בכורי יוסף מד

שלי' נראה לענ"ד דכבר הקשו שם התוס' הא מחוסר קציצה ותי' דאין זה דבר חשוב ולא מיקרי מחוסר קציצה ע"ש והנה י"ל בכעין זה גם לענין גוף הסברא דכאן דאין זה חשוב ולא מיקרי אגידא בי' משום הא אבל הוא דוחק קצת בכאן אבל באמת החילוק כאן פשוט ומבואר דדוקא בפרה דמחוסר קציצה פסול ולא מיקרי בידו לקוצצו אין זה כריתות אבל בנייר כיון דמחוסר קציצה לא מיפסיל התם ובידה לקצוץ כל שעה לא מיקרי אגידא בי משום הא ושפיר הוה כריתות אפי' כשהוא מחובר וז"ב

וראיתי מי שכ' בזה דא"א להקנות כלל קרן הפרה כשהוא מחובר דכמו שאמרו בב"מ (ד' ע') דמשוך פרה וקני כלים שעליה הוי איבעי' דלא אפשטא אע"ג שהם תלושים וכ"ש קרן פרה שהוא מחובר הנה נראה שהבין דגריעותא דהתם משום דאינו מכוון לקנות כל מה שמושך ואולי לפום ריהטא כתב כן דזה ודאי אע"פ שאינו מכוין לקנות הכל קני מיהו מה שמכוין לקנות וכ"כ בהדיא התוס' שם (ד"ח) ד"ה ממאי דבמציאה דחצי' שלי איירי דטוען הגבהתי כולה לקנות חצי' ע"ש והא דלא קני התם במשוך בהמה וקני כלים כתבו התו' שם משום דאין משיכתן שוה אבל משיך קופה לקנות כלים כתבו דפשיטא דקני וא"כ ה"נ קרן הפרה דגופא היא ודאי נקנה במשיכת הפרה והוא מבואר בהדיא ביו"ד סש"כ ס"ו בהג"ה לענין מקנה לעובד כוכבים לפטור מן הבכורה דמקנה לה אזנה וצריך מעות ומשיכה דמספקא לן דילמא ליכא בעובד כוכבים אלא קנין משיכה ואפ"ה נקנה האוזן במשיכת הפרה והוא מדברי התוס' סוף ע"ג (דף ע"א) ד"ה ר"א והרא"ש ריש בכורות ע"ש ומיהו מדברי הש"ס שם ובד' נ"ג דפריך וליקנינהו אודנייהו לעובד כוכבים אין לפשוט לשיטת הפוסקים דאין בעובד כוכבים אלא קנין משיכה ואפ"ה נקנה האוזן די"ל דאדרבה כיון דאוזן א"א להקנות במשיכה יכול להקנו' בכסף כמש"כ התוס' בע"ג שם ד"ה פרדשני לענין מתנה כיון דא"א בכסף נקנה במשיכה וכ"ש איפכא. אבל מדברי הפו' דהצריכו משיכה מבואר בהדי' דמהני קנין משיכת הפרה לענין האוזן וה"ה לענין הקרן והוא פשוט ולכאורה בהגבהת הפרה לקנות אזנה פשוט דמהני אפילו הגביה פרה לקנות כלים שעלי' דהא הגבהתן שוה מיהו זהו אי הוי מגבה לה ממש אבל הגבהה בבהמה גסה לא שייכא אלא בחבילי זמורות כדאמרינן בקדושין (דכ"ו) ואכתי נראה דאין הגבהתם שוה וצ"ע לדינא בזה

ובספר ז"י מתרץ קושי' הג"מ דהבאה לא מיקרי מחוסר מעשה אלא דהתם אי הוה אמרינן דפתח אוהל מועד ממש א"כ לעולם צריך הבאה והו"ל למכתב והבאת ע"ש ואם כי דבריו נכוחין אבל נסתרו מדברי התוס' שם דכתבו דלפי האמת השתא נמי גילח בגבולין אינו משלח דמחוסר הבאה אף דהשתא א"א כלל לכתוב והבאת דהא באמת א"צ הבאה ודברינו ברורים ומוכרחים וע' תוס' חולין (ק"ל) ד"ה אי דחולין בעזרה אינו אסור אלא דרך עבודה ע"ש וא"כ לכל הפירושי' צריך לבאר כאן למה פשיטא להו דהדוד א"א להיות בעזרה דהיינו פתח אוה"מ דנהי דשלמים ק"ק ונאכלין בכל העיר כמש"כ התו' שם ולכתחילה אין להביא בעזרה אבל מ"מ איסור דאורייתא אין כאן וא"כ מנ"ל דהדוד אינו בפתח אוהל מועד והמפרש שם כתב לקיחה והבאה לעזרה ונראה שסובר דפתח אוהל מועד היינו בפתח היכל ממש וצ"ע דמ"ש משלמים דכתיב ושחטו פתח אוהל מועד ואפ"ה א"צ ריבוי אלא לענין צדדין כדאיתא בזבחים (דנ"ה) וע"ש רש"י ד"ה וחד כו' דלא תימא כנגד הפתח דווקא ע"ש אבל תוך הפתח גופה ודאי א"צ גם לשון לעזרה שכ' אינו מדוקדק דמה לדוד של שלמים בעזרה וצ"ע ולשי' התוס' אפשר ליישב לפי דבריהם במנחות (ד"פ) דטעמא דאין איסור אלא דרך עבודה משום דדרשינן מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי ושלי בשלך היינו דרך עבודה ע"ש ואפשר כיון דבבישול נמי כתיב ובשל במקום קדוש דווקא ואף דהתם משום יוצא מ"מ כיון דפריט בי' קרא אסור נמי בחולין וסעד לסברא זו במנחות (צ"ו) ע"ש ודו"ק

ומש"כ לעיין בדברי תוס' יבמות (צ"נ) ד"ה מייתי לי' כנתי דפירי דאין סברא לחלק בין קירוב מקום לרחוק אלמא דמחוסר הבאה לא הוה מחוסר מעשה. ל"ו מה הציון הלז דהא התוס' שם קאי אהא דאמר הש"ס שם דר"י ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מדעשר אפירי דהוה מייתי לי' אריסי' וכתבו דע"כ משל אריס היו דאי משלו למה הוה לא בל"ע דאפי' מחוברין אמרינן דבידו לתולשם כדאיתא בקידושין (ס"ג) וא"כ מחוסר מעשה אין קפידא כלל בדבר שלא בל"ע וא"כ אף אי הבאה הוה מחוסר מעשה לא איכפת לן כלל כי היכי דלא איכפת לן מחוסר תלישה דאמרינן בסו"פ כ"ה דהוה מחוסר מעשה ומיהו גוף דברי התוס' צ"ע קצת דאפי' הוה משל אריס למה הוה לא בא לעולם לענין לתרום עליו דהא איבעי' לן בנדרים (ל"ו) אי תורם משלו על של חבירו צריך דעת בעלים ומסקנת הפו' דא''צ ועמל"מ פ"ד מתרומות ה"ב וא"כ השתא נמי יכול לתרום ולמה הוה לא בל"ע (שוב מצאתי שכבר הקשה כן בדו"ח והניח בצ"ע) וי"ל דכוונתם דהיו משל האריס והיו מחוברים וא"כ דווקא בשלו אמרינן בקידושין דלא הוי בל"ע משו דבידו לתולשם אבל אחר לא דאין בידו לתולשם וצ"ע בזה גם אינו מבואר בדבריהם

תוספות שם ד"ה יצא זה כו' ול''ד נקט עלה של עציץ נקוב כו' וקמ"ל נמי אף שצריך ליתן לה בפסיקת היניקה לא חשיב בהכי מחוסר מעשה ע' תו"ג שמדקדק דמנ"ל שצרי' פסיקת היניקה הא אפשר שתקנה כשהוא מחובר בחזקה וכוונתו אף דמחובר פסול הא כתב הרא"ש דטעמא משום דכתיב ונתן בידה והכא הא ניתן מיד ליד בפסיקת היניקה ולענ"ד אינו מוכרח דכ"ז שהוא מחובר מקרי אינו ניתן מיד ליד ואי דראוי לתלוש כשיפסיק היניקה כל מחובר נמי יכול לתלוש ואולי דס"ל דכל מחובר אם יתלוש אחר הכתיבה הוה מחיסר קציצה והשתא אינו ראוי ליתן מיד ליד אבל כאן דמחוסר לא מיפסיל שפיר מיקרי ראוי ליתן מיד ליד וכעין דלא מיקרי מחוסר קציצה וגם גוף הסברא אינו מוכרח כאן כלל ותדע דמיקני בחזקה וא"כ דינו כמחובר ולא כמטלטלין ובעיקר הדרשא דדבר הניתן מיד ליד הנה בפ"י הביא תוספתא דדריש מה ספר בתלוש אף כל בתלוש ותמהני דלא הרגיש שהרא"ש כתב דרשא אחריתי וליישב דברי הרא"ש שלא הביא דרשת התוספתא נראה דס"ל דדרשא זו אינה אלא לר"י הגלילי דדריש נמי מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל ואף דהש"ם לא נקיט לה הך דרשא י"ל דלא נקיט אלא לפרש פלוגתייהו במתני' אבל רבנן דסברי דליכא למדרש ספר כלל דלספירת דברים הוא דאתא א"כ אין לנו לדרוש הך דרשא נמי ומ"מ צ"ע קצת דלריה"ג בידה למאי אחא ומיהו י"ל כמש"כ התוס' בריש הזורק דמידרש לכלל ופרט ע"ש אבל לפי זה קשה מנ"ל דרשא דהרא"ש דהא הך כלל ופרט ס"ל יוד