בכורי יוסף נו

ביבמות שם ה' (ע"ב ד"ה) כולה הקשו מעיקרא דנילף משריפת קדשים דלא דחי ותי' דש"ה דאפשר למחר והדר הקשו דנילף דדחי דדווקא לפי שאפשר למחר הא ל"ה דחי ותי' בדוחק ולבסוף עדיין לא נתיישב להו למ"ד דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט ע"ש ועוד יש להקשות לענ"ד דהא בכתובות (ד"מ) פריך גבי אונס דאם אינה ראויה לו אסורה לו ופריך ליתי עשה ולידחי לית ומשני משום דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל וע"ש בתו' דהקשו דש"ה דכתיב ולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו ותי' דה"פ דנילף מהכא דבעלמא לא דחי ע"ש ולפי פירושם תי' הש"ס דמש"ה ל"ד משום דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה וא"כ תיקשי בהיפוך דנילף מהכא דבעלמא דחי דדווקא הכא משום דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה הא ל"ה דחי כעין שהקשו מש"ק

והנראה לענ"ד דהנה בסוגי' דיבמות (י"ט) מסיק התם לימא תהוי נמי תיובתא דר"ל ומשני חליצה במקום יבום עיקור מצוה הוא ע"ש וס"ל לדידן דאף בכה"ג דאפשר להתפטר מן המצוה כיון דבכה"ג עוקר המצוה ואינו מקיימה בכה"ג נמי דוחה ל"ת ורבא ס"ל דבכה"ג לא דחי והנה ביסוד הזה יתיישב הכל בס"ד דכל סוגי' דיבמות (ד"ה) דבעי מנלן דעשה דוחה ל"ת קאי אכגון עשה דיבום דאיירי התם דאפשר להתפטר בחליצה ובאמת עשה חיובית דא"א כלל להתפטר ממנה בהא לא איבעי' כלל דאיכא למילף מש"ק כקושי' התו' או מההיא דכתובות כקושיתנו ועוד יש כמה דרשי ואי"ל ולא בעי אלא בכההיא דהתם משום דאפשר להתפטר ואפ"ה ס"ל דדחי משום דעיקור מצוה היא ומדוקדק מאוד מאי דקבעי כולי סוגי' הכא ובכל הש"ס מלא מהא דעשה דוחה ל"ת ולא פריך הכי אלא דל"ק לי' אלא הך דהכא משום דאפשר להתפטר ובעי למפשט מראשו דהוי נמי בכה"ג דהא מצות גילוח מצורע אינו אלא כשיש לו שער אבל אי אין לו שער אינו מעכב וא"כ הא אפשר במלקט ורהיטני דקיי"ל דאיסור הקפה אינו אלא בתער ולא עבר במלקט ורהיטני אלא משום דעשה דמצורע נמי אינו מקיים אלא בתער כדאיתא בנזיר (דמ"א) ע"ש. אבל מ"מ ליכא איסור במצורע אם יגלח במלקט ורהיטני וממילא יפטר ממצוה כיון דליכא שער וכדאמרי' בב"ק (דק"ז) לענין נזיר אלא משום דא"כ עקר מצוה ומש"ה יליף שפיר דבעיקור מצוה דחי ופרי' עלה דליכא למילף מינה משו' שאינו שוה בכל ומסיק מכלאים בציצית דודאי דאף דמה דאפשר בצמר לא מיקרי אפשר כיון דרוצה ללבוש פשתים כמש"כ התוס' בכתובות (ד"מ) מ"מ הא ודאי אפשר לעשות קרן אחת עגולה ויפטור מציצית אלא דא"כ עוקר מצות ציצית וכדאמר לי' מלאכא לר"ק סדינא בקייטא כו' ציצית מה תהא עלי' ועכ"פ שמעינן דעיקור מצוה בעלמא דחי וזהו מסקנת הש"ס ביבמות דלכו"ע משמע הני סמוכים כמש"כ התוד"ה כולה משעטנז יליף דסוגי' דהכא סברה דאפי' דרשינן סמוכים לכדרבא משמע הא גדילים תעשה לך מהם אבל סוגי' דנזיר ע"כ פליגא בהא וסברה בהדי' דלהך תנא דראשו לל"ת גרידא סבר סמוכים לכדרבא ולא ידעינן מינה עשה דוחה ל"ת ומש"ה איצטריך לי' ראשו פ"ש והשתא אי"ל דא"כ מנ"ל דבעלמא עשה דוחה ל"ת הא מראשו ליכא למילף דאינו שוה בכל וכדאיתא בהך סוגיא דיבמות דבאמת עשה חיובית נ"ל מהך דש"ק ומההיא דאונס דכתובות הנ"ל ועשה דאפשר להתפטר אלא שהיא עיקור מצוה הנה י"ל דרבא הוא דמסיק התם הך אוקימתא ואזיל לשיטתו ביבמות (י"ט) דסבר באמת דעיקור מצוה לא דחי בעלמא ובאמת דווקא בהך דראשו דהוי לאו שאינו שוה בכל הא בעלמא להך תנא דראשו לל"ת גרידא ואית לי' סמוכים דגדילים לכדרבא ולי"ל באמת קרא לכלאים בציצית דאפשר להתפטר מן המצוה בקרן עגולה אית לי' באמת דסדין בציצית פטורה דאפשר לקיים שניהם ואף שעוקר המצוה עיקור מצוה לא דחי והיינו נמי טעמא דב"ש דלא דרשי סמוכין דאיצטריכא להו לכדרבא מיהו עשה חיובית מודו מההיא דש"ק אלא דציצית בעיקור מצוה לא דחי וכ"ז להך תנא דראשו דמוקי ראשו לל"ת גרידא דאית לי' דרבא אבל אידך תנא דמוקי ראשו לעשה ול''ת דל"ת גרידא נ"ל מגדילים וסבר כתנא דבי ר"י דלי"ל דרבא כדאיתא ביבמות (ד"ד) ואייתר סמוכים לכלאים בציצית דדוחה וע"כ דסבר דעיקור מצוה דוחה והיינו נמי טעמא דב"ה דסדין בציצית וזהו פלוגתא דתנאי בעיקור מצוה כ"ז לאוקימתא דרבא בנזיר אבל סוגי' דיבמות (ד"ה) אסיק דלכו"ע אייתר סמוכים לכלאים בציצית דאפי' מאן דסבר כדרבא בהכנף איכא גם דרשא לסמוכים דמשמע גדילים תעשה לך מהם כמש"כ התוס' ד"ה כולה וס"ל דאפי' הך תנא דמפיק ראשו לל"ת גרידא אית לי' סמוכים לכלאים בציצית ואי"ל דא"כ ראשו לל"ת גרידא למ"ל ע"כ צ"ל כמש"כ התוס' דהאי סוגי' סברה דלהך חנא איצטריך לי' קרא להקפת כל הראש שמה הקפה אבל לעולם אית לי' הך סמוכים לכלאים בציצית וא"כ שפיר יליף מינה אפי' בגוונא דאפשר להתפטר כיון דעיקור מצוה הוא אף בעלמא דחי וליכא פלוגתא כלל בהכי לפי הך סוגי' וא"כ כבר נתיישב קו' התוס' דרבא לשי' לפי אוקימתא דנזיר לא איתותב כלל מהך ברייתא דאם בעלו קנו דלדידי' הוי פלוגתא דתנאי בהכי דהך תנא דראשו וב"ש והך תנא דאית לי' במנחות (ל"ט) דשיראין חייבין בציצית מן התורה וסברי דסמוכים לכדרבא ולי"ל סמוכים לכלאים בציצית וסברי כיון דאפשר להתפטר אף דעיקור מצוה הוא ל"ד א"כ ה"נ אפשר ביבום והנך תנאי מאן דאוקי ראשו לל"ת ועשם ול"ת גרידא נ"ל מגדילים ודריש סמוכין לכלאים בציצית וכן תנא דבי ר"י דלי"ל כלל דרשא דהכנף ואית לי' דווקא צו"פ חייבין וע"כ סמוכים לכלאים והכי סברי ב"ה בסדין בציצית כולהו סברי דאף דאפשר להתפטר כיון דעיקור מצוה הוא דוחה ומש"ה גבי יבום נמי אף דאפשר בחליצה עיקור מצוה הוא ומש"ה אם בעלו קנו אבל סיגי' דיבמות דידן לשי' דלכו"ע אייתר סמוכים לכלאים בציצית והך תנא דראשו נמי מודה בהא וכמש"כ התוס' וטעמא דב"ש נמי ע"כ מפרשי כמסקנא דהתם במנחות משום גזירה דכסות לילה וליכא פלוגתא כלל בעיקור מצוה דדחי ומש"ה איתותב אבל רבא לפי סוגי' דידי' בנזיר א"ש

והנה כבר נתבאר היטב שיטת רש"י דלא דרשי ב"ש סמוכים דפי' לפי שיטת רבא דפלוגתא דתנאי דראשו בהכי ופי' בהך תנא דלי"ל סמוכים לכלאים בציצית וסבר דסמוכים לכדרבא ולי"ל קרא לכלאים בציצית וכתי' התוס' במנחות ובזה יש ליישב גם שאר קושי' התוס' דלא תנא אוסרין ורש"י תי' משום דסברי ציצית חו"ט ובהני פטורין ולא שייך בהו אוסרין כיון דאין לובשן והקשו דא"כ למה דחיק לאתויי תנא דסבר ציצי' חו"ט מחסידי' הראשוני' ולא אייתי הך דב"ש ועוד דתיקשי למ"ד חו"ג והכי פסקינן והא ב"ש סברי בהדי' דתו"ס ובהא לא פליגי ב"ה דהנה כל שיעה זו אינה אלא לרבא דפלוגתא דתנאי בהכי אבל כבר מסקינן ביבמות (די"ט) דתיובתא דרבא וסתם סוגי' הש"ס שם ובד"ה דליכא כלל פלוגתא בהכי וע"כ טעמא