בכורי יוסף מ

נמי הוה דיבור בעלמא וא"כ לענין דיבורא גופא הוה נמי קריאה דב"ד ש"כ עם ה"נ די"ל דתרויי' צריכי דמקריאה לא הוי ילפינן הפרה דהוי אמרין מה לקריאה שכן מצוה ומש"ה אינו עושה שליח וכדאמרינן התם בקדושין דלא ילפינן בקדשים שליחות מגירושין ותרומה שכן ישנן חול אצל קדשים וחזינן במידי דקודש יותר סברא דאינו עושה שליח וה"נ איפכא דמש"ה אינו עושה כאן שליח דהוי קודש וקריאה מה"נ פשוט דלא הוה ילפינן דהו"א דאין הקריאה חובה כלל על הדיינין בעצמם ככל קריאת ב"ד וכל קיום דין דאין החובה על הדיינין עצמן ועוד דהתם אי הוה בעי השלוחים הוו יכולין לישב ג"כ בעצמן בדין החליצה שהרי כשר אפי' הדיוטות בעלמא והוה ראוין לקריאה משא"כ בבעל דעלי' רמיא והשתא דגלי קרא בהו שפיר ילפינן מינייהו ואע"ג דהתוס' בריש השואל שם כתבו דטעם דהפרה דלשון אישה משמע ולא שלוחו זה אינו אלא דרשת הכתוב אבל טעם הדבר שפיר י"ל משום דהוי מילי מיהו משמעות דברי התוספות דהטעם דאין השליח נעשה כבעלה וא"כ ליכא למילף מינה ועוד צ"ע בדבר דאי טעמא דמילי לא מימסרי לשליח דילפינן מה"נ וקריאה וכבר כתבנו דמקריאה לחוד ליכא למילף דאיכא למפרך שכן מצוה וא"כ צריך גם ה"נ ע"כ וא"כ ע"כ תלי' בפלוגתא דרבי יאשיה ור"י דגבי ה"נ וא"כ הו"ל לאתויי בגיטין (ס"ו) בסוגיא דמילי פלוגתא דר"י ורבי יונתן כדרך הש"ס בכ"מ לומר והני תנאי כהני תנאי ועוד דבאומר אמרו קיי"ל דהוה ספיקא אי מימסרי לשליח ע"כ נראה יותר דהא דמילי לא מימסרי לשליח הוה מסברא דבכל הני דילפינן דשלוחו של אדם כמותו בר"פ הא"מ הוה מעשה. אבל בדיבורא אפשר דאין כוחן גדול כ"כ למימסר לשליח דזה דנמסר לשליח צריך מילתא אלימתא טובא כדמוכח מדברי התוס' כתובות (דף ע"ד) גבי תנאה דאפשר לקיומי ע"י שליח הוה תנאה כו' דכתבו בד"ה תנאי כו' דהסברא דכיון דהמעשה כ"כ בידו שיכול לקיימו ע"י שליח סברא שיהא ג"כ בידו לשוי' בי' תנאה כו' ושמעינן מדבריהם דזה דיכול לעשות ע"י שליח הוא חיזוק הדבר ואם כן אין ללמוד שליחות בדיבור דאין הדבר גדול כ"כ ממעשה דהוא אלים טפי ודו"ק והא דצריך מיעוט בה"נ דא"י לעשות שליח אף דהוא מילי נראה לענ"ד דהיינו טעמא דהו"א הפרת נדרים שאני דכיון דקיי"ל כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת ואפי' בקטן דאין קידושיו קידושין אפ"ה אמרינן בנדה (דף מ"ו) דמפיר מה"ט וה"נ הו"א דאף דאין שליחות למילי בעלמא מ"מ גילוי דעתא הוה דאינו רוצה בנדרה וה"א דמהני ומש"ה איצטריך הכא קרא דאפ"ה ל"מ ע"י שליח ולק"מ ומקריאה כבר כתבנו דהתם הו"א טפי דאפשר בשליחות כיון דגם השלוחין יכולין להיות דיינים ודו"ק ומיהו כ"כ דעיקר הדבר הא דקרי לה מילי צ"ע דהא משליטו על החפץ להקדישו והוה כנותן לו חפץ ליתן לחבירו ואי דהתם הנתינה הוה מעשה לא ידעתי מאי מעשה הוא וכי לא סגי באומר לו שיקחנו בעצמו וצ"ל דהתם עיקר הקנין במשיכות חבירו והשליחות אינו אלא להרשות לו אבל הכא הקדש אינו יכול לקנות בעצמו ועיין ב"ב (דף ע"ט) גבי הקדיש בור דאין המים הבאים אח"כ קדישין ופירשב"ם ותוס' דאין יד להקדש ועיקר ההקדש מה שמקנין לו ומש"ה חשיב מילי ומ"מ צ"ע דבכ"ד פריך בפשיטות מה לי מכרו לגבוה מה לי מכרו להדיוט וצ"ע:

סימן ח) חולין (ד"ה) ר"ג ובית דינו גזרו על שחיטת כותי כו' כי הא דר"מ שדריה לרשב"א למזבן חמרא מבי כותאי כו' וגזר עלייהו כו' דמות יונה מצאו להם בהר גרזים שהיו עובדין אותה ור"מ לטעמים דחייש למיעוטא וגזר רובא אטו מעוטא ור"ג וב"ד נמי כר"מ סבירא להו ויש להבין בסוגיא זו דלכאורה קשיא טובא. א) דהא מסיק בריש האשה בתרא דברובא וחזקה לא חייש ר"מ וה"נ איכא להיין חזקת כשרות והוה רובא וחזקה:

ב) קשה לפי מה שנסתפקו התוס' שם ד"ה כגון אי חייש נמי ר"מ ברובא דאיתא קמן ומסקנתם נראה דברובא דאיתא קמן ל"ח וכן כתבו בפשיטות ברפ"ג דבכורות בתו' ד"ה דרובא וכן משמע במכילתין (י"א) דברובא דאיתא קמן לית מאן דפליג לחוש למיעוטא וקצת ראיה נראה לזה מדמסקינן בשלהי בתולה נשאת דאר"י מעשה בריבה וכו' וא"ר יוחנן בן נורי אם רוב העיר משיאין לכהונה כשירה ומסיק דתרי רובא הוי התם רוב העיר ורוב סיעה והדר פריך ומי בעינן תרי רובא והתניא כו' ולכאורה מאי פריך הא מסיק ביבמות (ס"ג) דר"י חייש למיעוטא ועיי"ש בתוס' וא"כ א"ש דמש"ה בעי תרי רובא אלא ע"כ דפשיטא לי' דברובא דאיתא קמן לכ"ע לא חיישינן למיעוטא ואכמ"ל וא"כ הכא בכותים דהוי רובא דאית' קמן כמו רוב העיר בכתובות מ"ט חייש ר"מ למיעוטא:

ג) קשה דאי חייש למיעוטא דעובדי ע"ג א"כ הוי ליה למיחש נמי דילמא שחיט לשם עבודת כוכבים והוה תקרובות ועי' בע"ג (ד' כ"ז) מפני שמל לשם הר גריזים (מיהו לכאורה התם ר"י אמר לה ומשמע דאיהו הוא רבנן ר"מ דלא חייש למיעוטא וא"כ הא דחשש התם ע"כ צ"ל דשוב נתקלקלו יותר ולא היה מיעוטא ובאמת מוכח בקידושין (נ"ב) דר"י חי בתר ר"מ ושפיר י"ל דלאח"כ נתקלקלו יותר וא"כ שוב אין ראי' מהתם דחשש על אותה מילה עצמה לשם הר גריזים דבההיא שעתא אפשר דכבד היו אדוקים ביותר ודו"ק]. וכ"ש דבשחיטה הי' לנו לחוש לשם עבודת כוכבים והול"ל דהוה תקרובת ע"ג ולכאורה משמע דלא אסרוה אלא באכילה ותדע דהא אפילו בשחיטת עובד כוכבים משמע לקמן [י"ג) דאפילו לר"מ לא הוי תקרובת מדלא אמר התם אמתניתין דשחיטת נכרי נבלה דלא כר"מ כי היכי דאמר התם דלא כר"א י ולכאורה לר"מ אמאי לא הוי תקרובות הא פריך התם ודילמא מין הוא ומסיק אין רוב עובדי כוכבים מינין וא"כ לר"מ דחייש למיעוטא ניחוש דילמא מין הוא:

ד) קשה לפי שיטת ר"ת בהרא"ש במכילתין (סי' ט"ז) דאפילו לרבנן בחזקה לאיסורא חיישינן למיעוטא א"כ גבי שחיטה דאיכא חזקת איסור כדאמרינן לקמן הו"ל למיחש גבי כותים למיעיטא דעובדי כוכבים אפי' לרבנן ואי"ל דהוי מיעוטא דלא שכיחא כמו מיעוט שאין מומחין דא"כ מנ"ל דלר"מ חיישינן הכא במיעוט דלא שכיח ומדאמר ר"מ לטעמיה משמע דכיון דחייש בעלמא אית לן למיחש הכא ה) קשה דהא לכאורה מיעוט כותים הוי מיעוט קבוע וקיי"ל כל קבוע כמחצה. על מחצה והוי ספק מעליא ובשחיטה דהוי חזקה לאיסורא לכאורה הוי איסורא דאורייתא לכו"ע וליכא למימר דבאזיל לגבייהו באמת אסור לכ"ע אלא דר"מ דחייש למיעוטא גזר אף באזיל איהו לגבן דכל דפריש מרובא פריש דלא משמע הכי כלל דהא משמע דר"ש אזיל לגבייהו ואפילו הכי לר"מ