בכורי יוסף נה

לא הוי אלא האי קרא הוי מוקמינן ולא תתורו דלא יגרי לי טפי מלחדש סברא חדשה יצה"ר אנפשי' למען דשקולה ציצית ככל המצות ומש"ה תזכרו פי' שאז יועיל הפשוט יותר הוא הך קרא דוזכרת' סגולת המצוה לזכור. ונקט לי' כדרך הש"ס בכ"מ אבל אם גם כאלה יעשה וכמש"כ התו' מו"ק הנ"ל וזה נכון לא יועיל כלל וה' ימשוך ואגב אכתוב ו מה שביארתי לבנו לתורתו: שם בד' מ"ו דת"ר אין מכבדין בדרכים כו' אביי ורבין הוו אזלי באורחא קדמי' חמרי' דרבין לדאביי ולא א"ל ליזיל מר כו' א"ל הכי אר"י אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה ובתוס' ד"ה אין מכבדין בדרכים הקשו מפרק במה בהמה דקדמי' חמרי' דר"ה לדלוי בעי ר"ה לאפוקי מדעתי' דלוי אלמא דמכבדין ותי' דכשיצאו ללכת שניהן כאחד מכבדין והכא כשיצאו כל אחד לבדו אלא שפגעו זה בזה והקשה רש"א דהא הכא בעובדא דאביי ורבין נקט ממש האי לישנא דשבת פרק ב"ב דהוו קאזלי באורחא ומסיק דאין מכבדין. והנראה לי לכאורה דבאמת צריך להבין דרבין אייתי הך דר"י ולא אייתי הך מתניתא דאין מכבדין וגם ר"י גופי' מאי אתי לאוסופי אמתניתא ודוחק לומר דשניהן לא ידעו ן ברייתא ע"כ נראה דהתו' לא כתבו כן אלא אברייתא דלא תיקשי מתניתא ללוי ור"ה אבל ר"י באמת יש לדקדק בדבריו דנקט כלל אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה אבל בדוכתא אחרינא אין מכבדין כלל. אפי' הלכו ביחד ופליג אלוי ור"ה והיינו נמי דאוסיף אברייתא דמברייתא י"ל דווקא כשפגעו בדרך וקמ"ל ר"י דאין מכבדין כלל אלא בפתח שיש בו מזוזה והיינו אפי' הלכו. יחד וה"נ בעובדא דאביי ורבין שהלכו יחד לא אייתי ברייתא דהתם די"ל בכשפגעו דווקא אבל הלכו ביחד לא ומש"ה אייתי דר"י דאין מכבדין כלל דמאי אוסיף אמתניתא וע"כ אפי' הלכו יחד ופליגי אאמוראי דשבת כן י"ל לכאורה אבל באמת א"א לומר כן דהא בפרק אמר להם הממונה (דל"ז) תניא דג' המהלכין בדרך גדול באמצע ושני בימינו וג' בשמאלו ע"ש וע"כ צ"ל דבהלכו ביחד מכבדין וכ"כ אם התו"י ע"ש

שוב ראיתי שהרא"ש כאן הביא הך דיומא וא"כ ודאי לא מסתבר דר"י יחלוק אברייתא דהתם וצ"ע ובאמת בסנהדרין (דנ"ב) אמרינן וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן וזה לא הוי כסדר הברייתא דיומא ועי' עירובין (נ"ד) גבי כיצד סדר משנה ודו"ק ודוחק לומר דבאמת ט"א לא היו כפופין להם כמש"א שהורו הלכה בפני משה דלא משמע הכי כלל ע"כ נראה דבאמת הוי משום שאין מכבדין בדרכים וכן משמע לשון היו מהלכין בדרך שוב ראיתי שכ"כ הרש"א שם והתם ודאי היו הולכין מתחילה ביחד וע"כ דאף בכה"ג אין מכבדין. וי"ל דהתם הוא מתניתא ופליג אמתניתא דיומא וא"כ א"ש דר"י ואביי ורבין הכא סברי כהך מתניתא דהתם ולוי ור"ה דשבת סברי כמתני' דיומא וא"כ לכאורה הו"ל למפסק כהך דהכא דהוו בתראי ומעשה רב אבל הפו' וביו"ד סרמ"ב סעי"ז פסקו כאמוראי דשבת ואולי דהך דנו"א י"ל דהי' קבוע להן מקום כסדר חנייתן סביב למשכן או דהי' בשעת הליכה להר סיני דקיי"ל משה מחיצה לעצמו ואהרן לעצמו וכהנים לעצמן כו' אבל לשון מהלכין בדרך לא משמע כן ומשמע דאין מכבדין בדרכים ואפי' בהלכו ביחד וכ"כ הרש"א וצ"ע

סימן כ

יבמות (י"ט) קפסיק ותנא אלמנה לכה"ג בין מן האירוסין בין מן הנשואין בשלמא מן הנשואין עשה ול"ת אלא מן האירוסין ל"ת הוא יבא עשה וידחה ל"ת אר"ג א"ק ועלתה יבמתו כו' מתיב רבא כו' ואם בעלו קנו פי' ואי הוי דאו' אפי' דיעבד לא ליהני כו' הדר א"ר לאו מילתא היא דאפשר לקיים שניהן בחליצה וכדר"ל מיתיבי ואם בעלו קנו תיובתא ובתו' תימא דאיתותב רבא מברייתא דאיהו גופי' מותיב מינה ומאי ס"ד דרבא:

והנלענ"ד בהקדם לבאר שיטת רש"י במנחות (ד"מ) דפליגי ב"ש וב"ה בסדין בציצית דב"ש פוטרין ופירש"י דב"ש לא דרשי סמוכין והקשו דביבמות מסקינן דהאי סמוכין סברי כו"ע דמוכח ומופנה ורצו לתרץ עפ"י סיגי' דנזיר דאמרינן דמאן דדריש ראשו לל"ת גרידא אית לי' סמוכין לכדרבא דהכנף מין כנף ע"ש אלא שאח"כ הקשה ר"ת דהיכי מצי למילף עשה דוחה ל"ת מראשו הא מסיק ביבמוח דממצורע ליכא למילף דל"ת שאינו שוה בכל הוא וע"כ סמיך אגדילים ע"ש והנה קושי' ר"ת ודאי קו' חזקה היא אבל מש"כ דהאי תנא נמי סמיך אגדילים הוא תמוה מאוד דהא בהדי' מסקינן בסוגי' דהאי תנא איצטריך לי' ראשו לל"ת גרידא דמגדילים לא נ"ל דסבר כדרבא הוא דאתא ע"ש והנה ביבמות שם הקשו קו' זו אסוגי' דנזיר דלהאי תנא דגדילים לכדרבא הוא דאתא דא"כ היכי יליף בעלמא דעשה דוחה ל"ת דהא ממצורע ליכא למילף דאינו שוה בכל ותי' דסיגי' דהתם סבר דזקנו גם בלא הך קרא דראשו הוה משמע ממילא בין כהנים בין ישראל וא"כ למה א אצטריך ראשו וע"כ אפי' שוה בכל וסוגי' דיבמות סבר דבלא ראשו לא הוי מוקמינן לי' אלא בישראל וא"כ איצטריך ראשו לגלויי דזקנו אפילו כהנים ואכתי לא ידעינן אלא אינו שוה בכל עוד כתבו באופן אחר דסוגי' דהכא סבר דאיצטריך ראשו להקפת כל הראש שמי' הקפה וסוגי' דהתם ס"ל דהוא מסברא והנה גם תי' זה ע"כ קאי על תי' הראשון דזקנו משמע ממילא אפי' בכהנים ומש"ה תנא דהתם דס"ל דהקפת כל הראש לא צריך קרא וע"כ אתי' ראשו לאפנויי אפי' שוה בכל אלא דשינו בטעם סוגי' דהכא דלהאי תי' גם סוגיא דהכא סברה דזקנו משמע ממילא אפי' בכהנים אלא דקרא אתי להקפת כל הראש אבל לענ"ד גם סברא זו קשה לומר דזקנו משמע ממילא אפי' כהנים דמהיכי תיתי נימא כן כיון די"ל דלא התיר אלא ל"ת גרידא וכהנים הוה ל"ת ועשה ועוד תמוה לי דסותרין ד"ע בברכות (די"ט) ד"ה ולאחותו דכתבו שם דלאביו דכתיב גבי נזיר אייתר למדרש דלאביו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה ולאמו אייתר דאפי' הוא נזיר וכהן ע"ש הרי דאיצטריך קרא יתורא לכהן ולא אמרינן דקרא אתי ממילא בין כהן בין ישראל ע"כ נראה לומר דהני סוגי' פליגי בדרבא ויתבאר היטב פירש"י ויתיישב קו' התוס' (די"ט) על רבא והנה הא דהביאו התו' ביבמו' שם בסיום לשון הש"ס ומראשו מסייע לי' להאי תנא דעשה דוחה ל"ת בעלמא לפנינו בכל הספרים ליתא. וע"כ צ"ל כן לפי' ר"ת במנחות שם שכ' דסמיך אגדילי' ולא נפיק מראשו כלל והנראה דהוא לשון התו' בעצמם לפי הבנתם דע"כ כיון דמוקי ראשו לעשה דוחה ל"ת גרידא ולא נפיק לי' מגדילים וא"כ ע"כ מהכא יליף בעלמא וזהו לפי שיטתם שם אבל י"ל בדרך אחר דהנה הובמות