בכורי יוסף נ

וא"כ ה"נ ודאי יתברר בעוד שני ימים וע"ש שנדחק לתרץ דיתלו הולד מן השני ובאמת ז"א דכבר הוכחנו דליכא הכרת העובר קודם ג' חדשים וא"א כלל לתלות בשני אבל באמת קושי' זו גם בלא"ה קשי' דהא בהדי' מבואר בש"ס דהא שמותר בג' חדשים הוא מטעם רוב דרוב נשים עוברן ניכר לשליש ימי' אבל מיעוט אינן ניכרות וודאי איכא למיחש שמא היא מן המיעוט שאינן ניכרות ויתוודע למחר כי היכי דחיישינן בריאה שמא היא טריפה ויתוודע למחר ואפ"ל כיון דהוא חששא דרבנן בעלמא לא חששו כאן משום שיהוי מצוה אבל באמת אין אנו אחראין לסברת ר"י דכל הפו' כתבו גבי ריאה טעם אחר משום שהוא מיעוט המצוי ולענ"ד סברת ר"י צ"ע דהא קיי"ל בגיטין שם דאשת כהן שהלך בעלה למדינת הים תאכל בתרומה משום חזקת קיים וכן מקריבין חטאתו ואפי' הוא זקן או חולה ואף דעתיד להתברר וכיון דסומכין אחזקה כ"ש רובא דעדיף מחזקה וכן קיי"ל כרבנן דקטן וקטנה מייבמין דאזלינן בתר רובא אף דעתיד להתברר וצע"ג:

ולכאורה גם מלבד שי' ר"י הנ"ל לפי מש"כ מקצת מן האחרונים דכל היכי שאנו צריכין לסמוך על הרוב לחוד ולא מסייע לי' גם חזקה להתירא לכתחילה אם אפשר לברר צריך לברר ולא סמכינן ארובא לחוד לכתחילה א"כ ה"נ כבר נתבאר היטב דכל עיקר ההיתר כאן מטעם רוב וכבר הוכחנו בסי' הקודם דמתני' ע"כ איירי בגוונא דליכא חזקה ליבום ואפ"ה שרי לכתחילה אף שאפשר להמתין לפחות שלשה ימי הקליטה ויתברר הדבר וע"כ דהכא הטעם משום שיהוי מצוה דאל"ה הא צריך לכתחילה לברר אבל לענ"ד יש להכריע דגם ברוב לחוד כל שאין חזקה להיפוך כההיא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן דהתם קיי"ל דלכתחילה צריך לברר והיינו משום דאיכא חזקת איסור להיפוך אבל כל שאין חזקה להיפוך גם ברוב לחוד א"צ לברר והנה כ"כ כן הנוב"י (קמא סי' נ"ה) והוכיח מהא דאין בודקין אחר י"ח טריפות מלבד טריפות הריאה דהוה מיעוט המצוי וע"כ דרוב א"צ לברר אלא שראיתי מי שהשיג עליו שאין ראי' משם עפ"י סברת המנ"י דכל היכי שא"א לברר לגמרי בבדיקה וגם אחר הבדיקה ישאר לנו מיעוט שע"כ נצטרך לילך אחר הרוב אין אנו מחמירין לבדוק כלל אף מה שיש בידינו לבודקו כיון דגם אח"כ ע"כ נצטרך לרוב וה"נ כבר מסקינן בחולין (ד' י"א) דא"א לבדוק אחר טריפות דיש לחוש דבמקום שחיטה נקב הוה ע"ש וע"כ נצטרך לרוב ומש"ה אין בודקין כלל. והנה דבריו נכוחין וסברת המנ"י נכונה אבל באמת דברי הנוב"י הם דברי רבינו הב"י באו"ח (סי' תל''ז) גבי השוכר בית מחבירו בי"ד דאם אין המשכיר לפנינו א"צ לבדוק דהולכין אחר הרוב שבודקין בי"ד כתקנת חכמים ומ"מ מבואר בש"ס דאם המשכיר בעיר צריך לשאלו וכתב הב"י דל"ד להא דאין בודקין אחר י"ח טריפות משום שהולכין אחר הרוב וא"צ לברר כלל דהתם הי' בחזקת כשירה משעה שנולדה כו' ובודאי אין כוונתו דאיכא חזקה ג"כ להתירא וכן נראה קצת מדברי הגהות המהרל"ח שהבין כן דזה א"א שכבר כ' התו' חולין שם ד"ה אתיא לענין גבינות מבהמה שנמצאת טריפה דאין כאן אלא רובא דהחזקה לא חשיבא דלא נחבררה מעולם שעה אחת וכן הוא בטויו"ד (סי' פ"א) ע"ש וכבר פי' המג"א סק"ד דברי הב"י דעיקר הדבר דלענין טריפות משעה שנולדה היא באותו רוב שהיא כשירה אבל כאן לענין בדיקת חמץ כל השנה בחזקת שאינה בדוקה ואיכא חזקה לאיסורא כנגד הרוב ע"ש הרי בהדיא כדברי הנוב"י וכן לשון רש"י בחולין (י"ב) ד"ה פסח כו' אלא ודאי הלמ"מ הא דסמכינן ארובא ואפי' היכי דאפשר כו' ואהא סמכינן ולא בדקינן אחר י"ח טריפות כו' ע"ש ואלו נזכר הרב המשיג שהם דברי הב"י והמג"א ודאי לא ערער אחר דבריהם ומ"מ צריכין אנו ליישב הא דלא תי' באמת כסברא זו דא"א לבדוק אחר טריפות והנראה דהנה התו' בחולין (דכ"ח) ד"ה אתא כו' הקשו לשי' ריב"א דבנקובה יש בדיקה לושט מבחוץ א"כ מאי פריך שם לעיל ור"מ היכא אכיל בישרא ליחוש דילמא במקום שחיטה נקב הוה הא שפיר י"ל דאכל ע"י בדיקה ותי' דשמא יש שום חולי שאינו ניכר מבחוץ כדרוסה עוד תי' דה"נ קאמר התם וכ"ת ה"נ פי' דלא אכיל אלא ע"י בדיקה פסח וקדשים מאי איכא למימר פי' דא"א להפריש העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה ע"ש והנה המהרש"א כ' על תי' הראשון דהוא גליון נתוסף בדבריהם דלמה הוצרכו לשום חולי ולא כתבו משום ספק דרוסה גופא דאין לו בדיקה מבחוץ לשי' הריב"א ובקצת נוסחאות אינו ע"ש ולענ"ד משום זה לא אריא דלא מצי למימר משום ספק דרוסה דהא כ"כ התו' בזבחים (ס"ט) ד"ה אי טריפה דר"מ ס"ל טריפה אינה חיה וא"כ כל ששמרוה י"ב חודש וראינו שבתוך הזמן הזה לא נדרסה ומקמי הכי ג"כ ודאי לא נדרסה דאי ל"ה ודאי לא הוה חיה וא"כ תו י"ל חזקה לעולם דאינה דרוסה וקיי"ל דברובא וחזקה לא חייש ר"מ ולק"מ מס"ד אבל משום חששא דשום חולי פריך שפיר דלא שייך שמירה ע"ז דשמא נולד לה החולי ואין אנו יודעין וא"כ אפי' חיה י"ב חודש אין לנו בירור אלא אלעבר אבל עדיין יש לחוש שמא נטרפה בתוך י"ב חודש וא"כ הוה חזקה שלא נתבררה כמש"כ התו' הנ"ל אבל מה שקשה לענ"ד דגוף תי' זה דיש שום חולי צ"ע דהנה ע"כ עיקר טריפות זה החולי הוה משום דסופו לנקוב דאיל"ה ודאי אין להוסיף על י"ח טריפות וע"כ דהוא בכלל נקובה וא"כ כי היכי דאשמעינן בדנ"ג דנתמסמס כל שהרופא גורדו רואין אותו כאלו אינו למה לא אשמעינן גם זה החולי דחשיב כנקוב ועוד דע"כ מוכח מדבריהם לעיל (י"א) ד"ה ליחוש כו' דלא ס"ל הך סברא דהקשו אהא דיליף דאזלינן בתר רובא מהורג את הנפש דקטלינן לי' וליחוש דילמא במקום סייף נקב הוה והקשו דדילמא כגון שהי' קרום של מוח מגולה וראו שהי' שלם ובא זה ונקבו והניחו בתימה ואי ס"ד דאפשר דיש שום חולי שא"א לבודקו א"כ לא מקשו מידי דאכתי יש לחוש לשום חולי וע"כ דלא ס"ל כלל הך סברא ויפה כ' הרש"א דהוא גליון נתוסף וא"כ אין לנו אלא תי' השני דקושי' הש"ס אינו אלא מפו"ק אלא דעדיין צריכין אנו לבארו דלכאורה אינו מובן לנו מה מום הוא זה להפריש העור הא גבי גלודה קיי"ל דניטל כל העור אם נשתייר בו כסלע הדר בריא וכן מוכח בהדיא מדברי התו' בב"ק (ע"ו) ד"ה שחיטה שא"ר ו' דכ' גבי שחוטי חוץ דאינן נפדים במום השחיטה גופה דמום שנעשה לאחר מתה לא חשיב מום לפדות ע"י ע"ש ש"מ דעד גמר שחיטה לא חשיב מום הא דנשחט העור ע"כ נראה דאין כוונתם על הושט ומשום העור אלא דבאמת לר"מ דקיימינן בי' משמע בקידושין (נ"ז) דיליף חולין שנשחטו בעזרה אמרה תורה שחוט לי בשלי ולך