בכורי יוסף כז

ל"מ לסהדי דהוה אי אתה י"ל אבל ודאי שפיר בר קטלא הוא השתא אלא דנראה ברור דמיפטר משום עדות שאי אתה י"ל וכנ"ל] אלא ע"כ דבהכי חייב רחמנא ועוד נראה כיון דקודם גמר דין על פי רוב מצילין אותו דרחמנא אמר והצילו העדה אף הוא בוטח בעצמו ואינו מסמא ומטריף עצמו ואחר גמר דין אינו נפטר עוד כדקיי"ל שם דגברא קטילא הוא וכיוצא בזה מצינו לר"י גופי' (בב"ק י"ג ומ"ד) דנגח ואח"כ הפקיר פטור ולכאורה א"כ כופר היכי משכחת לה דכיון דבל"ה השור בסקילה יפקירנו ויפטור מן הכופר וכן מועד דמשלם מעלי' אף שאין השור שוה המ"ל יפקירנו ויפטור וכ"ש לשי' הרא"ש שם (סי' ט"ז) דבנזקין רבנן נמי מודו וע"כ דבהכי חייב רחמנא

שוב ראיתי בפ"ח שם דהקשה במועד מן העלי' המ"ל ע"ש דלא תי' כלום ולענ"ד ברור מכל הני דע"כ בהכי חייב רחמנא וגם אין זה תמוה כיון דקודם גמר דין הוא וכדבארנו ועוד גדולה מזו מצינו דקיי"ל בריש היו בודקין דבעינן בחייבי מיתה שיתיר עצמו למיתה ע"ש בפירש"י דישיב יודע אני שאני חייב וע"מ כן אני עושה ומי יזקיקו לומר כן ישים ידו לפיו ויעשה מה שלבו חפץ וע"כ דבהכי חייב רחמנא וזה ברור ומוכרח

סימן ו

רבותינו האחרונים האריכו בענין נשבע בכתב אי כתיבה כדיבור דמי ופלפלו בזה בדרשות וסברות רבות בטעמא דקרא ובעניותינו אין לנו רשות לדבר בזה כי דעתם רחבה ודעתנו קצרה אך נאמר מה שחננו ה' במשא ומתן ע"פ מקור וסוגיות הש''ס וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו

(א) והנה כולם פתחו דבריהם בראיה ממגילה י"ח גבי הא דתנן הי' כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא ופריך בגמ' ה"ד כו' אלא דכתב פסוקא פסוקא וקרי כו' אלא דמנחא מגילה קמי' וקרי לה מינה פסוקא פסוקא וכ' לה כו' ומדנקט הש"ס תרתי זימני לשון וקרי ש"מ דדווקא אי קרי יצא אבל במה שכותב הפסוקים לא הוה קריאה וש"מ דכתיבה לאו כדיבור דמי וחתרו הרבה לדחות ראי' זו דבקריאת מגילה שאני דגלי קרא ויש מי שכתב מנזכרים ונעשים דזכירה בפה ואחד כ' דדרשינן אמר עם הספר אמרה מיבעיא לי' אלא אמור בפה מש"כ בספר והתם דווקא בעי קריאת פה ולענ"ד קשה בזה דאי מצינן לחלק בין מגילה לשאר דברים דאף דבעלמא כתיבה כדיבור במגילה גלי קרא דלאו כדיבור ובעי דווקא קריאת פה א"כ תיקשי הא דאמר בברכות ט"ו גבי פלוגתא דר"י ור"י לענין קורא את שמע אי צריך להשמיע לאזניו דהא דתנן הכל כשרים לקרוא את המגילה חוץ מחרש כו' כמ"ד צריך להשמיע לאזניו כו' ודחיק טובא לאוקמה כמ"ד א"צ ע"ש ואי ס"ד דמצינו חילוק במגילה דאף דבעלמא גם כתיבה כדיבור במגילה בעי דווקא אמירה בפה א"כ י"ל דה"נ ס"ל כו"ע דצריך להשמיע לאזניו וטעמי' משום דגלי קרא דכתיבה לא מהני אף דהוה כדיבור בכ"ד וע"כ נראה דאין לחלק בין מגילה לשאר דברים אבל עיקר הראי' דבמגילה אינו יוצא בכתיבה משום דהש"ס נקט וקרי לענ"ד יש לדחות דהנה הא דנקט הש"ס וקרי נראה דדייק לה מלשון המשנה אם כיון לבו יצא ותקשה קו' הש"ס בברכות ר"פ הי' דקתני שם הי' קורא קורא ש"מ מצות צריכות כונה ומשני הש"ס שם אם כיון לבו לקרות ע"ש וה"ל סמיך אדהתם ולא חש כבר להאריך כיון דכבר פי' התם ועוד י"ל דהתם לא נחת לדקדק אלא משום הא דפריך בתר הכי והא קרי משום ומשני התם בקורא להגיה ע"ש אבל הכא דלא תני כלל הי' קורא אלא כותבה או מגיהה א"כ פשוט לו לפרש אם כיון לבו לקרות וז"ב והנה פי' התוס' שם בקורא להגיהה שאינו קורא כהלכתו אלא כמשפט כתיבתו בחסירות ויתירות ע"ש וא"כ הרי בהדיא דאפי' קורא בפה כיון שקורא כמשפט הכתיבה אינו יוצא ידי קריאה כ"ש כאן דאפי' כתיבה כדיבור הא הכתיבה כמשפט המסורת ואינו יוצא ידי קריאה שכתיבה כדיבור דמי מ"מ הא אינו קורא כמשפט הקריאה וכמש"כ התוס' ברכות שם. ובזה יתיישב גם מה שתמה רע"א דלא דקדקו הפו' מסוגיא זו דצריך לקרות קודם כתיבה דהא במתני' לא תני קורא אלא כותבה וע"כ משום דכותב מגילה מן הסתם צריך לקרות וכה"ג דיקדק הש"ס דאסור לכתוב שלא מן הכתב משום דע"כ איירי מתני' במנחא מגילה קמי' דאל"ה היכי יצא וכיון דתני סתמא הי' כותבה ע"כ איירי שהיה מגילה קמי' כדין כתיבה וה"נ יל"ד דצריך לקרות קודם כתיבה מדתני סתמא הי' כותבה ולא תני קורא ע"כ דדין כתיבה כך הוא ולפי דברינו באמת זה תני במתני' בהדיא אם כיון לבו דהיינו כיון לבו לקרות וליכא למידק מינה וגם להיפך אין להקשות לדידן באמת למה תני אם כיון לבו דהא בלא"ה ע"כ קורא משום הכתיבה דהכא אם כיון לבו לקרות כדין קריאה קאמר ולא כקורא להגיה ודו"ק

עוד הקשה רע"א דאי נכד"ד א"כ היכי לכותבי ספרים לכתוב השם ככתיבתו הא הוה הוגה השם באותיותיו בענ"ד איני יורד לד"ק בזה דהתם שאני דבהדיא ילפינן לא כשאני נכתב אני נקרא. והותר בכתיבה ונאסר בדיבור ואין לומר דנילף מהתם דלאו כדיבור דהכא שאני דטעמא משום לעלם כדאמרינן כ"ז בסו"פ אלו עוברין ע"ש וזה פשוט עוד הקשה מאלם לא יתרום משום ברכה והא יכול לכתוב הברכה וכעין זה יש להקשות בכל ספק ברכות כגון ספק קרא ק"ש וספק אמר אמת ויציב וספק ברך בהמ"ז וספק התפלל וש"ד דנסתפקו אי דאוריי' או דרבנן ואי דאורייתא חוזר אף דהוה ספק לא תשא וברכה לבטלה ולכאורה הי' אפשר בכתיבה דנראה דליכא לא תשא בכתיבה ובודאי דוחק לומר דבכ"ד איירי דווקא בשבת דא"א לכתוב ובזה אין לתרץ כדברי הרע"א על קושיתו ע"ש ע"כ נראה לענ"ד דלקושטא דמילתא ברכות ותפלות וקדושות וקריאות לא ניתנו אלא בדיבור ואף שכתיבה כדיבור דמי הכא שאני כדאמרי' בברכות כ"ה לענין צואה על בשרו כל הנשמה תהלל כו' ואף דקיי"ל התם כמ"ד כל עצמותי היינו לענין טהרה אבל הדיבור הוה דווקא בנשימה ולא בידים ותדע דהא ברכות ותפלות מדינא אסורין לכתוב מ"ה דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ כדאמרינן בשבת (דקט"ו) כותבי ברכות כשורפי תורה דאין מצילין אותן מן הדליקה בשבת וש"מ דלא ניתנו לכתוב ע"ש ואף דעכשיו שוב הותר לכתוב גם ברכות משום עת לעשות כמש"כ הרא"ש שם מ"מ חיוב ברכה דאורייתא כגון ברכת המזון וכה"ג ודאי חזינן דלא ניתן בכתיבה ואף דאח"כ הותר משום עת לעשות מ"מ לא לענין חובת קריאה הותר הקריאה ורתי