בכורי יוסף יח

משמע דהיכא דכתיב שדה אינו נוהג בעצין שא"נ. וכבר כתבנו מסוגי' דילן במנחות דבחדש שדה כתיב. ומיהו משמע התם דבערלה חייב ולכאורה יקשה מזה על דברי השו"ע דכתב מטעם דהשרשים מפעפעין הא לא"ה פטור וי"ל כיון דאף להירושלמי בחדש דכתיב שדה אינו נוהג בעשא"נ א"כ מוכח מש"ס דילן דע"כ ערלה נמי אינו נוהג דאי ל"ה לימא גם בערלה ג' הא דערלה נוהג בא"נ ולא חדש וסמכו על ש"ס דילן ואכמ"ל ובזה יתיישב מה שהקשה הגאון בע"י בסט"ו על פי שי' הר"ש דכשנכנסו ישראל לארץ נאסרו כל התבואות משום חדש עש"ך סרצ"ג סק"ו דא"כ מאי פריך בירושלמי למה לא אכלו מצה מן החדש דליתי עשה ולידחי ל"ת הא מבואר בפסחים דלר"ש דל"ל איסור כולל אין יוצאין במצה של טבל דאין איסורו משום לא תאכל חמץ אלא משום טבל. וא"כ התם בחדש דכל התבואות נחסרו משום חדש אין כאן כולל דהא הכל אסור משום חדש. וא"כ אין יוצאין בה ידי מצה ולפ"ד א"ש דהא במה שגדל בעציץ שא"נ אין איסור חדש נוהג בו ואי משום העיקר דהוא נמי הוה איסור כשנכנסו לארץ הא תבואה הוה זרעו כלה וא"כ הוה עפרא בעלמא ומה שנתגדל אין עליו איסור חדש וחמץ חל עליו ושפיר הוה כולל וזה מבואר בהדיא בפסחים שם דמוקי דאין יוצאין במצה של טבל בטבל טבול דרבנן כגון שנזרע בעשא"נ הא אי ל"ה הוה יוצא במצה של עציץ שא"נ וע"כ דחל עליו חמץ וכן נראה פשוט וא"כ הוה חמץ כולל על חדש אף כשנכנסו לארץ וז"ב וא"כ אף דעשא''נ הוה מיעוט אית לן תרי מיעוטא דאין בהם איסור חדש וכבר כתב הרשב"א במשמרת הבית דאף דאנן לא ס"ל סמוך מיעוט לחזקה אפ"ה אמרינן בריש האשה בתרא סמוך מיעוט דאין מתעברות לחזקת יבום משום דהוה תרי מיעוטי מיעוט שאין מתעברות ומיעוט מפילות ע"ש וכ"ש דאמרינן בכי ה"ג סמוך לפלגא ועדיין צריכין אנו לבאר דאף דהוה רוב מ"מ הא חדש מיחשיב דבר שיש לו מתירין כדתניא בנדרים נ"ח ובאו"ח סתקי"ג הביא המג"א והט"ז דברי הרש"ל לענין עיבד כוכבים המביא ביצים ביו"ט אחר השבת דאף דרוב ביצים הות מנולדין מכבר מ"מ הוה דבר שיל"מ וקיי"ל דבאלף לא בטיל וה"נ אין הולכין בו אחר הרוב ע"ש אבל כבר הביא המל"מ פ"ז ממעילה דהסכמת כל הפו' לחלק דדווקא במקום דאית בי' ודאי איסור אמרינן דלב באלף אבל כאן דאמרינן דאין כאן איסור כלל שפיר הולכין אחר הרוב אפי' ביל"מ והביא דברי הר"ן ריש ביצה דכתב זה כמסתפק ותמה עליו מראיות ברורות ע"ש. וכבר הובא סברא זו בש"ך סק"י סקנ"ו ע"ש אמנם לענ"ד דברי הראב"ד בהשגות פ"א מהלכות מט"ש אין נראין כן דכתב דבטבל לא הלכו בו אחר הרוב והיינו משום דהוה יל"מ אבל כבר תמה עליו הכ"מ ממשנה ערוכה בפ"ב דמכשירין ע"ש והנראה ני ליישב קצת שי' הראב"ד דהא מתני' דהתם קאי ארישא דאיירי במוצא ובלא"ה מוכח מכ"ד דלא חשו למיעוט במוצא טב"ק ס"ט גבי כ"ר היו מציינין אותו הא ל"ה לא הוה חיישינן לרבעי אף דיל"מ וכן בפסחים ד"ז לענין מוצא מעות בירושלים הלכו בו אחר הרוב לענין ספק מע"ש. וכן ברא"מ המוצא מעות בבהמ"ד ה"ה שלו וכן במוצא קציעות בדרך. ובתו' ב"ק צ"ד הביאו משנה דמע"ש המוצא פירות ממורחים פטור מן המעשר ולא חשו בכל הנך לספק מעשר והקדש ב"ה דהוו יל"מ. וראיתי מי שכתב דדווקא פירות מע"ש ובירושלים חשיב יל"מ. אבל מעות לאו לאכילה לחוד קאי ולא חשיב יל"מ. ולענ"ד זה אינו דהא הקדש ב"ה חשיב בנדרים (נ"ח) יל"מ בפדי' וה"נ פריך בב"מ (נ"ג) וניפרקי' ע"ש. הרי אף לענין פדיון טל מעות חשיב יל"מ וכ"ש אותן המעות עצמן ומ"מ לא חששו בכך ובודאי שלא נעלם מהראב"ד כ"ז ומעשים בכל יום דמציאה מותרת אבל נלענ"ד דשי' כיון דיל''מ הוא מדרבנן דאמרינן בהדי' בב"מ שם דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי ע"ש משו"ה לא החמירו לאסור כל המציאות ולחוש ליל"מ ובזה אזלא כל ראיות המל"מ וכן הך דמצרפין פירות חו"ל על פירות ע"ש כדי שירבו על פירות שביעית לפטור מן הביעור כ"כ דלשי' ר"ת דלא נחשדו ע"ה על שביעית ע"כ איירי במוצא ודוחק לומר דאיירי בודאי חשוד דהא תני סתמא אלא דבמוצא איירי ואפי' איירי בלוקח מע"ה ל"ק מידי לשי' הראב"ד דבלא"ה רוב ע"ה מעשרין הן והוה חרי רובא ובתרי רובא י"ל דגם הראב"ד מודה ובזה יתיישב גם קושי' הרב כ"מ מיהו הך חילוק דמוצא ודאי מוכרח מכל הני ולפי"ז י"ל דבספק חדש דידן דכל התבואות קיימי בהך ספיקא ולא סגי בלא"ה הוי ג"כ כספק מוצא ואף הראב"ד מודה דאזלינן בתר רובא ושי' רש"י בחולין (דכ"ו) גבי תמד דאר"נ דלבסוף החמיץ פירא הוה ושריך עליו ממתני' דאינו ניקח בכסף ומעשר ופירש"י דמתני' משמע דבדיעבד המעות קדושין ביד מוכר וניזיל בתר רובא דמחמיצין הן. והא מע"ש הניקח שהוא בירושלים הוה ודאי יל"מ. וע"כ דס"ל דהולכין אחר הרוב גם ביל"מ ובאמת נ"ל ראי' ברורה מפסחים (ד"מ) גבי ואין ספק מוציא מידי ודאי והא תני' חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות ה"ה בחזקת מתוקנין וע"ש בתו' דהיינו ספק הרגיל. דאי ל"ה היכי ס"ד דמוציא מידי ודאי ועכ"פ לא עדיף מרוב גמור והיכי ס"ד התם דטעמי' משום ספק מוציא מידי ודאי הא טבל ביל"מ וע"כ דברוב גמור פשוט דמהני אפי' ביל"מ:

עוד יש להביא ראי' מסוף סוגיא דהתם הניח תשע ומצא עשר פלוגתא דרבי ורבנן דתניא הניח מנה ומצא מאתים חולין ומע"ש מעורבין זה בזה דברי רבי וחכ"א הכל חולין כו' והנה צריך לבאר דיליף קולא לענין בדיקה מרבי דהוה לחומרא וצ"ל דס"ל דע"כ מדמחמיר רבי ע"כ דהוה ספיקא וא"כ הכא גבי בדיקה דהבית בחזקת בדוק פשיטא לי' דמקילינן בספיקא ואי ס"ד דאפי' במקום רוב מחמרינן בדשיל"מ א"כ אכתי לא פשיט מידי. די"ל דהתם מחמיר אף שהרוב להיפוך וא"כ גבי בדיקת חמץ כיון דהרוב דאחריני נינהו ודאי צריך לבדוק אף בחזקת בדוק ואע"ג דלמאי דבעי לאוקי בביצה (ד"י) מתני' דהתם דהניח שלשה ומצא שנים כרבי דסיפא דהך בריי' וא"כ צ"ל דע"כ לרבי הוה ודאי מדמקילינן בספק מוקצה דהוה ג"כ דבר שיל"מ:

וא"כ נראה דה"ה ברישא מ"מ לפי מסקנא דהתם אפי' תימא רבנן אין הכרח ממשנה זו ושפיר י"ל דמחמיר אפי' במקום רוב וע"כ דפשיטא לי' דאי הוה רוב לא הוה מחמרינן אפי' בדשיל"מ ואין לומר דהכא שאני דאיכא ג"כ חזקה להתירא דהמעות ודאי