בכורי יוסף כג

ומשני דר"י היא דאוסר אנוסת אביו ובאיסורא לא מיירי: ואי דסומא לר"י גם בלאוין ליתא א"כ ליחשוב בהיתרא וכגון בסומא ואי משום הא לא אריא לפי שי' התוס' דמדרבנן אסור וא"כ הא התם גם באיסורא דרבנן לא מיירי כדהוכיחו התוס' שם ד"ה לר"י ע"ש אבל לע"ד ראי' ברורה מיבמות (ע"ז) דאמר אי לאו דאמר ר"י הכתוב תלאן בלידה לא מצא ידיו ורגליו בביה"מ מכדי אמר מר קהל גרים איקרי קהל מצרי שני במה יטהר דילמא דאי עבר ונסיב דאי לא כתיב קרא ואי ס"ד דלר"י סומא ליתא אף בלאוין משכחת לה בסומין ובהיתרא וע"כ דבלאוין מחייב וזו ראי' ברורה לכו"ע עוד נלענ"ד ראי' ברורה מנדה (דף י"ג) דתנן החרשת והשוטה והסומא כו' פקחות מתקנות אותן והן אוכלות בתרומה ופריך בגמ' סומא איהי תבדוק נפשה ותיחזי לחברתה ואריב"ח סומא אינה משנה ואי ס"ד דלר"י סומא אינו מצווה גם בלאוין מאי פריך לוקי דר"י היא ולר"י כיון דאינה מציוה על הנדות וגם בלפני עור ליתה נראה פשוט דלא מהימנא על איסורין ונהי דבתחלת ראי' כשהיא מוחזקת לטהורה י"ל לשי' הר"ן סוף לולב הגזול דאפי' קטן נאמן בדבר שבידו כל שהוא בחזקת טהרה אפי' במידי דאורייתא א"כ י"ל דה"נ סומא אבל בסוף ראי' וכגון בזבה דבעי ספירת נקיים לשם טהרה ולטבילה דהוה בחזקת איסור נראה פשוט דכל שאינו מצווה בדבר אין נאמן עליו דהא פירש"י בחולין (ד' י') דנ"ל דעד אחד נאמן באיסורין במקום דאיתחזק איסורא ובידו מושחט את בן הבקר ואכלי כהנים ולא הצריכה תורה להעמיד עדים על הדבר. וא"כ פשוט דזה דווקא במחוייב בדבר אבל מי שאינו מחויב מנ"ל דלהימנא וא"כ א"ש דבעי פקחות מתקנות אותן ומפרישין אותה בטהרה ואח"כ כיון דאינה בחזקת רואה כדכתבו התוס' בריש גיטין יעו"ש נאמנת בעצמה וכי היכי דקטן נאמן אף בדאורייתא בדבר שבידו ולא איתחזק איסורא וכדברי הר"ן ז"ל וע"כ דבלאוין מחויב סומא אף לר"י וא"כ ודאי דאית לה נאמנות ומשו"ה הוצרך לומר דאינה משנה וזו ראי' ברורה ומוכרחת

עוד כתב להקשות דאי סומא חייב בלאוין לר"י איצטריך הקישא דלא תאכל חמץ לאכילת מצה לסומא לר"י והנה לפי מש"כ לעיל דכל דבר שבעשי' ע"כ סומא פטור כבר יתיישב היטב דסומא ע"כ פטור מאכילת מצה וע"כ דהקישא לא קאי עליו ונכון אבל מש"כ דבש"כ דיו בחד קרא יתירא ליתא דפשוט דלר"י דסבר דבעי דוקא ג"כ צריך תרי קראי יתירי וכ"כ התו' בזבחים (י"ח) ד"ה אתיא ע"ש וא"כ לאביי דמצה והקהל וקידוש היום הוו ג"כ ומצה וקידוש היום איצטריך לסומא ליכא אלא חד יתורא ודו"ק

גם מש"כ דלפי שי' הרמב"ם דמש"ה לא הוה תמורה לאו הניתק לעשה דהלאו שוה בכל אבל העשה ליתא בשותפין דאין עושין תמורה ואי סומא לר"י איתא בלאוין וליתא בעשה א"כ לאו הניתק לעשה לר"י היכי משכחת לה הא כל לאוין איתא בסומא וליתא עשה גבי' לפנ"ד י"ל דטעמי' דהרמב"ם גבי תמורה היינו משום כיון דשותפין שהמירו דליתא לעשה גבייהו לוקין וכיון דלאו זה ניתן ללקות גבי שותפין ניתן למלקות גם לכו"ע אבל כל לאוין אף דאינהו איתנהו בסומין ועשה ליתא לגבייהו מ"מ הא אית לי' לר"י בהדי' דסומא אינו לוקה א"כ לא נאמרו כלל למלקות ושפיר הוה ניתק אף דאין העשה שוה בכל ובלא"ה יש לדחות בהרבה פנים

עוד כתב להוכיח דחייב בלאוין דאי ל"ה למ"ל בב"ב (קכ"ח) או ראה למפסל סומא בעדות. תיפוק לי' דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה והנה כל ד"ק אינן מובנין בזה דמש"כ דבב"ב (קכ"ח) ממעטינן סומא מאו ראה הנה ליתא שם זה כלל אלא דאייתי שם מתניתא דפיתח ונסתמא פסול דבעינן תחילתו וסופו בכשרות יעו"ש והך קרא דאו ראה ליתא שם כלל אבל מצאתי הך דרשא הגה''ה ברש"י נדה (ד"נ) יעו"ש [והנה בב"ק שם פירש"י וכן הביאה הרמב"ם דסומא פסול לעדות דבעינן ז"ל וכן מצאתי בתוספתא ראי' דאי לא ראה היאך (פ"ג דשבועות) או ראה יעיד יעו"ש וצ"ע קצת] להוציא את הסומא ע"ש. ומ"מ לא קשה כלל דבאמת י"ל דלר"י לא איצטריך הך דרשא והך קרא מידריש בכ"ד למילתא אחריתי בשבועות ל"ג מידריש לעדות המתקיימת בידיעה בלא ראי' וראי' בלא ידיעה ומיהו משמע שם (דל"ד) דרבנן דר"מ דסתמא הוא ר"י נ"ל דשבועת העדות הוה בתביעה שבממון מג"ש דתחטא תחטא וא"כ לא איצטריך לי' הך דרשא דידיעה בלא ראי' ודו"ק. אבל בערכין (די"ז) דרשינן לי' לר"י גופי' דלא בעינן שיהא בכשרותו מתחילתו ועד סופו אלא דבראי' והגדה תלי רחמנא יעו"ש. גם מש"כ דאי לא מיחייב בלאוין הוה עדות שאי אי"ל לא הבנתי ג"כ דאפי' אי חייב בלאוין פשיעא דאינו בתורת הזמה דבפירוש פוטרו ר"י מכל דינין שבתורה וזה הוה בכלל דינין ופשוט הוא וליישב דברי הרב נראה דכוונתו לאו מעדות שאי אי"ל דהא ל"ק לשי' הפי' דבממון לא בעי י"ל ובכמה גווני שא"צ י"ל אלא כונתו כיון דאינו בלא תענה ואינו מוזהר על עדות שקר לא הוה בכלל עדות כן נראה ליישב ד"ק אבל גם זה אינו לענ"ד דהא שי'ר"י בהגהת ת אשר"י בגטין סי' י' דעו"ג כשר מדאו' לעדות כל שאינו מוחזק בגזלנות. הגה"ה ובהדיא כתב רש"י דעד כותי בשאר שטרו' פסול מדרבנן דאחזקינן בפסולין יעו"ש ולכאורה קשה לי דא"כ עובד כוכבים שנתגייר הו"ל לאכשורי לכל עדות ואפי' מדרבנן דהא השתא אינו משקר ובסו"פ האשה שנתארמלה משמע דאפי' לעדות שקטן שהגדיל כשר עובד כוכבים שנתגייר פסול לרבנן ולריב"נ דווקא להני עדות כשר אבל לאפוקי ממונא לא וצ"ל דש"ה כדמפרש טעמא דעובד כוכבים לא דייק אבל בתוספתא דסנהדרין פ' ז"ב מוכח בהדיא דעובד כוכבים שנתגייר פסול משום שאין תחילתו בכשרות ע"ש וצע"ג וכן משמע דברי רש"י שם ד"ט ד"ה פסולא דרבנן וכ"כ התוס' בשמו בב"ק דפ"ז ד"ה יהא ע"ש והתוס' הקשו עליהם דלא עדיף מעבד דלא הוה בכלל אחיו יעו"ש אבל מהא דאינו בל"ת לא איכפת לכו"ע כלל. ובאמת נראה דאף דאינו בל"ת מ"מ כיון דאסור לו להפסיד ממון ישראל ובחו"מ סי' א' ובכ"ד פסקינן דעדים שהפסידו ממון בעדותן שלא כדין חייבין לשלם מדד"ג ולא משום הזמה וא"כ בעדות ממון גם עובד כוכבים המוחזק בכשרות כשר [וצ"ל דס"ל ג"כ דלענין עדות ממון לא בעינן עדות שאתה י"ל] וא"כ כ"ש סומא לר"י וכדביארנו דאפי' אינו בלאוין לא גרע