בכורי יוסף כה

דפטרה תורה סומא מכל המצות זה שבידו להתרפאות לא פטרתו תורה כיון דרפואתו בידו וה"נ מצינו בריש מי שאחזו קורדייקוס דר"ל סבר כיון דסמי' בידי' חשיב כבר דעת ויכול לגרש וה"נ דכוותי' ואף דהתם קיי"ל כר"י דפליג היינו דהתם לענין גיטין השתא מיהת דעתא שגישתא הוא אבל הכא פשוט דאף ר"י יודה דחייב במצות כיון דהוא בן דעת ובידו להתרפאות למה לא יתרפא וא"כ פשוט דהני אמוראי יש לומר דאיירי בכי ה"ג ולא נפטרו במצות וקרא לאיפסולי סומא לא הוו דרשי ומש"ה הוה מכשרי לו. ואולי דזה כוונת המפרשים שהביא רבינו הרשב"ם שם דהאי נסתמא לאו לשון עורון גמור הוא אלא עורון לשעתו דיש להן רפואה אלא דהוא ז"ל כתב דכולן הבל ואם לזה כוונו לא ידעתי למה זה הבל יהבלו. הרי דבריהם מכוונים דפוסקים כר"י וכשיטת רוב פוסקים שכתבנו וא"כ לא מצי לפרושי בסומא ממש דא"כ פשיטא דפסול כיון דאינו בל"ת ע"כ פי' בהך דיש לו רפואה ולא מיפטר מן המצות. וא"ל דמ"מ הרב לא ס"ל דסבר דודאי חייב בלאוין ועוד בודאי אסור לו להפסיד לחבירו דל"ג מב"נ וכדביארנו ומ"מ י"ל דזה כוונת המפרשים והוא כפתור ופרח גם לענין דינא נראה דדברינו נכונים דביש לו רפואה לא מיפטר מן המצות וא"כ י"ל דקרא דממעט עדות לדידן וכדהבאנו מן התוספתא בכי ה"ג איירי דאע"ג דחייב במצות פסול לעדות וכן הך דסומא ששחט דמכשרינן שחיטתו היינו נמי בהא דמצווה על השחיטה אבל סומא גמור אפשר דפטור אף מלאוין וא"כ שחיטתו ע"כ פסולה מ"מ כבר הוכחנו בראיות ברורות דבלאוין מיחייב ומשיה סתמו הפו' ולא חילקו ומשמעות דבריהם דבכל סומא כשר שחיטתו והכי נקטינן לדינא דבלאוין חייב לכו"ע אף דנראה להכריע כר"י

שוב ראיתי ברדב"ז ח"א (סי' ל"ט) דכתב דלכאורה משמעות הרמבים גבי כהן סומא דכתב דבסומא באחד מעיניו נושא כפיו אם דש בעירו ומשמע הא בשתי עיניו לא משום דפסק כר"י דפעור מן המצות אבל אח"כ חזר בו משום דקשי' לי' דאי אפשר לומר כן דמדחזינן דגבי עדות וסנהדרין וחגיגה וראי' והגדה ולענין לקרות בתורה הוציאו הסומא מכלל דהא בכל המצות לא קיי"ל כר"י ע"כ נדחק דל"ד נקט סומא באחד מעיניו והנה לענ"ד משמעות דברי הרמב"ם חזקין וכבר דקדקנו כן מהך דשבועה וגלות וכבר פסק כן הרבינו ירוחם והגהת אשר"י בהדי' ומה שהקשה מעדות וסנהדרין כבר נתיישב בדברינו בכמה אנפין. גם מהך דלקרות בתורה פשוט דאין כאן ראי' כלל דהא קיי"ל דאפי' קטן עולה למנין שבעה אף שפטור וסומא איצטריך לאוסרו לקרות וטעמא משום דאסור לקרות פסוק אחד שלא מן הכתב ואף דלענין ללמוד בתורה שבכתב בפני עצמו כבר כ' התוס' בריש ב"ק דמותר משום עת לעשות מ"מ בציבור אין כאן הך התירא ואסור וז"ב ואין לנו שיור כי אם מהך דראי' והגדה וכבר עמדנו בזה בריש דברינו והנראה בביאור הך דריש חגיגה דהכי איתא שם רגלים פרט לחיגר ולב"ק ולסומא ומי שאינו יכול לילך ברגליו והנה קרא יתירא ליכא כלל לסומא דאיצטריך למעוטי כל הני אלא דמוכח מתנא דאיצטריך למעוטי סומא מקרא דרגלים ש"מ דהא בכל המצות מחייב לי' אבל אחר העיון ליתא דהנה כבר כתבו התוס' שם ובכ"ד דמדרבנן חייב סומא בכל המצות דלא יהיה נראה כעובד כוכבים והיינו בכל המצות אבל במצות ראי' וחגיגה נראה דלא מחייב אפי' מדרבנן דהא חיגר ואינו יכול לילך ברגליו נמי פטירי ומשמע שם ד"ז דאפי' מדרבנן לא מחייבו דבעי קטן חיגר שיכול להתרפאות מי מיחייב בחינוך מדרבנן ומשמע דהא חיגר שאינו יכול להתרפאות אפי' מדרבנן נמי פטור ע"ש וא"כ ה"נ סומא לא עדיף מינייהו וכי היכי דבפסחים שם גבי הגדה אר"א דסומא פטור דכתיב בעבור זה ומסקנא דקאי לבזמה"ז וא"כ ע"כ ה"ק דכיון דבדאו' פטור בדרבנן בזה"ז נמי לא חייבוהו דכעין דאו' תיקון וה"נ פי' דברייתא אף דס"ל דפטור מכל המצות מ"מ מדרבנן חייב אבל ראי' וחגיגה כיון דיש למעט סומא מרגלים דאתמעט גם חיגר ומי שאינו יכול לילך ברגליו דפטירי אף מדרבנן גם סומא פעור אפי' מדרבנן וז"ב

ובדרך זה יתבאר גם ההיא דהגדה ונעתיק כל הסוגי' דהתם דראב"י פוטרו מהגדה דכתיב בעבור זה וגבי בן סו"מ ממעטינן סומא מזה ופרי דרב יוסף ור"ש דהוו סומין והוציאו את הרבים ומשני דסברי דהגדה בזה"ז דרבנן ופריך מכלל דר"א סבר דאו' והא איהו נמי אמר דהוא דרבנן ומשני דאיהו סבר דכל דתיקון רבנן כעין דאו' תיקון ופריך ור"י נמי ודאי כעין דאו' תיקין ומסיק דר"י סבר דהכי השתא התם דה"ל למכתב בננו הוא וכתיב זה למעוטי סומין אבל הכא מאי לכתוב ע"כ לשון הסוגי' ולכאורה קשה