בכורי יוסף כד

ומיהו בחי' במ"א הארכתי ליישב שי' דאינו מדין עדות דאית בי' כמה גזה"כ כגון כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד וכל כי ה"ג אלא מטעם חזקה דבממון מהני חזקה ואי אתו סהדי מעליא ואכחשי' פשיט דל"מ ובזה מיושב דברי רמ"א בסי' מ"ו ואכמ"ל ולפי זה נדחין ראיותינו לענין סומא ולתורת עדות אבל משי' התוס' דהבינו לדין עדות ולא הקשו אלא דאינו אחיו ראיתנו חזקה וברורה]

מעובד כוכבים וחייב לשלם על הפסידו ואולי הגאון נ"י סבר דאי אינו גם בלאוין. אינו חייב גם על הפסידו: והיינו דקשי' לי' נהי דלא בעינן יכול להזימה בדין הזמה מ''מ בעינן שיהי' אסור לו להעיד עדות שקר. ואי יפסיד שלא כדין יהי' חייב לשלם על הפסדו ומ"מ גם לפי זה י"ל לפי שי' ר"י בב"ב מ"ג ד"ה ולסלקו כו' דבפסול שאינו בגוף העדות אלא בממון לא בעינן תחילתו כשרות והכי קי"ל בחו"מ סי' ל''ג וה"נ אי לא הוה פסולא בגוף העדות אלא דלא הוה מהימנינן לי' בסומא ונתפתח הוה מכשרינן לי' דהא השתא בר נאמנות הוא: ותחילתו בכשרות לא בעינן בכי ה''ג ומש''ה איצטריך קרא דליהוי פסולא בגופה של עדות ואפי' סומא ונתפתח פסול כיון דלא הוה תחילתו בכשרות וכברייתא די"נ (קכ"ח). עיי"ל לפי שי' התוס' דתי' בב"ק שם אהא דהקשו דלמ"ל קרא לר"י גבי בושת. הא פוטרו מכל דינין ותירצו דאי לא הוה קרא גבי בושת הוה מסתבר למדרש גבי גלות כר"מ וממילא הוה חייב בכל המצות יעו"ש והנה קרא דבושת היינו עינך עינך מעדים זוממין וא"כ פשוט דע"כ איצטריך או ראה גבי עדות דאי ל"ה לא הוה ידעינן גבי בושת ולא הוה ידעינן בכל המצות דהשתא הוא דילפינן לי' מעדות וז"ב אלא אי קשי' הא קשי' דלשי' הפו' כר"י א"כ כל הני אמוראי בב"ב שם דבעו לאכשורי הי' יודע לו עדות ונסתמא ואי ליתא בלאוין ת"ל. דבל"ה לית לי' נאמנות כיון דאינו מוזהר כלל על עדות שקר ומיהו לפי מה שהוכחנו דעכ"פ להפסיד ממון ישראל אסור דל"ג מב"נ א"ש]: ולדחות זה גם לדחות ראייתו מהא דקיי"ל סומא ששחט שחיטתו כשירה והא אינו בוזבחת כיון דליתא אף בלאו דנבילה נראה דהנה בפסחים (דף ס"ט) תניא דערל שלא מל ולא עשה פסח ענוש כרת ע"ש אלמא אע"ג דהשתא גברא לא חזי מ"מ כיון דבידו להכשיר את עצמו ולהביא עצמו לידי חיוב חייב. וא"כ ה"נ נראה בסומא שבידו להתרפאות עצמו אף