בכורי יוסף יז

דין טומאה וכן מוכח בכ"ד אבל לפי דברינו קושייתם לק"מ דלעולם הוה ברה"י ומ"מ אי הוה מקצת שליא בלא ולד א"כ אין כאן לידה והוה חד טעמא עם ספק דלא יצא רוב ולד ומצטרפין כאחד והוה רובא וטהור אף ברה"י כדאיתא בתוספתא הנ"ל וכדמוכח בדבריהם בנדה דהקשו דנימא סמוך אפי' אי מיעוט מן השליות בלא ולד וע"כ משום דהם מש"א אמרינן סמוך וכדבארנו

אבל עתה צריכין אנו לבאר ריש דבריהם דכתבו דמש"ה לא הוה ס"ס ספק כשהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס וספק באונס דשם אונס חד הוא ולפ"ז אדרבה כיון שהוא ס"ס משם אחד עדיף טפי ומצטרפין לרובא והנה הס"ט הביא קושית הריב"ש דהקשה על מש"כ התוס' דאונס הוה מיעוט והקשו דלמה הוה ס"ס והקשה הריב"ש דמ"מ מאי קושיא נימא סמוך מיעוט אונס לספק א"ת והוה רובא ותי' דדוקא במחצה זכרים אמרינן סמוך דהוא מחצה גמור כי כן יסד מלכו של עולם אבל כאן מנין לנו שהוא מחצה על מחצה ממש ואפשר דאפי' נצרף המיעוט אכתי לא הוה רובא. והבין הרב ס"ט דכוונת הריב"ש דדווקא במחצה זכרים אמרינן סמוך ולא בעלמא ועפ"ז כתב דסותר לדברי התוס' נדה הנ"ל דכתבו סברא זו גם בספק שליא אי יצא רוב ולד ע"ש אבל בב"א שער רו"ח ס"ח העתיק לשון הריב"ש כולו ומשמעות דבריו דדווקא גבי כך ספק דא"ת כתב כן וכבר צידד הרב שם דהך ספק דא"ת גרע אלא מה שכתב משום דהוה ע"י מעשה גרע וכדאמרינן דרוב שע"י מעשה גרע ע"ש הוא תמוה דאטו א"ת הוא דהוה מעשה וכי תחתיו אינו מעשה. הא אידי ואידי חד מעשה זנות הוא ואדרבה תחתיו דבעל נראה דצריך פיתוי יותר וא"כ ספק אינה תחתיו לא גרע כלל בהכי אבל לענ"ד הוא פשוט דלספק א"ת יש לנו חזקת הגוף לכאורה דהשתא נבעלה כשהיא תחתיו אלא משום דכנגד הך חזקה אית לה חזקת היתר לבעלה וכ"כ שם התוס' ד"ה ל"צ ע"ש אבל מ"מ קיי"ל בכ"ד דחזקת הגוף דידה עדיף מחזקה דעלמא והארכתי בזה במ"א וא"כ ספק א"ת גרע טפי ואינו חשוב כספק תחתיו וזה פשוט ויפה כתב הריב"ש דאפי' נצרף לזה מיעוט אונס ל"ח רוב וכ"ז לענין צירוף לרוב אבל בדין ס"ס כיון דהשני ספיקות מפורדין כגון א"ת ואונס כ' התוס' דרוב שברצון אינו רוב גמור. ומהני ספק אונס אף שהוא מיעוטי מ"מ כיון דהוה מיעוט הרגיל במקום ס"ס דהא גופה חשיב דיש כאן שני צדדי היתר הא גופה מיחשב כרוב וכדכתבנו ומשו"ה נמי לענין לצרף לספק כשהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס כיון דהויין מש"א בעינן רוב גמור וכאן בספק שהיא קטנה יש כאן חזקת הגוף דהשתא נבעלה ומיעוט אונס אף שאינו מיעוט גמור מ"מ כי מצרפינן להו אכתי לא הוה רובא אלא דהיכי דאינן מש"א הא גופה הוה רובא דיש שני טעמים להיתר אבל היכא דהן מש"א פשוט דכל שאין רוב גמור אין להתיר ולענין זה דווקא כתבו התוס' דמש"א גרע והיינו היכא דאפי' כי מצרפת להו ליכא רובא אבל כל היכא דיש לצרפן לרוב פשיטא דבש"א הוה רוב גמור וכדברי התוס' נדה ובזה יתיישב כל מה שנדחקו האחרונים ז"ל בהך כללא דמש"א ועי' בדבריהם ואכמ"ל מיהו רבינו הריב"ש לא הוה צריך לזה דבלא"ה לא שייך סמוך ספק א"ת ומיעוט אונס כיון דאינן מש"א אלא דקושטא דמילתא נקיט דלא הוה רובא וכדמוכח בתו' גבי שם אונס חד וכ"ז ברור ונכון]

וא"כ פשוט לענין ספק חדש כיון שתבואה ושנה שעברה רגילה ממש כתבואת שנה זו ומצוי יותר כדכתיב וישן מפני חדש תוציאו דדרך למכור הישן א"כ כ"ז שיש מיעוט תבואה בעלמא משנה זו שנשרשה קודם לעומר פשוט דמצטרף לפלגא דשנה שעברה והוה רובא להתירא וכיון דהוא מש"א וממש דבר אחד פשוט דמצטרפין לרובא והא דנקטו הפו' לישנא דס"ס ל"ד אלא רובא להיתר וכה"ג כתבו התוס' פסחים (ד"ז) ד"ה לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר דהקשו לפירש"י שם דכתב דאע"ג דאיכא למיתלי במוכר שכבר נפל לאחר שנתחלל מספיקא תלינן לחומרא והקשו דסמוך מיעוט דשאר מעות חולין לפלגא דמוכר והוה רובא ע"ש וה"נ הוה ממש כדהתם דאפי' ליכא אלא מיעוט שנשרשו קודם העומר אמרינן סמוך לפירות שנה שעברה דהא הוו ממש חד מילתא עוד תניא כה"ג בתוספתא דדמאי (פ"ד) מצרפין פירות חוץ לארץ על פירות שני' כדי שירבו על פירות שלישית לפוטרן ממעשר עני. מצרפין פירות חו"ל על פירות ערב שביעית לפוטרן מן הביעור ומיהו י"ל דהתם בלוקח מן ע"ה דבדמאי הקילו ותדע דהא פירות שני' חייבין במע"ש והתם נראה דפטור לגמרי דאי לא"ה הוה ספק הסותר ומאי חזית דאזלת בתר שני' וע"כ דפטור לגמרי וא"כ הא משמע דפירות חו"ל אינן רוב לחודייהו והיכי פטרינהו לגמרי בצירוף הא הוה תרתי דסתרי וע"כ דבקולא דדמאי הוא דתנינא ומיהו לפי' ר"ת (בכתובות כ"ד) דלא נחשדו ע"ה על השביעית וע"כ צ"ל דאיירי במוצא ואפ"ה תלינן לקולא וצ"ע

ועוד נראה דהא חדש הגדל בעציץ שאינו נקוב נראה דאינו נוהג בו איסור חדש דהא חשיב לה בקידושין ממצות התלויות בארץ ובמנחות (דע"א) אמרינן דבעי השרישו דבשדה כתיב ע"ש ואע"ג דבעי שם (דס"ח) בחיטין שירדו בעבים מהו לשתי הלחם והא שה"ל שוה לעומר והא דלא מיבעיא לי' בעומר גופי' דעסיק בי' כולא פירקא דהתם נראה דס"ל דעומר צריך קצירה לשם מצוה כר''ש ב"א בסו"פ ר"י ע"ש ולא שייך ועומר תלי באיסור חדש כדמשמע בריש כה"ק ולמה מיבעיא לי' להקרבה הא אינו בשדה י"ל דעבים דמי לעציץ נקוב דהא אמרינן בפרק הרואה דעבים חילחולי מחלחל ואף שהוא רחוק מן הארץ אמרינן בגיטין (דל"ז) דכותבין פרוזבול על ע"נ המונח על יתדות דחשיב כמחובר וע"ש ד"ז ובתד"ה דילמא ומ"מ מיבעי' משום שלא נתגדלו במושב ב"א וכן פירש"י שם: ועוד נ"ל ראי' ברורה דהא יליף בקידושין שם לערלה וכה"כ דנוהגין בחו"ל מק"ו מחדש והא כה"כ אמרינן במנחות (ד"ע) דהמעביר עשא"נ בכרם לוקה מכות מרדות מדרבנן וכן בערלה פסק ביו"ד דאילן בעציץ שא"נ חייב בערלה משום שהשרשים מפעפעים הא לא"ה אינו נוהג בעציץ שא"נ ואי חדש נוהג בעשא"נ איכא למיפרך דמה לחדש שנוהג בעשא"נ תאמר בהני וע"ש בתו' בהני ודו"ק]: דכתבו פרכות כ"ד דליכא למילף תו"מ מחדש והא הוה פירכא אלימתא ועי' ירושלמי (פ"א דערלה ה"ד) משמע פ