בכורי יוסף מט

להכין הכל מאתמול אם ילדה קודם שבה ולא חיישינן אלא לחילול שבת דיום הלידה גופי' ע"כ פי' דחסידים חשו להאי מיעוטא דמתאחרת הקליטה ושיטת הר"ן דיותר יש לחוש לחילול שבת של כל השלשה ימים מדניחוש למיעוטא וסברת רש"י איפכא אבל בהך סברא דהוא מיעוט לא פליגי כו"ע ומש"ה לא חשו ביבמה ועדיין צריכין אנו לבאר דא"כ מאי הקשו התו' גם לענין הבחנה בכל הנשים ולא סגי להו ברובא אבל באמת בהבחנה ע"כ צ"ל דחששו למיעוט דאל"כ למה לא תנשא לשני חדשים דרוב נשים לתשעה ילדן והא דתנן במתני' ספק ב"ט לראשון וב"ז לשני אינו אלא כדאוקי ר"נ שהיא מן המיעוט שלא הוכר עוברה אבל לכתחילה ניזול בתר רובא שתהי' מן הרוב שיוכר העובר בזמנו ותלד לט' ולכאורה הי' מקום לומר דלעולם גבי הבחנה נמי לא חששו למיעוט כדבעלמא אלא כי היכי דאמרינן בגיטין (כ"ח) דשמא ימות חיישינן וע"ש ברש"י דחזקה אלקמי' ל"מ וה"נ י"ל דגם רוב אף דעדיף מחזקה מ"מ אלקמי' ל"מ ומש"ה לא סמכינן לכתחילה ארובא אבל באמת ליתא דהא ר"מ בגיטין שם אפי' שמא ימות לא חייש וא"כ כ"ש רוב דעדיף לא הו"ל למיחש ושמעינן לי' לקמן (מ"ב) דכל הנשים צריכות להמתין ג' חדשים וליסגי בשני חדשים ונסמוך ארובא וע"כ דבהבחנה חששו למיעוט ועוד יש להוכיח כן ואי"ל ומש"ה יפה הקשו דניחוש נמי למיעוט דאין נקלטין עד יום ג' אבל ביבמה הוי כשאר איסורין דעלמא דאזלינן בתר רובא ורוב נקלטין בשעתן וז"ב. ומה שהקשה הגאון רע"א מתו' נדה (ל"ח) ד"ה שיפורא גבי יולדת בקישוי דכתבו דבילדה באמצע תשיעי מנא ידעה דקשתה שנים בתשיעי דילמא לא נקלט עד יום ג' ואי הוי רובא למה ניחוש להכי אני תמה עלי' דלפי מה דמסיק בספ"ט דעכ"פ רוב נשים ליכא הכרת העובר קודם ג' חדשים וא"כ בלא"ה דברי התוס' תמוהין דמאי מקשה מנא ידעה הא ק"נ יום אחר הכרת העובר ודאי הוא התחלת תשיעי דעכ"פ רוב נשים אין עוברן ניכר קודם ג"ח וכבר הבאנו לעיל ראי' ברורה לזה ע"כ נראה דבאמת דהא דדם קישוי טהור לאו דהכי כתיב קרא דדם קישוי אינו מטמא אלא דדרשינן התם דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד וכיון דיולדת בקישוי תלינן דהוא מחמת ולד ועכ"פ אינה אלא מחמת רובא ואפשר דאף רוב גמור אינו אלא דמוקמינן לה בחזקת טהרה וא"כ עכ"פ כשנצטרף עוד מיעוטא דאפי' הוכר עוברה וא"כ רובא הם מעוברות כבר ג' חדשים ורובא דנקלטין בשעתן אפ"ה מיעוטא הוי וכשיצטרף אידך מיעוטא דאפי' קשתה אינו מחמת ולצד הו"ל למיחש לה והוא נכון

ומה שהקשה עוד מדברי הרשב"א בנדה גבי המפלת ליום מ"א דתשב לזו"נ ולנדה דכתב דמש"ה תשב לנדה דחיישינן שמא לא נקלט עד למחרת ואכתי מיא בעלמא הוא ולא אזלינן בתר רוב דנקלטין בשעתן ותי' דהתם י"ל דאיתרע רוב דנקלטין בשעתן דרוב נשים אינן מפילות ומדהפילה אכתי לאו ולד הוא לכאורה יש להקשות עליו דהא בדכ"ה אמרינן גבי שליא דמספקא לי' לר"י אי ולד הוא ואזיל גבי אשה לחומרא ומטמאינן לה ואי איתא דמדהפילה לאו ולד הוא א"כ בספיקא הו"ל לטהרה אבל י"ל כמש"כ התוס' (ד' מ"ד) ד"ה דקים דמיעוט נופלים הוי מיעוט המצוי וחששו לו וא"כ ה"נ בספק ולד לא סמכינן על האי רובא דודאי אינו ולד מדהפילה דאפי' הוא ולד מיעוט נופלים מצוי אבל לחומרא למתרט אידך רובא ודאי מהני ומש"ה במפלת ליום מ"א תשב לנדה אבל מה שחידש שם הגאון ז"ל דבשמשה בינתים דליכא רובא דנקלטין בשעתן אינה חוששת לולד דבהא קיימא סברא דמדהפילה לאו ולד הוא זה ודאי ליתא דהא בהדי' אמרינן בספק ולד אזלינן לחומרא ובעיקר הסברא דמדהפילה לאו ולד הוא דרוב נשים אינן מפילות יש לעיין מנ"ל דודאי דרוב נשים הקולטין ומתעברין אינן מפילות אפי' קודם מ' וא"כ מנ"ל דמשום האי רובא הוי סברא דהוא לפני מ' דלכאורה אידי ואידי חד מיעוטא הוא ואפשר דמ"מ הוא סברא יותר שהוא קודם מ' ואפשר דהוא בכלל מה שאמרו בד' כ"ט דבלא הוחזקה עוברה ליכא רובא וצ"ע

נראה לי ראי' ברורה דרוב נקלטין בשעתן מיבמות (ס"ט) דפריך וכיון דעיברה לא תאכל ניחוש דילמא עיברה מי לא תנן מפרישין כו' ומשני ליוחסין חששו לתרומה ל"ח ופריך ולתרומה ל"ח והתני' ה"ז גיטך שעה אחת לפני מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד כו' ומשני טובלת ואוכלת עד מ' דאפי' אי מיעברה מיא בעלמא הוא ופריך א"ה אימא סיפא נמצאת מעוברת ה"ה מקולקלת למפרע ומשני מאי מקולקלת לאחר מ' ע"ש ולכאורה תמוה מאי דפריך מה"ז גיטך קודם מיתתי הא בגיטין שם מסיק דשמא ימות חיישינן דליכא חזקה אדלקמי' אבל שמא מת ל"ח דמוקמינן לה אחזקה וה"נ ודאי חזקה שלא עיברה דמי לשמא מת וע"כ צ"ל כיון דדרך נשים להתעבר בביאה פשיטא לי' דאיתרע חזקה אלא דהוי ס"ל דמ"מ בתרומה לא חששו ומש"ה פריך דהיכי דאיתרע חזקה גם בתרומה אסירא והשתא אי זה נמי ספק שקול דשמא לא נקלט עד יום ג' א"כ בצירוף ספק שמא לא נתעברה אף דאינו ס"ס גמור מכ"ט ואינו מתהפך מ"מ סברא פשוטה דבכה"ג הוי מהני חזקת היתר דידה והוה לה שתאכל עד מ"ג דאפי' אם נסתפק שהיא מעוברת מ"מ יש להסתפק במיא בעלמא דשמא לא נקלט הזרע עד יום ג' ודוחק לומר דבאמת עד מ' היינו מיום האחרון של הקליטה דלא משמע הכי כלל ועוד דא"כ מאי פריך אמאי מקולקלת למפרע לוקמי שהוכר העובר ג"ח מיום התשמיש וכיון דכבר הוכחנו דליכא הכרת העובר קודם ג' חדשים א"כ ע"כ נתעברה ביום התשמיש וא"כ אם אכלה עד מ"ג היא מקולקלת הני תלתא יומא וא''ש. וע"כ דפשיטא לי' דאינה אוכלת אלא עד מ' לתשמיש ואי דהוה ספיקא מעלי' הו"ל לאוקמה אחזקה ותאכל עד מ"ג וע"כ דרובא נקלטין בשעתן עוד נ"ל לה"ר דהא שיטת רש"י ביבמות (די"ב) דנשים אסורות להשחית הזרע וכן כתבו בגליון תו' בר"פ כל היד בפשיטות דדווקא אפו"ר לא מחייבי אבל בל"ת ועונשין שוין איש ואשה ע"ש וא"כ לכאורה קשה הא דמבואר ביו"ד (סקצ"ו) דאשה ששמשה וראתה ופסקה ורוצה למנות נקיים בתוך ג' תכבד את ביתה והוא ממתני' דמקוואות האשה ששמשה וטבלה ולא כיבדה את ביתה ה"ה כאילו לא טבלה דמשמע בהדי' דהא כבדה היא רשאי בכך וא"כ הא ג' ימים לקליטה והיכי תכבד את ביתה דילמא אכתי לא נקלט ותקלוט אח"כ ותקשה להו כך מתני' ופ"כ דרוב נקלטין בשעתן ולמיעוטא ל"ח והוא ברור ומ"מ צ"ע מסוגיא דסופד"א דמסיק טעמי' דר"י דאנוסה ומפותה א"צ להמתין ג"ח משום דמזנה מתהפכת ומאן דפליג סבר דחיישינן שמא לא נתהפכה יפה אבל לקליטה בשעתה גופא ל"ח וא"כ מי יודע סברא זו להכריע עד כמה ל"ח כלל ובכחה אחרינן דרוב נשים קולטות וצע"ג

והנה בח"ס הקשה דלפי"ז דההיתר ביבמה מכח רוב יקשה לפי סברת ר"י בש"ג דמש"ה בודקין בטריפות הריאה משום דעתיד להתברר ממילא ויהי' גנאי בדבר