בכורי יוסף מב

למה נאמרה (פי' דלא גרע מכהן הדיוט) נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין ולר"ע בין הכא ובין הכא הוה ממזר ולא שייך הך ילפותא כלל וא"כ קרא למאי אתא והנלענ"ד דר"ע לשי' ביבמות (דס"א) דאמרינן התם זונה כשמה דר"א רע"א זונה זו מופקרת ומלישנא דר"א דזונה כשמה ועפירש"י דמשמעות זונה היינו טועה מבעלה א"כ י"ל דבאמת הא דס"ל לר"ע דאפי' מופקרת היינו מיתורא דקרא דזונה גבי כה"ג ואין להקשות דלפי"ז ליכא קרא יתורא לג"ש וא"כ בכהן הדיוט דליכא יתורא מנ"ל די"ל דתו הוה ג"מ בעלמא דזה הוה זונה ודו"ק. ושפיר נוכל לומר דמכל הני הוה ממזר וחלל אינו אלא מבעולה לכה"ג דהוה עשה שאינה שוה בכל ומודה דלא הוה ממזר והוה מיהו חלל וא"כ מוכרח ע"כ דלדידי' ליתא לתי' התוס' דחלל מח"ט אינו אלא בעשה דהא לדידי' כל לאו דחללה לא יקח לא משכחת אלא מחלל דח"ע וע"כ דלדידי' חלל דח"ע בלאו כקו' התוס' וא"כ הדק''ל דאין כאן תוכיח מחלל דח"ע ועריות דמה להנך שכן להו וזה מוכרח וא"כ במתני' דאר"י דיש תוכיח מעריות וחלל מח"ע ע"כ לא סבר כר"ע ומוכח ע"כ דמתני' פליג אברייתא דהתם וא"כ מיתרצא קושיתו דמר מעיקרא דלר"י דהכא ע"כ לי"ל דיש ממזר מח"ל וזהו גם דברי התוס' דהבאנו ויש ליישב עוד אבל זה ברור ופשוט

ובההוא ענינא קשה לי כעת דברי התוס' (דנ"ז) ד"ה והא כו' ודילמא סבר נמי ר"ש דקהל גרים לא איקרי קהל כו' ע"ש ולא ידעתי למה נסתפקו בזה דודאי ע"כ סבר הכי דהא אר"י אי לאו דאר"י הכתוב תלאן בלידה דגם נקיבות אסור לא מצא ידיו ורגליו מכדי אר"י קהל גרים איקרי קהל מצרי שני במאי יטהר כו' וא"כ ר"ש דפליג בהדיא וסבר דבנים ולא בנות ע"כ סבר דלא איקרי קהל דאי ל"ה תקשי לדידי' מצרי שני במאי יטהר כדפריך לר"י וצע"ג סימן ר

מה שכתב ידידי מר חו"ז הרב נ"י לתרץ בבן סורר ומורה דאם רצו אביו ואמו למחול מוחלין לו ולכאורה הא הוה התראת ספק ותי' כיון דאין הספק בהעבירה דהא בשעת עשי' ודאי עבר אלא כשימחלו לו יפטור מן העונש וספק בעונש לא אמרינן לא שמה התראה סברא חדשה היא והנה מדברי רבינו הנוב"י מ"ק חלק אה"ע (סנ"א) שכתב דבר נאה בהך דחולין גבי פלניא דהאי סימנא והאי סימנא אית בי' קטיל נפשי' לא קטלינן לי' ואפי' אי סימנים דאורייתא וכתב בטעם הדבר משום דדווקא כשאין הכחשה לפנינו סמכינן אסימנים אבל כשמכחיש לפנינו בבריא לא סמכינן אסימנים דלפעמים מיעועא דלא שכיחא דאין מכוונין עדותן ויכול לומר אני מן המיעוט וכיון דבהכחשה הי' יכול לפטור גם כשאינו מכחיש פטור דהוה ה"ס כיון דהי' יכול לפטור עצמו ולמדנו מדבריו דאע"ג דהתם העדים רואין בשעת עשיית העבירה ואין הספק אלא על העונש הוה ה"ס וכן יש ללמוד מדברי הריטב"א במכות דהקשה גבי נקטעה יד העדים דפטור אמאי לא הוה ה"ס ע"ש הרי בהדיא דאף שאין ספק אלא בעונש הוי ה"ס וכן מסתבר לי לענ"ד דהא ה"ס לאו מקרא הוא אלא סברא דבספק לא הוה התראה וא"כ כיון דקיי"ל דבעי להודיעו שהוא חייב מיתת ב"ד כדאיתא בסנהדרין (ד"פ) וכ"ד א"כ אפי' ספק באונס לאו הודעה היא וזה ברור ועוד בעיקר סברתו אינו ברור לי דכתב דבמחילה אינו נפטר אלא מן העונש ולא מן העבירה ולענ"ד כיון דקפיד קרא משום שאינו שומע בקולנו ומשום כבודם נגעו בה הוה כגוזל חבירו ואח"כ מוחל לו חבירו דמשמע בכ"ד דנפטר מן גוף העבירה ולא מעונש לחוד וצ"ע. ובישוב קושיתו דהוה ה"ס נראה ברור כמש"כ התוס' במכות (ט"ו) ד"ה במאי קמיפלגי גבו נזיר שאמרו לו אל תשתה דלוקה אף דהוה ה"ס דבידו לשאול על נזירותו משום דיש לנו לומר דלעולם יעמוד כמו שהוא עכשיו ע"ש והוא כמו חזקה ומבואר יותר בתו' גיטין (ל"ג) ד"ה ואפקעינהו ע"ש וה"נ כיון דקיי"ל דצריך או"א להתרות בו למלקות ולמיתה מוקמינן לי' אחזקה דהשתא דלא מחלי ולא הוה ה"ס וזה נכון

ובשולי מכתבי הנני כותב לו מה שראיתי דבר תמוה בתשובות הנוספות לש"א דהקשה בדברי התוס' יבמות (ד"פ) ד"ה נעשה סריס למפרע. דכתבו שם דלא הוה ה"ס דאיגלאי מילתא למפרע שהי' גדול בשעת התראה ול"ד להכה את זה וחזר והכה את זה דהשתא נמי לא ידיע איזהו אביו וכתב דמה יענו בנותר ושבועה שלא אוכל זה אם אוכל זה וגם התוס' סוף פ"ק דכתובות גבי זורק אבן לגו כתבו דהוה ה"ס אף דהשתא נודע דודאי עבר ותמהני על פה קדוש יאמר דבר זה דהא עיקר סברת התוס' ביבמות דהשתא נתגלה דבשעת התראה לא הוי ספק כלל אלא דאנן לא ידענו דהא סריס חמה ודאי הוה משנולד והוה גדול למפרע ובשעת מעשה עבד איסורא ודאי אלא דבשעת מעשה לא ידענו. והשתא איגלאי מילתא דלא הוה ספק ולא הוצרכו לחלק אלא בהכה את זה וחזר והכה את זה דהתם נמי עכשיו מתברר דעכ"פ בשעת הכאת אחד לא הי' ספק ואפ"ה חילקו דמ"מ אינו נודע לנו על איזה מהן אבל בזורק אבן לגו וכי השתא מתגלה דבשעת מעשה לא הוה ספק הא בשעת הזריקה הוה ספק וכן בשבועה שלא אוכל זה בשעה שאכלה הי' בידו בין לאכול השני' או לא ובשעה שאכל השניה לא נתגלה השתא דמעיקרא לא הוה ספיקא וכן בנותר בכל שעה הי' בידו לאכול אח"כ ולא עבר על מה שאינו אוכל עכשיו ומה שאינו אוכל אח"כ אינו מתברר דמעיקרא לא הוה ספיקא ואי על רגע האחרונה אותה רגע אינה נודעה לנו ובזה הוה כהכה זה וחזר והכה זה כיון דאינו נודע לנו באיזה רגע עבר וקיצר סברתם דהתם עתה מתברר על שעת מעשה אבל הכא בכל הני אינו מתברר על שעת המעשה אלא דהבירור הוא מאח"כ וז"ב

סימן יא

גיטין (כ"א) כותב לה את הגט על יד של עבד ונותן לה העבד על קרן של פרה ונותן לה הפרה בשלמא יד של עבד א"א למקצי' אלא קרן פרה ניקצצה וניתיב לה א"ק וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה וקציצה כו' בספר גט