בכורי יוסף כ

אמרינן דכל היכא דלא נשתנה לעילויא כבר נשתנה ברכתו אף דיש בו עיקר הפרי ומיהו לר"א דסבר דחייבין אכל המשקין מסתבר להש"ס דבמילתי' קאי. ומש"ה אמר מאן תנא ר"י היא דחזינן דסבר דנשתנה ואין חייבין עליו א"כ נשתנה ברכתו והא דקרי לה זיעה היינו לגבי גוף הפרי נשתנה והוה זיעה בעלמא ואין זה דוחק דלשון זיעה אין כוונתו שוה דבכה"ג כתבו התו' ביבמות (ל"ט) ד"ה לשם אישות דאין כוונתו שוה בש"ס דהך דהכונס לשם אישות כאלו פוגע בערוה פירושו כי היכי דתיפוק עלי' קלא דאישות והך דרצה לשם נוי כונסה רצה לשם אישות היינו לשם מצוה. והוא משום דקתני לה בהיפוך מנוי וקרי אישות לשם מצוה וכה"ג כ' התו' בב"ב (קל"ה) ד"ה כל ובכ"ד וה"נ לענין ברכה דפשיט דבעי גוף הפרי בעין קרי למשקין זיעה אף שיש בו טעם וכי ה"ג כתבו כן לענין שוגג ומזיד ע"ש ומש"ה התם לגבי דבש דהוא משקה אמר ר"י היא ולר"א ודאי בכ"ד הוא כגוף הפרי אבל בפסחים לא קאי כלל לענין משקין אלא לענין ציר דזיעה בעלמא הוא ואין בו נ"ט וכההיא דפנה"ג ומש"ה אמר אף אנן נמי תנינא דבהא כו"ע מודו וכ"ז לענין ציר אבל משקה דחדש כו"ע מודו דהוה איסור דאורייתא וכמתניתא דפרק העוה"ר וכל זה ברור ונכון לדינא ושני הסוגיות אינן סותרות כלל ות"ל לי מקום להתגדר בו

סימן ה

חו"מ (סצ"ו ס"ה) אבל הסומא ה"ה ככל האדם ונשבע כל מיני שבועות וכן נשבעין על טענתו ע"כ הנה בב"ק (פ"ו) סבר ר"י דסומא פטור מכל המצות ויש פוסקין שכתבו דאליבי' פטור אפי' מלאוין וא"כ פסקא דהכא לכאורה דלא כוותי' אמנם אחר העיון נראה לדקדק דאדרבה לר"י נצרכה דלרבנן דסברי דחייב בכל המצות א"כ פשיטא דישראל גמור הוא וכן ע"כ דהוא בר דעת דמחייבינן לי' בכל המצות שהניחו ופשיטא דנשבע ומשמעות הב"י בכאן דקמ"ל דהוא בן דעת ולענ"ד זה תמוה דלא מצינו סברא כזו דכי בשביל שנסתמא נטרפה דעתו ואליבא דרבנן דחייב במצות פשיטא דבן דעת הוא ומהיכי תיתי הו"ל למיטעי ומאי קמ"ל וע"כ סי' נראה איפכא דאדרבה כ בכל המצות קיי"ל כר"י דפטור ומיהו נהי דפוטר ר"י מכל המצות נראה ברור מיהת דבמצות ב"נ ודאי חייב דאין סברא כלל שיהי' מותר לעבוד ע"ג ולכפור בעיקר ונאוף ורצוח וגזול ואפי' שור ההורג אדם נסקל וודאי לאו כללא הוא לפוטרו מכל המצות ובמצות ב"נ ודאי חייב (מיהו זה נראה דאינו בחומר ב"נ) ומ"מ כשלוה חייב לשלם וכן יש לו נאמנות על השבועה וחייב שבועה והיינו אפילו לר"י ומש"ה איצטריך לי' לאשמועינן וכן גבי גלות פסק הרמב"ם ז"ל כר"י ולכאורה לא שמעינן לי' לר"מ דפליג עלי' דר"י אלא משום דחייבו בגלות אבל באינך ג"ש דיליף ר"י רשע רשע ומכה מכה כו"ע דרשי לי' בדו"ט. וכיון דפסקינן גבי גלות כוותי' לכאורה ה"נ בכל המצות. ומש"ה הכא אשמועינן דכיון דאף עובד כוכבים חייב לשלם כשלוה איהו נמי נשבע כיון דיש לו נאמנות. והנה לפי שי' התוס' בנדה (ד"נ) דלרבנן דר"מ דהיינו ר"י בכ"ד ואף סומא בשתי עיניו כשר לדון. ע"כ מוכח דבדינין כדין ב"נ ע"כ איתא וחייב לשלם. דאי ל''ה היכי דן לר"י הא אמרינן בריש כה"ג דכל שאין דנין אותו אינו דן לכו"ע דהתקוששו וקושו. וע"כ בהלואתו ובהזיקיו לפחות כעובד כוכבים וכדביארנו

מיהו לפי ש התוס' בנדה שם ובב"ק (ט"ו) דאשה פסולה לדון א"כ לכאורה אי קיי"ל כר"י קשה כי מכשרינן סומא לדון הא כי היכי דילפינן ק (פ"ח) דעבד פסול להעיד ממה"צ דאשה וגזלן מה הני דכשירין לבא בקהל פסולין להעיד עבד דפסול קהל לא כ"ש מה לאשה שאינה במילה גזלן יוכיח מה לגזלן דמעשיו גרמו לו אשה תוכיח ופירש"י דצד השוה שאינן זהירין במצות זה מפני רשעו וזה מתני שאינו מצווה וה"נ איכא למיעבד ק"ו מחייבי מיתות ומלקיות דאינהו חייבין וסומא פטור ואפ''ה פסילי, לדון אשה כשיטת התו' וגזלן כדקיי"ל דכל הפסול להעיד פסול לדון ונעשה צד השוה שאין זהירין במצות וה"ה סומא וא"כ פסול לדון ומיהו הרא"ש בש"מ לא ניחא לי' הך צד השוה דפירש"י ופי' בהצד השוה דאינן מצוון בכל המצות דגזלן דפסיל לדון אינו משווה לדון וא"כ השתא דעל הך גופי' עבדינן ק"ו לא שייך הך צד השוה מיהו לשי' רש"י ודאי קשה גם להרא''ש בקל יש לעשות צד השוה אחרינא ונראה דלר''י יש ללמוד מקרא דסומא כשר לדון דהנה בריש מצות חציצה אמרינן דלר"י נפ"ל דלחליצה לא בעינן סנהדרין דאמר מר לעיני פרט לסומא ומדאיצטריך קרא למעוטי סומין ע''כ לא בעינן סנהדרין דאי סנהדרין בעינן מדר"י, נפקא דב"ד מנוקין מכל מום ואידך ההוא מיבעיא לי' לכדרבא דצריכי דיינא למיחזי רוקא דכתיב לעיני הזקנים וירקה ואידך אין ה"נ לכדרבא אתי כו' יעו"ש והכי הוה מסקנא ולכאורה קשה דא"כ כך אמר מר לעיני פרט לסומין לא קאי וקיי"ל דאמר מר הילכתא היא עו"ק דהך אמר מר ליתא בכל הש"ס הך לישנא והנראה דהנה בסו"פ תנן לעיני הזקנים וירקה רוק הנראה לדיינים ובגמרא א"ר צריכי דייני למיחזי רוקא דכתיב לעיני הזקנים וירקה. ולכאורה הך דרבא היינו מתני' והנראה דהנה בדיעבד קיי"ל דרקיקה לא מעכבא אלא ראוי נראה דמעכבא וכי היכי דבקריאה ראוי מעכב וא"כ ה"נ דיינים סומין דקיי"ל דפסול דיעבד היינו משום דבעינן ראוי למיחזי רוקא וזה פי' המשנה רוק הנראה לדיינין היינו שיהא ראוי להראות לדיינין והיינו שלא יהיו סומין וזה מעכב בדיעבד וא"ר בגמרא דלכתחילה למצוה בעינן נמי שהדיינין יראו באמת הרוק וכי היכי דקיי"ל גבי בילה דראוי מעבב דיעבד ולמצוה בעינן בילה ממש והנה כתבו החוס' בנדה (ס"ו) וכ"ד דהא דלא מעכב אלא ראוי דסברא הוא דכיון דליכא קרא לעכב אמרינן דלעיכוב בעינן ראוי והך גופה למצוה היכי דשייכא יעו"ש וא"כ הסוגי' מבואר היטיב דהך אמר מר היינו מהני' דרוק הנראה לדיינין דהיינו שלא יהיו סומין ובעי לאוכוחי מינה דע"כ דלא בעינן סנהדרין דאי ל"ה לא צריך למעוטי סומין ודחי דליכא למילף מינה דלא בעינן סנהדרין דלעולם בעינן סנהדרין וע"ש בתוס' דהיינו משום דכתיב השערה. כיון דבעינן סנהדרין אין ה"נ דע"כ סומין לא. ואי דא"כ קרא למאי אתי הא טעמא דלא בעינן אלא ראוי בדיעבד משום דלא מייתרא קרא א"כ