בכורי יוסף מז

להדי רובא ונסמוך אחזקה ועוד בעיקר סברת סמוך קשה לכאורה דהא לרבנן דר"מ קיי"ל דלא חיישינן למיעוטא ואפי' במקום חזקת איסור ור"ת לא החמיר אלא לחומרא מדרבנן בעלמא ערא"ש פ"ק דחולין סט"ז. ואפי' לר"מ שי' התו' בכ"ד דאינו אלא מדרבנן אפי' מיעוט עם חזקת איסור ע"כ נראה דבאמת בעיקר הדין כוונתם דאוקי רובא להדי רובא ואוקי מילתא אחזקה אלא דהקשו כאן להכשיר הולד שני והנה שי' רש"י בקידושין (דס"ו) גבי ינאי המלך דחזקת האם לא מהני לבן ע"ש ובמ"א הבאתי ראי' ברורה לשי' רש"י מחולין (די"א) דיליף דאזלינן בתר רובא ממכה או"א ודילמא לאו אביו הוא אלא ש"מ דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות הלך אחר האב ופריך ודילמא כשהיו או"א חבושין בבית האסורין ומשני אפ"ה אין אפוטרופוס לעריות וכתבו התו' דה"ה דהוה מצי למידחי דהתם משום שמעמידין האם בחזקת כשרות וכבר הרגיש המהרש"א שם דא"כ לפי המסקנא דאין אפוטרופוס לעריות מ"מ י"ל משום חזקת כשרות דאם ותי' כיון דאין אפיטרופוס ל"מ חזקת כשרות די"ל דהוה באונס אבל לא זכיתי להבין דעכ"פ איכא חזקת היתר דהא אפי' אשת ישראל שנאנסה אסורה לכהונה כדאמרינן בסו"פ ד"א ומעיקרא הוה קיימא בחזקה דאם ימות בעלה תהא מותרת לכהונה וכה"ג חשיב חזקה כמש"כ התו' ביבמות (ל"ב) ד"ה אשה זו ע"ש וא"כ אף על אונס איכא חזקה וע"כ כשי' זו של רש"י דחזקת האם ל"מ לבן ומש"ה ל"מ חזקת היתר שלה ודו"ק ואף דהתו' בכתובות כ"ו ד"ה אנן כו' האריכו להשיג עליו מ"מ לאלומי קושי' כאן כיון דבל"ה איכא רובא דעוברה ניכר לשליש ימי' מסתברא דבהא רש"י נמי מודה דמהני חזקת האם מיהו לאורועי רובא דלט' ילדן ונסמוך ארובא דעוברן ניכר לשליש ימי' וכן מסתברא להו דבכה"ג אפי' לרבנן דלא חיישי בעלמא למיעוט וחזקה כאן דבל"ה איכא רובא ודאי דמהני מיעוט וחזקה לאיתרע אידך רובא ונסמוך אהך רובא זה נראה נכון בכוונת קושיתם אבל מש"כ דאין סברא בנשים ששהו כמה שנים עם בעליהן ולא ילדו דנימא רוב מעוברות הן יש לדקדק דכיון דבלא שהו ליכא חזקת זקוקה ליבום דהא הרוב דמתעברות עוקרת החזקה א"כ אח"כ אפי' כששהו וליכא רובא דרו"נ מתעברות מ"מ אכתי ליכא חזקה דהא מ"מ אינו מתברר מיהו לעולם להיפוך דאינה מעוברת והוי חזקה שלא נתבררה דהא לעולם אינו מתברר אלא דלא נתעברה ג"ח קודם דאי הכי הוי ניכר עתה אבל אההיא שעתא גופה אינו מתברר וכ"כ התו' בחולין (י"א) גבי גבינות מבהמה שנמצאה טריפה דאע"ג דהבהמה הוי יותר מיב"ח וקיי"ל דטריפה אינה חי' יב"ח וע"כ דמקמי הכי הוי כשירה ל"מ חזקת כשרות דלא נתבררה בשעתה ע"ש וה"נ דכוותיה ומיהו בכאן שנים לא הי' הבעל בביתו יותר מג"ח ונתברר ע"כ דהשתא נמי אינה מעוברת כיון דאינו בביתו אבל מ"מ י"ל דגם בכה"ג אינה חזקה שנתברר בבירור גמור דהא הביא הרא"ש בפ"ד דקידושין ס"ז בשם ה"ג דאשה שהי' בעלה במה"י וילדה דהולד כשר דתלינן דאתי בצנעה ושימש ע"ש ומשמע דהוא שכיחא אם לא כגון שהיו חבושין בבית האסורים ואפ"ה אמרינן בכ"ד אין אפוטרופוס לעריות וכ"ש באשתו כשירה ומיהו זה ודאי אינו אלא מיעוט וצ"ע

אבל לע"ד נראה דמתני' ע"כ איירי בגוונא דליכא חזקה דאי ל"ה רישא בנמצא הולד בן קיימא י"ל דלאחר ששהה כמה ודאי לראשון דתני דחייב חטאת וע''ש בתו' דע"כ בתוך ג' דאי לאחר ג' אנוס הוא כדאמרינן בשבועות גבי שלא בשעת וסתה והנה אף שהוא בתוך ג' אי הוי חזקת היתר ליבם והוי שריא לי' מדאו' אין סברא כלל לחייבי' קרבן משום איסור הבחנה דרבנן ואע"ג דקיי"ל וסתות דרבנן ואפ"ה אמרינן בשבועות שם דבשעת וסתה חייב חטאת כבר כתבו כל גדולי האחרונים דלשמא תראה הוי דאורייתא אבל משום דהי' אסור מדרבנן אין סברא לחייבו חטאת וכן משמע מדברי התו' פסחים (ע"ב) ד"ה סמוך לוסתה כו' דוסתות דאורייתא כדנפקא לן מוהזרתם משמע דאי הוי דרבנן אין לחייבו חטאת וע"כ בתוך ג' הי' כאן איסור תורה משום ספק מעוברת ואי הוה חזקה להתירא הוה מוקמינן לה אחזקה והוה שריא מ"ה וע"כ דאיירי כגון דליכא חזקה וכגון שלא שהו או שהו ולא הלך מביתו דהוי חזקה שלא נתבררה וכיון דהוי ספק השקול וכבר הוכחנו דלתנא דידן ספיקא דאו' מ"ה לחומרא מדמחייב א"ת בח"א וכיון דספיקא לחומרא הוי אסירא לי' מ"ה אלא דהוא הוי שוגג בדבר ומש"ה חייב חטאת אבל אי מיירי בגוונא דאיכא חזקה להתירא אין לך אונס גדול מזה. ולכאורה באמת איכא לאוקמה מתני' לאחר ג' וכגון דבאמת הוכר עוברה אלא דהוא שגג בזה ונראה דנא משמע להו להתו' הכי מלשון ונמצאת מעוברת ולא קתני ונודע שהיא מעוברת משמע דההיא שעתא לא הוה נודע וכן נכון ועכ"פ זה מוכרח דמתני' לא איירי בגוונא דאיכא חזקה והא דפריך בפ"ב רישא דאיחזוק ליבם היינו נגד רוב דמתעברות ודאי אית לה חזקת זקיקה דבשעת קידושין אבל להמסקנא הרוב עוקר החזקה וצ"ל דקו' התו' משום דמתני' סתמא קתני אפי' בגוונא דשהו ונתבררה אבל מ"מ אינה תמיה מקויימת כ"כ וצ"ע: מיהו מבואר עכ"פ מדבריהם דהיכא דשהו ונתברר דהוי חזקה לשני ומחזקינן לי' לולד מיני' ונראה דאם הם כהנים מותר הולד לטמא לשני דמוקמינן לי' אחזקה דהוא אביו ולא הראשון ובזה נראה לי לבאר דברי התו"כ פרשה אמור אם נאמר לאמו למה נאמר לאביו אילו נאמר לאמו הייתי אומר מה אמו ודאית אף אביו ודאי אביו חזקה מנין ת"ל לאביו וע"ש בק"א דהקשו לרשב"א דאם אינו אביו אינו כהן ולמה לא יטמא וע"ש שהאריך בזה הרבה ולפי דברי התו' מבואר בפשיטות כגון בכי ה"ג דשהו וגם נתברר אח"כ דאינה מעוברת דהוי חזקת זקוקה ליבם וספק בן ז' לשני וב"ט לראשון דמכח חזקה מטמא לשני אבל כהן כשר בלא"ה הוה ומיושב יותר לשון אביו חזקה מיהו בנזיר (דמ"ד) לא משמע קצת כן ע"ש אבל גם פי' הרשב"א והר"י הצרפתי שם אינן לפי הסוגי' דהתם וע"כ צ"ל דאין הפי' שוה ודו"ק

.. סימן יד

בתשובות רע"א ספ"ט נסתפק אי יש הכרת העובר קודם שלשה חדשים ע"ש שהאריך ולכאורה יש לה"ר מנדה (ד"ח) גבי מעוברת דיה שעתה משהוכר עוברה וכמה הכרת העובר ג"ח ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר ויהי כמשלש חדשים ואמאי אין ראי' הא ראי' גדולה היא משום דאיכא דילדה לז' ואיכא דילדה לט' עכ"ל הש"ס וצ"ל מסוגי' זו אזלא דיולדת לז' עוברה ניכר לשליש ימי' דהיינו תרי ותילתא וע' ר"פ בן סו"מ ומשמע דווקא משום מיעוט יולדות לז' איכ'