בכורי יוסף מא

דווקא הוא דחיישינן ועוד תדע דא"כ כי אמר ליה ר"ז שמא לא שמע רבי אלא כשאין ישראל עומד על גביו ונראה ודאי דלא פליג אהך עובדא דהר גריזים אלא דטעמי' משום דלא חיישינן למיעוטא ואי באזיל לגבייהו מודו רבנן טפי הוי ליה למימר ששמע באזיל לגבייהו ואפילו בישראל עומד על גביו ומשום ספק מומר דהוי חידושא משום מעשה דהר גריזים ולא הוי פריך כשאין ישראל עומד ע"ג למימרא בעי ו) קשה כיון דבקבוע הוי איסורא דאו' אף בפריש לגבן נגזור לכו"ע סמא יקח מן הקבוע כדגזרינן בכ"ד היכא שאין האיסור ידוע ועיין לקמן בפ' ג"ה (דף צ"ה) חוד"ה ה"נ

והנראה בביאור הסוגיא דהכא לאו מדינא אתאן עלה דמדינא לא שייך כלל לחוש להם משום שמצאו דמות יונה שהיו עובדין אותה מיעועא בעלמא וניחוש משום זה לכולם דאם הם הוחזקו כולם מי הוחזקו ובישראל כי ה"ג ודאי דלא הוי אסרינן משום שימצא מי שיצא מן הדת ולא שייך כלל לחוש מגברא אגברא אלא דהכא כבר כתבו התוס' ביבמות שם ד"ה מחוורתא דשאני כותים דאומה שלימה היא ואין נוהגין במצות כישראל ונראה לבאר יותר דהנה אמרינן בנידה רי"פ ב"כ דב"כ נדות מעריסתן ומפרש טעמי' משום מיעוטא דחזיין ור"מ היא דחייש למיעוטא והקשו שם בתוס' ד"ה ר"מ דא"כ למה לי גזירת י"ח דבר דב"כ מי"ח דבר הוא בלא"ה חייש ר"מ למיעוטא ותירצו דוודאי מדינא לא הוי ליה למיחש דמסתמא לא ראתה בשעה שנולדה ויש לה חזקת טהרה וברובא וחזקה ל"ח ר"מ אלא דעיקר הגזירה שלא יטמעו בהן והא דאמר ר"מ היא היינו דלר"מ כיון דבעלמא חייש למיעוטא אית לן טעמא לתלות הגזירה דלא ליהוי כחוכא ויעו"ש וה"נ מדינא לא הוי לן לחוש כלל משום מיעוט העובדין וכ"ש דקבוע לא שייך כלל דאם המיעוט איתרע חזקתם כולם מי איתרעו אלא דעיקר הגזירה שלא יטמעו בהן אלא דלר"מ כיון דבעלמא חייש למיעוטא ה"נ איכא טעמא לתלות הגזירה וכן יש לפרש בריש כל הצלמים ר"מ גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ויעו"ש ובתד"ה ר"מ כיון דבעלמא חיישינן למיעוט יש לנו מקום לגזור ובזה מדוקדק לנו לישנא דאמרינן הכא ר"מ לטעמיה דחייש למיעוטא וגזר רובא אטו מיעוטא דלא אמר דחייש למיעוט וחששו הכא ג"כ למיעוט אלא דפשוט דהכא אינו אלא גזירה ומש"ה כיון דגזירה בעלמא הוא לא חיישינן לתקרובת עבודת כוכבים כלל ודי לנו דאסורה כנבלה וכן אפילו בעובד כוכבים משום מיעוט מינין לא ניחוש לכולן לתקרובות וכן גזרו על יינם של כותים אף דמדינא שרי דהוה רובא וחזקה להתירא אלא דעיקר הגזירה הי' משום שלא יטמעו בהן ועילה מצאו וגזרו כי היכי דגזרו על סתם יינן של עובדי כוכבים אף דמדינא הוי לן לאוקמי בחזקת כשרות: ולפי זה יתיישב לנו שפיר מה שתמהו התוספות על רש"י דר"מ גזר על סתם יין של כותים ולא גזר על שחיטה דאורייתא ולפי דרכנו יתיישב שפיר כיון דמדינא אין לחוש כלל אלא גזירה שלא יטמעו בהם ואפשר דשלא יטמעו בהן שייך ביין טפי או דהוי אפשר להו לפרוש מיין ולא הוי אפשר בשחיטה וכדאשכחן מעיקרא דגזרו על פת לחודא כמבואר בתוס' (ד"ד) ד"ה מצת כותי ודי"ג ד"ה פיתו ע"ש: ומהנך טעמי ניחא לן נמי הא דמעיקרא לא קבלוה משום דלא חשש איסורא הוה אלא גזירה שלא יטמעו בהן ואפשר דלא הוה אפשר להו לפרוש אבל אי מדינא איכא למיחש לא יתיישב כ"כ ודו"ק

סימן ט

מה שהקשה ידידי בסוגי' דיבמות (ע''ז) דאר"י אי לאו דא"ר יהודא הכתוב תלאן בלידה לא מצא ידיו ורגליו בבהמ"ד מכדי אר"י קהל גרים איקרי קהל מצרי שני במה יטהר ודילמא דאי עבר ונסיב דאי לא כתיב קרא כו' וליפרוך טפי מעמוני דכתיב בקרא עד דור עשירי לא יבוא כו' והתם לכו"ע עמוני ולא עמונית והיכי משכחת לה דור עשירי כיון דאיקרי קהל והא עדיפא טפי דל"ל דאי דהא עמוני הוי לאו. ושמעינן לי' לר"י דיש ממזר מחייבי לאוין ואפי' לאוי דלאו דשאור בסנהדרין (נ"ב) וא"כ ת"ל דהוה ממזר ידידי בהרבה פנים יש ליישב ובפשוטו הנה לפי מסקנא דשמעתין שפיר משכחת לה עמוני דור עשירי דנסיב מצרית שני' וקיי"ל דהלך אחר פיסולן ומשום המצרית הוה דור שלישי וכשר ופסול משום עמוני אלא דאי לאו דאר"י הכתוב תלאן בלידה תיקשי וא"כ בקושיא טפי הו"ל למינקט הך קושיא דעדיף דאף בדאי א"א אבל כבר הקשו התוס' שם דישא שתוקית ותי' דשתוקית הוה נמי דאי וא"כ גם בעמוני משכחת בדאי כגון בשתוקית וא"כ ליכא למיפרך מינה מידי דהא הוה דאי לאיסורא וכתבי' קרא וי"ל דר"י הכי ס"ל מעיקרא ודו"ק אבל בעיקר הדבר כבר כתבו התוס' במכילתין (ד"י) דסוגי' דהתם דלר"י יש ממזר מח"ל היינו לברייתא דהתם אבל מתני' דהתם לא ס"ל הכי לר"י ע"ש ובאמת צ"ע מנלן דמתני' פליג בהא דילמא בהא מודה נמי מתני' אבל הנראה דמתני' דהכא ע"כ לא ס"ל הכי אליבא דר"י דהא אמר רבנן דהיינו ר"י כדאר"י דאם לדין יש תשובה ומפרש בגמרא דהיינו עריות וחלל מח"ע יוכיחו דאחד זכרים ואחד נקיבות והתוס' הקשו דאכתי מה להנך שכן לאו דאף חלל מח"ע יש לאו עליו ותי' דשמא חלל מח"ע אינו אלא עשה והנה לעיל בסוגיא (ד"ס) פליגי רבנן וראב"י בקרא דחללה זונה ואלמנה גרושה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ולא יחלל זרעו דראב"י סבר דאכולהו קאי ויש חלל מח"ע ורבנן סברי דאלה הפסיק הענין אבל לכו"ע אאלמנה גרושה ודאי קאי קרא ע"ש ולכאורה יש להבין דלר"ע דמכל ח"ל הוה ממזר ואלמנה לכה"ג ממזר הוה א"כ קרא דלא יחלל דאמרינן חילולין הוא עושה ואינו עושה ממזרות אמאי קאי דהא לדידי' אלמנה לכה"ג ממזר הוא: אבל באמת מיושב מאוד דהתו' שם הקשו לרבנן דאלה הפסיק הענין א"כ הו"ל דאתי אבעולה דסמיך לי' ותי' דמסתבר טפי לאוקמי אח"ל וזהו לדידן דאין ממזר מח"ל ומסתבר לומר דחלל מיהו הוי טפי מעל ח"ע וכיון דגלי אלה דלא קאי אלא אחדא דחקינן לאוקמי אח"ל דלפני פניו אבל לר"ע דמח"ל הוה ממזר א"כ מסתבר לאוקי קרא טפי אח"ע דבעולה לכה"ג דמודה ר"ע בהא לכו"ע דלא הוה ממזר דהוה עשה דאינו שוה בכל כדאיתא בכ"ד והוה מינה חלל מיהת וא"ש טפי דקרא קאי אדסמיך לי' זה נראה ברור לר"ע דלדידי' לא משכחת לה חלל אלא מבעולה לכה"ג. ואין להקשות לפי"ז דלר"ע לא להוי חלל אלא מבעולה לכה"ג א"כ תיקשי ההיא דקידושין (דע"ד) זונה בכה"ג