מ לבנות במקומו הוה סותר שלא ע"מ לבנות במקומו לא הוה סותר ועפירש"י דהוא הדין בכל המקלקלים צריך דווקא שיהי' התיקון בגוף הקלקול. נראה באמת דזה הוכחת ר"א בחגיגה שם גבי חופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה וא"כ מ"ש הך דהקורע למירמי אימתא דחייב ולכאורה הי' אפשר דבאמת קורע ע"מ לתפור גופה נראה דצריך שום תיקון בקריעה ותפירה דאי ל"ה מאי מלאכת מחשבת הוה בקריעה ותפירה וכן משמעות דברי רש"י הנ"ל שכ' ואינו יכול לבנות אלא א"כ סותרו ודו"ק ועוד נ"ל דע"כ מוכת הכי דלכאורה כל קורע יש לדקדק היכי משכחת לה כלל לחייב דמנא ידעינן דהוה ע"מ לתפור ואין לומר משום הודאת פיו הא הגה''ה קיי"ל דאין אדם נהרג עפ"י עצמו ע' תוס' ב"ק ן וע"כ צ"ל דמסתמא מחזקינן (ד"ד) גבי לא הרי דהוא ע"מ לתפור דאין אדם השור שמשלם את מקלקל בחנם וא"כ זה שייך הכופר כהרי האדם היכי דהקריעה והתפירה הוה תיקון אבל בל"ה אכתי לא שייך חזקה זו כלל והוא ברור לענ"ד וא"כ יש לפרש כל הסוגיא דהקורע בחמתו דבאמת איירי ע"מ לחפור שאינו משלם את הכופר הקשה ריב"א דמאי חומרא היא זו הא שאינו משלם כופר דקים לי' בדרבא אלא דאפ"ה צריך תיקון ומה מיני' ותי' דשוגג נמי תלי פליגתא דר"י ור"ש דלר"ש פטור מדתנא דבי בעי תיקון דווקא בגוף הקריעה חזקי'