בכורי יוסף לח

פשוט דאין דד"ג באונס ואינו מחזיר ההוצאות כ"ז נראה לדינא בהלכות העמומות האלו ולמעשה צריך עוד להתיישב. וה' יצילנו משגיאות

(יג) כתב בספר חסידים שלא ישא אדם בת אחותו. ושני אחים לא ישאו שתי אחיות ואב ובנו לא ישאו שתי אחיות ובנוב"י דחה דבריו בשתי ידים דבגמ' אמרינן דמטה לישא בת אחותו גם אמרינן בברכות (דמ"ד) שמוני' זוגים אחים כהנים נשואים שמונים זוגות אחיות כהנות ובכתובות ר"פ וברי' הוו נשואי תרתי בנתי' דאבא סיראה ע"ש ולענ"ד כל דברי הס"ח הם משום חשש סכנה והנה באמת בזמן הש"ס כיון דהוה מצוה לישא ב"א א"כ שומר מצוה לא ידע דבר רע אבל השתא נולד חשש איסור בדבר וא"כ הדר הוה סכנה. והנה אמרינן בקידושין (י"ב) דרב מנגיד על חתנא דדר בי חמוה. וערש"י מתוך שרגיל להיות אהבה ביניהן חיישינן לתקלה וע' בתוס' שנדחקו הרבה דבזמנינו דרים בבי תמוה וכת' דהשתא דרים בשביל טובת הנאה משום שדרים בלא שכירות ויש הוכחה שאינן דרים בשביל חמותם והוא דחוק מאוד דבש"ס לא חילקו בדבר וכ"ש לפירש"י דבאמת חיישינן לתקלה ומש"כ עוד דסמכי אל"ב לענ"ד גם לל"ב נהי דלא מנגיד מ"מ פריצותא הוה כדקיי"ל באידך מילי דהתם אלא שסמכו להקל וא"א בדבר וא"כ כ"ז שהיא חמותו לבד אבל כשהיא גם אחותו כשישא בתה דתהי' חמותו ואחותו דהקורבה גדולה ביותר חיישינן טפי לתקלה ומש"ה יש לאסור וכיון דאיכא חשש איסור חיישינן לסכנה ועוד י"ל בדרך חידוד דהנה קיי"ל דבאחותו מתייחד לפרקים. והנה י"ל כמו דאמרינן גבי אב לענין חיבוק בתו דנתקדשה אסור ה"נ י"ל דבנתקדשה אסור ואף דאין איסור חל על איסור מ"מ אין זה אלא לענין עונש אבל האיסור חמור כדאמרינן ביבמות (דל"ב) נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים והנה בזמן הש"ס דלא הוה שכיחי בבית חמותם ליכא למיחש למידי וכן בשנשאת לאחר אבל בזמנינו דדרים בבית חמותם איכא למיחש דאתי לידי יחוד כיון דמעיקרא לא הוו בדיל מינה מיחוד והיא גזירה פשוטה בכל הש"ס ודעת הרבה פו' דיחוד דאו' ושפיר איכא למגזר ואף הס"ח לא אסר אלא בחיי אמה ואין בידי לעיין בו והך דשני אחים לא ישאו שתי אחיות ואב ובנו. לענ"ד באמת לא דכולם הוה סכנה דרובא ודאי לאו סכנה ואינהו הוה ידעי להבחין בזה אבל אנן יתמי דלא ידעינן קיי"ל דבסכנה אין הולכין אחר הרוב וחוששין למיעוט ואסרו להקיז בכל ערב יו"ט משום ערב יו"ט של עצרת ומר ידידי הגאון הר"ר שואל זעליג נ"י אמר דכל אלו הדברים משום מילתא דתמיהא ושלטי בה עינא בישא ובזמניהם דהיו שכיחין לא שלטא בה עינא ודפח"ח וסעד לדבריו בדברי התו' מו"ק ח' ד"ה וארון עם המת בחצר. דבירושלמי התיר במת מפורסם אפי' בשוק ובזמנינו שאין קהילות הרבה הכל הוה מת מפורסם ע"ש. וכה"ג כ' עוד בע"ג (ט''ו) ד"ה אימר כו' דדווקא בימיהם אסרו למכור בהמה טמאה לעו"ג שהיו הרבה יהודים ביחד ואם הי' לו בהמה שא"צ לה הי' מוכרה לחבירו. אבל עכשיו שאנו מעט אם נאסור למכור יפסידנה כו' וה"נ הוה איפכא לחומרא וא"כ י"ל דבזמנינו דדשו בה רבים תו לא שלטא בה ג"כ עינא וליכא למיחש למידי ושלום על ישראל

סימן (בדברי המהרי"ט שהזכרנו בסי' הקודם

) או"ח לסי' תל"ד ס"ה) שלוחו יכול לבטל עט"ז דהר"ן מביא דאחרים חולקין דביטול מדין הפקר ואינו יכול להפקיר ע"י שליח ומשמע שם דבהפקר גם הר"ן מסכים וקשה לכאורה דהא בב"ב (דקמ"ח) מיבעי' לי' בשכיב מרע שהפקיר נכסיו אי חוזר דדילמא כיון דלעניים כעשירים יהיב גמר ומקנה משמע הא אי פשיטא דלא כיון אלא אם ימות ודאי חוזר ובהדיא אמרינן בב"ק (קט"ז) אדעתי' דארי' אפקרי אדעתי' דכו"ע לא אפקרי והא קיי"ל בכתובות (דע"ד) כל מלתא דמצי לקיומי ע"י שליח מצי למשוי תנאה לא מצי לקיומי לא מצי למשוי תנאה ואי אינו יכול להפקיר ע"י שליח למה יכול למשוי תנאה ומיהו בהנהו י"ל דאומדנא דמוכח עדיף מתנאי ולא בעי דיני תנאי. ומיהו בב"ק (דס"ט) גבי כל שילקטו עניים היום יהא הפקר ועיי"ש בתוס' דלר"י ע"כ ההפקר עתה אם ילקטו והא הוי כתנאי ממש וע"כ דיכול להתנות בהפקר דאי ל"ה הוה כל הכרם הפקר וכן יש לדקדק מב"מ (דל"א) גבי עובדא דר"י בר"י דאמר לכו"ע אפקרינהו ולך לא אפקרינהו ופריך וכה"ג מי הוה הפקר והא תנן הפקר לעניים ולא לעשירים כו' אינו הפקר ע"ש. ולא פריך אלא דבכה"ג לא הוה הפקר הא תנאי אחרינא יכול להתנות ומיהו י"ל דהך דהתם אינו מדין תנאי אלא דשיורא הוה כמו הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני דר"פ המגרש וע"כ צ"ל כן אפי' נימא דיש תנאי בהפקר מ"מ צריך לדקדק בקו' הש"ס דמאי פריך ומי הוה הפקר כה"ג והא תנן הפקר לעניים כו' הא ע"כ צ"ל דלענין תנאי לא שייך למילף משמיטה דבעינן בלא תנאי כשמיטה ופשוט דלענין חלות ההפקר לא שייך למילף משמיטה דהתם כבר הפקירה תורה וא"כ ה"נ מ"ש הך תנאי דלך לא אפקרינהו משאר תנאי ואין לומר דמ"מ כיון דהוציא שום אדם ל"מ אפי' בדרך תנאי דאינו יכול להוציא שום אדם כלל וכעין ההיא דר"פ המגרש (דפ"ב) דאמרינן שם דע"מ שלא תנשאי לפלוני לא דמי לשאר תנאי דעלמא דהתם לא שייר בגיטא והכא שייר דהא באמת התם גופא לא קיי"ל כהך סברא וא"כ אדרבה ראי' ברורה להיפוך דאף דבמקום דשיור ל"מ בדרך תנאי מהני וה"נ אי לך לא אפקרינהו הוה בדרך תנאי ודאי הוה מהני וע"כ דלשון לך לא אפקרינהו פשיטא לי' דהוי שיורא ופריך שפיר וא"כ שוב אין ראי' מכאן לדיני תנאי. אבל מ"מ משמעות כמה סוגיות דיש תנאי בהפקר. וא"כ קשה אי אין שליח קיי"ל דאין תנאי והנה המהרי"ט בסי' קכ"ז כתב בפשיטות דבהקדש אינו יכול לעשות שליח להקדיש דמילי לא מימסרי לשליח ותרומה שאני דרחמנא שוי' מעשה עיי"ש ונראה דזהו נמי טעם הר"ן גבי הפקר דהוה נמי מילי כדין הקדש ודברי המהרי"ט יש להן אילן גדול לתלות בו דנראה פשוט דהפקר והקדש שוין בזה ועשעה"מ סופ"י מאישות. דהקשה על המהרי"ט דהא מוכח בנדרים גבי נטיעות אלו הקדש אם אינן נקצצות דיש תנאי בהקדש ואי אין יכול לעשות שליח אמאי יש תנאי (וכן יש להקשות לענ"ד מכתובות (ק"ז) לב ב"ד מתנה עליהן ע"ש וכן יל"ד ממנחות (דק"ט) גבי הרי טלי עולה ע"מ שלא אתחייב