בכורי יוסף נג

שנדחקו בזה ולענ"ד נראה סברא פשיטה דאפי' אי כתובה דאו' כיון דילפותא מכמוהר הבתולות דכתיב גבי מפתה א"כ דווקא נשואה אבל כתובת ארוסה לכו"ע ודאי דרבנן וא"כ שפיר י"ל דאיירי בכתב לה מן האירוסין ואפ"ה מחלה מסתמא בשעת נישואין כיון דעד השתא הוי דרבנן והשתא הוי דאו' מסתמא ניחא לה בשיעבוד דאו' וא"כ גם מזה סעד גדול דכתובה דאורייתא ודו"ק

תש סימן טז קידושין (ד"ו) תוד"ה כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהן. והר"ע פי' שלא ידבר עם נשים בעיסקי קידושין שפעמים יקדשם באמירתו ולא יבין וקשה דהא תינח קידושין גירושין מה בכך שיסבור שאינה מגורשת כו' לכאורה קשה דניחוש פן תקבל קידושין מאחר ויתירוה בלא גט דאין קידושין תופסין בא"א ולקמן די"ב תוד"ה אם הקלו בשבוי' וי"מ אם הקלו בשבוי' דליכא אלא איסור לאו דזונה נקיל בא"א דאיסור מיתה ול"נ דשבוי' נמי איכא איסור מיתה אם תנשא לכהן ויהי' לה בן ממנה וישמש בשבת. והנה בעיקר דברי התו' כבר הקשה בהפלאה דקיי"ל דחלל שעבד עבודתו כשירה ואין כאן חילול שבת ותי' בכה"ג ביוה"כ שחל בשבת ומשמעות ד"ק דעבודת כה"ג בדיעבד אינה כשירה בנמצא חלל ולא מוכח כן במכות (די"א) גבי נגמר דינו ונמצא כה"ג בן גרושה דמסיק אפי' לר"י דמכשיר עבודתו בדיעבד דווקא התם דכתיב פועל ידיו תרצה וע"ש רש"י דהיינו עבודה מבואר בהדי' דלענין עבודה אפי' עבודת כה"ג כשירה שוב ראיתי שכבר עמד בזה הגאון ב"י נ"י והאריך ולענ"ד י"ל בפשוט לפי מש"כ הת"י ריש יומא דיש סברא לומר דכה"ג ביוה"כ בלא אשה מעכב בדיעבד וכן משמע לכאורה דהא קיי"ל דחוקה עיכובא הוא ואפי' פרישת שבעה הוי בעי למימר שם בסוגיא דד"ה דמעכב וכן משמעות התו' בריש יומא ד"ה וחכ"א דכתבו דכפרת כל ישראל תלוי בזה ע"ש משמע דמעכב בדיעבד והנה זה פשוט דאם התנה ע"מ שאני כה"ג או ראוי לכה"ג פשיטא דאם נמצא חלל אינן קידושין אף דכשר בדיעבד מ"מ אינו כה"ג כשר וא"כ ביו"כ פסול בעבודה משום שאין לו אשה ובכיה"ג הוי חילול שבת וזה פשוט ואפשר שכן כוונת ההפלאה אבל יל"ד למה להו להתו' בכה"ג הא בפשיטות י"ל דזה ודאי בקידש אשה ונמצא חייבי לאוין דמדאו' ודאי הוי קידושי טעות דלא גרע מלוקח בשר ונמצא טריפה דהוי מ"ט וכ"ש אשה דהוי איסור כל ימיו וודאי לא שייך כאן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כיון דבלא"ה הוי ביאת איסור וא"כ אי שבוי' היא אינן קידושין לכהן וניחוש שמא אח"כ תקבל קידושין מאחר שהוא ישראל ונתירה בלא גט או שמא תזנה תחתיו בעדים והתראה ונהרגנה בחנם והנראה בזה דס"ל דכיון דהוי מילתא דלא שכיחא זנות כדאמרי' בגיטין (י"ז) זנות לא שכיחא וע"ש בתו' דעכ"פ זנות בעדים והתראה ל"ש וכן קידושין קיי"ל דאדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וכ"ש שיודע שאין תופסין בא"א ולשם שחוק ודאי ל"ש ולית לן למיגזר משום מילתא דל"ש ולהחמיר בשביל זה וכ"כ בהדיא התו' בגיטין (ד"י) ד"ה כי קתני כו' אבל בקידושין אין לחוש אם תסבור שהיא מקודשת והא לא שכיחא שתקבל קדושין מאחר כיון שסבורה להיות מקודשת עכ"ל ע"ש ודו"ק וראי' ברורה משבת (די"ד) גבי הבא ראשו ורובו במים שאובין דגזרו משום שהיו טובלין במים סרוחין ונותנין עליהן שאובין והתחילו לומר לא אלו מטהרין אלא אלו ואלו:

ופריך מאי נ"מ הא טבלי בהנך ולכאורה מאי פריך הא נ"מ דאם יגעו בתרומה וקדשים בין טבילה לנתינה ישרפו עליהן ובעלמא עבדי הכירא כי היכי דלא נשרוף עלייהו תרו"ק וחכ"א העירני מתו' סנהדרין (פ"ז) ד"ה ורשב"ל דכתבו לענין הלכות אחד עשר דאפי' מחמיר כר"י הוי נ"מ אם יגע בככר של תרומה ויקדש בו אשה ולר"י כיון דטמא הוא אינו שוה פרוטה שאינו ראוי אלא להסקה וגם כאן יש נ"מ זו אם יטמאו במה שיגעו בין טבילה לנתינה ואין צורך לזה דבלא"ה פשוט דודאי אית לן למיחש שלא לשרוף תרו"ק וע"כ נראה דכיון דהיו סבורין ששניהם מטהרין ולא היו משהין כלל זה בלא זה אינו שכיח בביה"ט ככר של תרומה ומשום מילתא דל"ש לי"ל למגזר וכן סוגי' הש"ס בכ"ד וזה גם כוונת התו' ודו"ק

סימן ין

מה ששאל דדידי נ"י ביאור דברי התו' יבמות (ע"ט) גבי מתני' דאר"י שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ואין לי לפרש כו' והקשו בד"ה ואיידי דלמה נקט חולץ ולא נקט מייבם ואי דבסריס אדם אסורה לו א"כ ליפשוט דע"כ סרים אדם חולץ דאי סריס חמה א"כ אפי' יבומי נמי שרי ותי' דנקט חולץ דהוה אמינא דווקא יבום אסור אבל צריך חליצה אבל בדר"ע דמפרש טעמא משום שלא הי' לו שעת הכושר ליכא למיטעי ומש"ה פריך בסוגיא דליתני יבום ע"ש ושאל דאיזה סברא הוי ס"ד למימר הכי בשלמא באינו מייבם הוי ס"ד משום דאסירא עליו אבל אין מיבמין את אשתו מ"ט ע"כ משום להקים לאחיו שם וא"כ הוי נמי כדר"ע דתני טעמא לענ"ד י"ל דלא מייבמין נמי הו"א דלא משום הקמת שם אלא מטעם אחר דהנה התו' לקמן בר"פ יש מותרות כתבו בד"ה שייך פצוע דכא דנפצע אחר שנשאה לא מיתסרי ליבם שאינו פצוע משום טעמא דבמותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש דלא שייך אלא דווקא היכי שנעשה מעשה באשה כו' והנה אע"ג דבכאן פשיטא להו דלא שייך הך סברא בפ"ד בסוטה (ד"ו) ד"ה אשת כהן החליטו בפשיעות דנם בנפצע אחר שנשאה שייך הך סברא ונאסרת על היבם שאינו פצוע ע"ש. וא"כ י"ל בפשיטות דבמייבמין את אשתו הוי ס"ד דהא דלא מייבמין היינו בסריס אדם וכגון שנסתרס אחר שנשאה ואסורה ליבום משום ה"ט דבמותר לה נאסרה אבל חליצה צריך ומש"ה איצטריך שפיר לאשמעינן דאף חליצה א"צ ומשום הך טעמא דהקמת שם אבל לטעמא דהקמת שם ודאי ליכא למיטעי ומש"ה פריך שפיר בדר"ע ואפי' לפי שי' ביבמות דבכה"ג לא אמרי' במותר לה נאסרה מ"מ י"ל דהי' סברא למיטעי בהכי ומש"ה איצטריך לאשמעינן בהדי' דאינו חולץ ודו"ק :ף

ועם תשובתי אכתוב לו מה דנראה לי ליישב פירש"י בכתובות (ד"ד) דפי' פוקסת מעברת שרק על פני' והקשו התוס' שם דהא אמר בסוגי' עלה כי קתני וכן אכיחול ופרכוס וש"מ דחד מילתא היא. וברפ"ב אמר לא שרק ולא פירכוס משמע דפירכוס לאו היינו שרק וכן בפרק המצניע אמר פוקסת ומעברת שרק ו