בכורי יוסף נז

טעמא דב"ש משום גזי' כמסקצת תנאי דמנחות שם. וא"כ ליכא למפשט כלל מדתנא פוטרין ולק"מ והא דפירש"י אליבא דרבא דאיתותב י"ל משום דבשבת (דכ"ה) קאי סוגי' שם אליבא דרבא ע"ש ופי' לשיטתו ופי' ג"כ הכי במנחות ודו"ק ואין להקשות לפי דברינו דמשום הא לא דחי כלאים בציצית להנך תנאי דאפשר להתפטר בקרן עגולם א"כ ליתסר באמת למיעבד ד"כ דא"כ קא עבר על מצות ציצית דז"א דכיון דאמרינן דאי אפשר שתצוה תורה ציצית בפשתים משום כלאים ואינו דוחה דאלק"ש א"כ לא קאי ציצית כלל על פשתים ולא נתחייב לעולם בציצית ותדע דהא שיטת רש"י בהדי' דהא דתנא פוטרין משום דכלי קופסא סברי בעלמא דחייבין והכא פטורין משום דהוי כלאים אף דאין איסור כלאים בלא לבישה וא"כ כיון דכלי קופסא חייבין ליעביד בהו תכלת וע"כ כיון דאינו דוחה לא נצטוו כלל בציצית ואף במקום שאין משום כלאים לא נצטוו וה"נ מותרין לפי שי' לעשות ד"כ דפשתים לא נתחייבו בתכלת להך שי' ומיהו מכלי קופסא יש לדחות דהני כיון דאי לובשן א"א לעשות בהו ציצית א"כ א"א בקופסא לחייב יותר מבלבישה ויש לדמות לההיא דזקן שעשה לכבודו דאפי' למ"ד כ"ק חייבין הני פטורין דלאו לכסויי עבידא ע"ש אבל מ"מ הסברא נכונה בעצמה ודו"ק

והנה עלה בידינו דלדידן קיי"ל דעיקור מצוה דוחה ל"ת דילפינן מכלאים בציצית וע' תוס' כתובות (ד"מ) ד"ה ניתי עשה דכתבו בסוה"ד ומ"מ איצטריך קרא דלא דחי דעיקר מצוה לישא כדאמרינן ביבמות דחליצה במקום יבום עיקור מצוה ע"ש היטב והנה זה נראה פשוט דאף לפי המסקנא ודאי דאי אמרה לא בעינא עיקור מצוה היא [ואפ"ל דדווקא גבי יבום דהדבר תלוי בו שייך עיקור מצוה אבל כאן דאין הדבר תלוי בו ועליה ודאי ליכא מצוה כלל שתנשא לו ולא שייך עיקור מצוה אבל באמת הוא דחיק דעכ"פ אינו מקיים המצוה וצ"ע] וא"כ עדיין צריך להבין כיון דבעלמא קיי"ל דעיקור מצו' דחי וילפינן מכלאים בציצית תיקשי דאדרבה ניליף מהכא דלא דחי והדרא קושית התוס' לדוכתא והנה באמת גם בסברת התוס' גבי שריפת קדשים דמש"ה לא דחי משום דאפשר להמתין למחר ובריש פרק ר"א דמלה כתבו התוס' דמביאין איזמל דרך רה"ר ואף שאפשר להביא דרך גגות וקרפיפות כדי למהר המצוה ע"ש היטב ודחינן שבת אפי' כדי למהר בו ביום שוב ראיתי דהוא ברייתא מפורשת בר"פ א"ד גבי הקטר חלבים אר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים כשירה כל הלילה ודוחה שבת ע"ש ובאמת תימא קצת דברי התוס' ריש ר"א דמלה בע"ב שם דהרשב"א הניח זה בקושי' דהא אפשר דרך גגות וקרפיפות ואלק"ש לא דחי ושינו סברתם מבדיבור הקודם וגם סותר סוגי' דריש א"ד ואפ"ל דסברתם דדווקא התם דעיקר מצות הקטרה ביום וכן משמע קצת לשון חביבה מצוה בשעתה אבל הוא דוחק לחלק כ"כ וסברתם בדיבור הקודם ברורה ונכונה וצריכין אנו להבין סברתם גבי ש"ק והנה בתו"י כתובות שם ד"ה אי הקשו מכיבוד אב דאיצטריך קרא דלא דחי שבת תיפוק לי' דאי אמר לא בעינא ליתא למצוה ותי' דהתם מ"מ מיד כשצוה האב הוא מצוה עוד תי' משום דלגבי דידה ליכא מצוה ועלי' נמי איכא איסורא ע"ש והנה תי' השני קשה לי דא"כ למה איצטריך הש"ס לסברא דאי אמרה לא בעינא ליתא למצוה כלל הא בפשיטות כיון דעלי' ליכא מצוה אסורה ועוד דבאמת נראה דהיא אינה מציוה אלא כשהוא עובר אבל כשנדחה האיסור לגבי דידי' טלי' ליכא איסורא ממילא וראי' ברורה מסוגי' דיבמות (די"ט) הנ"ל דפריך גבי אלמנה לכה''ג ניתי עשה ולידחי ל"ת אף שמצות יבום ודאי עלי' לא רמי' כלל וא"כ כיון שגם היא עוברת היכי תתיר לה וע"כ כיון שנדחה האיסור ממנו ממילא היא אינה אסורה אלא כשהוא עובר ואף די"ל דאיסורי כהונה שאני דבהדיא יליף ברי"פ יש מותרות שם מלא יקחו וא"ר כל היכי דהוא מוזהר היא מוזהרת ע"ש מ"מ הא אסיק בסוגי' דדי"ט ממזרת ונתינה מאי איכא למימר משמע דגם בהו פריך ניתי עשה וידחה ל"ת וצ"ע והנה גם תי' הראשון לא נודע לנו כוונתם וכבר ראיתי שנדחקו הרבה בפירוש דבריהם והנראה דהנה הגאון רט"א הקשה שם בכתובות דמאי פריך ליתי עשה ולידחי ל"ת לפי מש"כ התוס' בעירובין גבי נתערבו ניתנין במתנה אחת במתני ד' דעשה שע"י פשיעה לא דחי ל"ת ותי' דכאן דכל העשה לא הוי אלא ע"י פשיעה שאנס בת ישראל ודאי שפיר הו"ל למימר דדחי ע"ש והנה באמת הי' לו להעמיד דבריו יותר אקושי' הש"ס גבי ש"ק דפריך דלידחי יו"ט הא הוי ע"י פשיעה לפסול קדשים וע"כ כסברתו כיון דכל העשה אינו אלא בכה"ג לא אמרינן הכי ושפיר הוי ככל עשה דעלמא דדחי וז"ב והנה נראה. פשוט דזה שייך לענין גוף הדחי' אבל בהא דאפשר להמתין למחר דטעם הדחי' דחביבה מצוה בשעתה זה אינו אלא במצוה חיובית דצותה תורה אבל זה דבאה ע"י פשיעה לא שיך ך חביבה מצוה בשעתה וכל שאפשר להמתין לא דחי ל"ת ומ"מ בלא קרא לא הוי מחלקינן בהכי אבל השתא דגבי הקטר חלבים גלי קרא דדחי משו' חביבה מצוה בשעתה וגבי שריפת קדשים גלי קרא דלא דחי משום שאפשר למחר ע"כ מחלקינן בהכי ומש"ה בעלמא כגון גבי מלה ילפינן מהקטר חלבים דדחי וחילוק זה ממש מחלקינן לענין עיקור מצוה דכל שהמצוה בא לו ממילא מחיוב התורה אפי' אפשד להתפטר כיון דעיקור מצוה הוא דחי אבל כל שבאה ע"י פשיעתו כל שאפשר להתפטר ממנה לא דחי וילפינן חילוק זה מכלאים בציצית ואונס וא"כ בעלמא היכא דהחיוב בא ממילא ילפינן מכלאים בציצית וזה כוונתם לחלק בכיבוד אב דאיצטריך קרא דלא לידחי דהתם מיד כשצוה האב הוי מצוה פי' דבא ממילא ומש"ה אף דאי אמר לא בעינא ליתא למציה מ"מ הוא עיקור מצוה והוי ילפינן מכלאים בציצית דדחי ומש"ה איצטריך קרא דלא דחי משא"כ כאן דהמצוה באה ע"י פשיעתו והוא מדוקדק בכוונת דבריהם הקצרים ונכון בישוב הדברים לחלק מיבום ובאמת הוי מצי להקשות לקושטא דמילתא מיבום אלא דקרא עדיפא להו להקשות וז"ב

והנה עכיפ נתבאר היטיב מסוגי' זו דאלקיש מדאוריי' לא דחי ואף בדיעבד לא קנו וא"כ תמוה מאוד דברי התו' מנחות שם ד"ה כיון דכתבו דמדאו' מותר כלאים בציצית אפי' אלק"ש דכלאים הותר בציצית ולא משום דחי' וקשה דא"כ בעלמא נמי דילפינן עשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית ניליף דאפי' אלק"ש לידחי ובהדי' מוכח בסוגי' דמדאו' אסור וכן לשון הש"ס בכ"מ דעשה דוחה ל"ת משמע דהוי משום דחי' ולא היתר וכה"ג אמרינן גבי טומאה אי דחוי' בציבור כל מה דאפשר לאהדורי בטהרה מהדרינן שוב ראיתי שכבר נשאל בזה הגאון ב"י הי"ו וכתב ליישב דהתם ביבמות קאי סוגי' אליבא דרבא ולדידי' איכא למילף מש"ק דיליף מקרא דלא דחי ומשום דאפשר להמתין למחר וא"כ אלק"ש לא דחי מדאו' ע"ש אבל באמת אין סוגי' זו יחידה לנו דכולי סוגי' דאייתי הש"ס הך דר"ל מוכח דהוא דאו' בשבת (קל"ג) פריך אקרא דבשר דכתיב גבי מילה