בכורי יוסף מח

הכרת העובר קודם הא יולדות לט' ליכא כלל אפי' מיעוטא דיהי' ניכר קודם דאי ל"ה לימא האי מיעוטא. אבל יש לדחות דהא קבע זמן להכרת העובר ולא קאמר דכל חדא כי מטי זמן הכרתה וע"כ דבהגיע זמן הכרה אפי' זו לא הוכר כשנתגלה אח"כ שהיא מעוברת דיה שעתה מכי מלי ג"ח משעה שנתעברה וא"כ דווקא ליולדת לז' קאמר שפיר דאף דילדה אח"כ לז' ואם כן הו"א דזמן הכרתה מתרי ותילתא ומש"ה הוצרך לומר דאינה ראי' גמורה אבל משום מיעוט דיולדת לט' נמי ניכר עוברה קודם ג"ח לא שייך כלל דהא זו לא הוכר עוברה השתא כלל (ובאמת י"ל לפי זה באשה שהוכר עוברה קודם ג"ח דיה שעתה מזמן הכרה דבריי' לא בעי אלא זמן הכרה לנשים שאין עוברן ניכר וצ"ע] ומ"מ נראה דעכ"פ רובא לא מינכרא עד ג"ח דאי ל"ה הו"ל לטהר מעיקרא דמעל"ע הוי חששא דרבנן והו"ל להקל בספיקא אבל יש לה"ר ברורה מריש פ' בן סו"מ דאמרינן דכל ימיו של בן סו"מ ג"ח דבן ולא הראוי לקרותו אב ובג"ח הוי זמן הכרת העובר. ואמר ר"ה בדר"י דזאת אומרת דיולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימי' דאי ל"ה בתרי ותילתא סגי ודאי משום דאזלינן בתר רובא ואיהו סבר דבד"נ לא אזלינן בתר רובא ע"ש ואי ס"ד דביולדת לט' נמי איכא מיעוטא דניכר קודם היכי ס"ד דלא אזלינן בתר רובא הא איכא הך מיעוטא דיולדת לע' גופה ניכרת קודם ג"ח: ואפ"ל דבאמת יל"ד היכי ס"ד דלא אזלינן בד"נ בתר רובא והא בריש חולין בסוגי' דמנלן דאזלינן בתר רובא הוכיחו כמה אמוראי דאזלינן בתר רובא מד"נ ממכה או"א וע"ז ע"ש ע"כ נראה דבאמת רוב גמור הוה פשיטא לי' נמי דאזלינן בתר רובא אלא דבכ"ד אפי' כל שהוא יותר ממחצה הוי רובא ואזלינן בתרי' וזה הוי כגזה"כ בהא הוה ס"ל דבד"נ אזלינן להקל וכל הני דמייתי התם קים לי' דלא הוי רוב גמור ע"ש וא"כ י"ל דמעיקרא נמי לא הוי מקשה אלא מכח תרתי דמיעוט יולדת לז' ומיעוט דיולדת לט' נמי ניכר לשליש ימי' והוי תרי מיעוטי ואין הרוב גמור אבל לבתר דמסיק דיולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימי' וליכא אלא הך מיעוטא דניכרים קודם בהאי מיעוטא לא איכפת לן אבל מיעוט י"ל דשפיר איכא אבל זה מיהו מוכח דעכ"פ אינו אלא מיעוט גמור דאין חוששין לו כלל וז"ב

וע"ש בסוף התשובה דהקשה בדברי התו' יבמות ל'ז ד"ה רוב היולדות דכתבו דסגי להבחנה ג"ח אע"ג דהקליטה מתאחרת עד יום ג' דכ"כ לא הי' משתהה הכרת העובר עד שליש ימי' מן השני ופי' דאע"ג דמיעוט אין עוברן ניכר לשליש ימי' מ"מ שישתהה אח"כ ההכרה עד ג"ח ועוד שליש מן השני זה א"א כלל וא"כ אח"כ ודאי יתוודע בהכרת העובר והקשה דהתינח בשאר נשים אבל יבמה דמותרת ג"כ בג"ח ניחוש דילמא אכתי לא נקלט הזרע עד יום ג' והוי קודם ג"ח מזמן הקליטה ומעוברת היא ואינו ניכר ופגע השתא באיסור א"א ומה מהני מה דיהי' ניכר אח"כ ע"ש והנה בעיקר הקושי' כבר הקדימו הנוב"י קמא אבה"ע סס"ז בשם גדול אחד אבל באמת מש"כ שם ליישב זה והמציא דבר חדש דבאמת בנקלט לאחר מיתה אף שהוא בנו לכל דבר ליורשו ולטמא לו מ"מ לענין יבום אינו פוטר א"א דבשעת מיתה מיקרי בן אין לו ע"ש לענ"ד הוא תמוה דהא בר"פ י"נ נ"ל דבן קודם לאב משום דפוטר א"א מן היבום לחד תנא שם וא"כ להך תנא בבן שנקלט לאחר מיתת אביו דאינו פוטר א"א האב קודם ולאידך תנא דנ"ל מדרשא אחריתא אין לנו לחלק בזה וא"כ איכא בינייהו נ"מ לדינא ולא משמע סוגי' הכי וגם יהא מחלוקת חדשה ואף שי"ל דכיון דיש בן שפוטר א"א א"כ כל בן קודם הוא דחוק ועוד דבכ"ד קיי"ל דיבום בנחלה תלי רחמנא וכיון דיורש הו"ל לפטור א"א ועו"ק דהא בריש החולץ ס"ל לר"י דחליצת מעוברת שמה חליצה דכתיב ובן אין לו והא אין לו וע"ש בתו' דאפ"ה כשהולד בר קיימא אח"כ פוטר א"א משום דנ"ל מלא ימחה פרט לזה שאין שמו מחוי אלמא אע"ג דמיקרי אין לו בן לא מיקרי מחוי וה"נ לדידן בכשנקלט לאחר מיתה אפי' נימא דמיקרי בן אין לו לא מיקרי מחוי וודאי פוטר ואע"ג דפליג התם ר"ל וקיי"ל כוותי' לא פליג אלא ברך סברא דמיקרי יש לו בן אבל לענין הא לא פליג וכה"ג כתבו התו' לעיל כ"ב ד"ה בן לענין בת דאף דלא הוי בן נ"ל מלא ימחה ע"ש ועוד נ"ל הוכחה ברורה מדנקט מתני' דריש החולץ ספק ב"ט לראשון וב"ז לשני יוצא והולד כשר וחייבין בא"ת וכיון דקאי בספק שנתעברה אחר מיתתו למ"ל למנקט ספק בן ז' לשני הו"ל לפלוגי בדידי' גיפי' ספק שנקלט אחר מיתה דאינו פוטר וליכא אלא א"ת וע"כ דזה ליתא והקושיא חזקה

והמהרש"א ש"א בספר מ"ב מגיה בדברי התו' דכ"כ לא הי' משתהה עד ג' ימים מן השני ע"ש. ונראה דעתו דג"ח של הכרת העובר נכללו בזה ג' ימי הקליטה ואפי' לא נקלט עד יום ג' ניכר לג"ח וע' נוב"י תנינא אה"ע סקל"ז שהביא כעין סברא זו בשם הרב האר"י ז"ל ע"ש שלא הזכיר דברי המ"ב אבל לענ"ד לולי שאיני כדאי ל"נ דהא אמרינן דהכרת העובר הוא לשליש ימי' ובנדה (ל"ח) אמרינן אין אשה מתעברת אלא לרע"א וב' וג' וערש"י דהוא משים הקליטה וחזינן דר"ע ימי העיבור הוא לבד מן נ' ימי הקליעה ושליש הימים נמי הוא צ"י לבד מן ימי הקליטה ואע"ג דאנן קיי"ל דיולדת למקוטעין מ"מ כבר מבואר בירושלמי דפירקין על מתני' דהיבמה לא תחלוץ כו' להכרה לכו"ע בעינן שלימין ע"ש ומה"ט נמי נראה הא דבעי צ"י חוץ מיום שמת בו ושנתארסה בו דהיינו דכמו דהלידה לאחר ר"ע ה"נ ההכרה לאחר צ' וביום ההיכר ודאי אין להתיר ומש"ה מותרת ליום צ"ב דהוו שליש ימי העיבור שלימין ועכ"פ נראה ברור דהוא לבד מימי הקליטה ועוד דמסוגי' דסנהדרין הנ"ל יש להוכיח בהדי' דהוא לבר מימי הקליטה דהא עד ג"ח שלימין בסו"מ נהרג ואי דנכללו בזמן ההכרה ג' ימי. הקליעה ואי נקלט ביום הראשון אם כן ניכר שני ימים קודם וא"כ למה הורגין אותו באותן השני ימים הא איכא דניכר מקמי הכי וראוי לקרותו אב ובד"נ אזלינן להקל וע"כ דזה השיעור של ג"ח הוא מקליטת יום ראשון ואי לא נקלט עד יום השלישי אינו ניכר עד ג"ח מיום הקליטה ולענ"ד הוא ראי' גמורה שאין עלי' תשובה וא"כ הדק"ל ביבמה

ואין לנו אלא תי' הגאון בעח"ד דרוב נקלטים נקלטים בשעתן ועח"ס באה"ע דהוביא שכ"כ הר"ן גבי חסידים הראשונים לא הי' משמשין אלא מד' בשבת ואילך דס"ל כשמואל דאין אשה מתעברת אלא לר"ע שלימין וא"כ פשי להו ד' ימי לבר משבועי ופי' דחשו עוד תלתא יומי דיולדת מחללין עלי' שבת עד ג"י והקשה דהא הקליטה מתאחרת עד יום ג' ואכתי איכא למיחש ותי' דרוב נקלטין בשעתן ע"ש ואין לדקדק דא"כ רש"י דפי' באמת משום הקליטה לא ס"ל האי רובא די"ל דרש"י סבר דחילול שבת עד יום הג' ליכא למיחש דאפשר וא