בכורי יוסף יד

לומר לעולם לא תיפוך וצ''ע. (ד) לענין תחומין ביו"ט שיטת רש"י בחגיגה י"ז גבי ופנית בבוקר והלכת לאהליך דל"ל ביו"ט דאסור לצאת חוץ לתחום. וע''ש בתוס' ד"ה דכתיב דהקשו עליו דקיי"ל דתד"ר אבל בהא אי הוה דאוריי' או בי"ב מיל לכ"ע גם ביו"ט הוי דאורייתא ואין ליה ובעירובין ל"ז ד"ה מיחל דאינו יכול לחלל המעשר קודם הפרשה דעד שלא הפריש הוה טבל דשאני עתיד להפריש קאמר ע"ש. וזה פשוט אלא דבאמת גם הלוקח יין אינו אלא עיקרו דאורייתא דלקוח פטור מדאורייתא כדקיי"ל בב"מ פ"ח וע"ש בתוס' וא"כ הכא אליבא דרב גם מוקצה עיקרו דאורייתא דהא סבר הכנה דרבה ודו"ק:

לה"ר מהא דתנן במגילה ז' אין בין יו"ט לשבת אלא א"נ בלבד הא לשאר דברים זה וזה שוין די"ל דלא איירי אלא במלאכות גמורות ותחומין לאו מלאכה גמורה תדע דאל"כ קשה לשי' הפו' דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו ביו"ט דליחשוב בינייהו שביתת בהמתו אלא ע"כ דלא איירי אלא במלאכות גמורות וכה"ג כ' התוס' בשבת קכ"ד ד"ה הא ע"ש:

ולכאורה היה נראה לה"ר מהירושלמי פסחים פרק מי שהי' טמא גבי מתני' דאיזהו דרך רחוקה דאמר בירושלמי דאפילו למ"ד עד שיבא ויאכל והוא שהי' בתוך אלפים אמה משחשיכה ופי' הרב ק"ע דהירושלמי לשי' דתחומין מ"ה וא"כ לפי"ז מוכח ע"כ דגם ביו"ט הוה מ"ה מ"מ לענ"ד איני יודע הכרח לזה לומר דהוה מ"ה דהא א''ר בסו"פ האשה דערלה הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת. וה"נ י"ל דתחומין אפי' הוה דרבנן העמידו דבריהם במקום כדת ועוד דבהדיא מצינו דהעמידו איסור תחומין במקום כרת דהא תנן סתמא בר"פ א"ד דהבאתו מחוץ לתחום אינו דוחה את השבת ובודאי א"א לומר דסתמא דמתני' שברה דתחומין מ"ה דהא תנן סתמא בעירובין נ"ח ובס' פ"ב דכתובות דתד"ר וע"כ דאפי' הוה דרבנן העמידו דבריהם במקום כרת ואין להקשות דא"כ ליחשיב לה רבא בהדי הנך דהעמידו די"ל משום דהבאתו מחוץ לתחום יליף לה התם מהזאה וחשיב ליה כחדא ועוד דתחומין דאסמכוה אקרא פשיטא לי' וחשיב הני דהוה רבותא טפי שוב ראיתי בק"ע ר"פ איד דפי' הבאתו חוץ לתחום היינו בתחומין די"ב מיל ולשי' הירושלמי ג"כ דהוה מ"ה והנה פירושו שם אינו מוכרח ויש לנו ד''א בסוגית הירושלמי ואכ"מ אבל אני תמה עליו דהא מסיק התם הירושלמי מה בין אלו להזאה דאינו דוחה את השבת ואינו עושה פסח. ומשני זה בזבח וזה בזובח ע"ש ושמעינן דשבות שהוא בזובח העמידו במקום כרת וא"כ גבי דרך רחוקה דהשבות בזובח שפיר י"ל דהוה דרבנן וא"כ אין ראי' משם מיהו מדברי התוס' בפסחים צ"ג ד"ה ר"י נראה דמפרשו בהירו' כהרב ק"ע דקאי אליבי' דר"ע דתמ"ה. ומשמע מדבריהם דגם ביו"ט מ"ה עוד נראה לי ראי' נכונה מביצה ל"ז גבי ב' שלקחו בהמה וחבית דבעי למימרא דלר"י יש ברירה. ופריך ומי אית לי' לר"י ברירה כו' וכ"ת כי ל"ל בדאו' בדרבנן אית לו ובדרבנן מי אית לי' והתני איו אין אדם מתנה על שני דברים כאחד כו' ואר"י וכבר בא חכם כו' ואי ס"ד דביו"ט ליכא לעיקר תמ"ה א"כ לישני דהתם גבי חבית ובהמה דאיירי ודאי ביו"ט אית לי' ברירה דל"ל עיקר בשל תורה ואיו איירי בשבת דאית לי' עיקר מ"ה וכה"ג מחלקינן בעירובין ל"ז לפי' התד"ה מאן ה"ת ע"ש וע"כ דעיקר תחומין גם ביו"ט מ"ה ואין לחלק בין יו"ט לשבת גם במד"ר רות גבי ותלכנה בדרך אר"י שעברו על מדת הדין שהלכו חוץ לתחום ביו"ט ומדסמיך לה אקרא משמע דס"ל דגם ביו"ט הוה מ"ה שוב ראיתי מי שרצה להוכיח דביו"ט הוה דרבנן מעירובין ל"ב דפשיט ר"ש דאף בשל תורה סמכינן אחזקה שליח עושה שליחותו מהך דלקוט תאנים דסמכינן אחבר שתורם וכ' התוס' דאף דמעשר תאנים מדרבנן מ"מ שם מעשר יש לו עיקר מ"ה ולכאורה לפי"ז תיקשה דלפשוט ממתני' דהתם גופי' דאמרינן בע"ת חזקה שליח עושה שליחותו ולמאי דקיי"ל די"ב מיל מ"ה גם תחומין יש לו עיקר בשל תורה וע"כ משום דאיכא למידחי דאיירי ביו"ט דאין לו עיקר בשל תורה ולפי דבריו לר"נ דל"ל בדאורייתא חזקה שליח ע"ש מוקי לה באמת ביו"ט ולענ"ד הוא דוחק גדול לאוקי סתמא דמתני' דמתניא בדיני עירובין לאוקי ביו"ט ועוד דסיפא דאיירי בדיני הוצאה ע"כ איירי בשבת אבל לענ"ד אין מקום לקו' זו דהא איתא (ביבמות פ"א) דפשיט ר"י דתרומה בזה"ז דרבנן מדתניא עיגול בעיגולים עולו ואי הוי דאוריי' לא הוה מקילינן דקיי"ל דדבר שבמנין לא בעל וע"ש בפירש"י דאע"ג דבלא"ה מעשר פירות דרבנן מ"מ משום הא לא הוה מקילינן דכל דתיקון רבנן כעין דאוריי' תיקון כיון דאיכא מעשר דאוריי' ע"ש וכ"כ התוס' בר"ה י"ב ד"ה תנא ע"ש וכה"ג אמר בהדיא בסוגיא דהתם דאין מאכילה בזמן חזה ושוק ע"ש היטיב וא"כ חזינן דדווקא במעשר פירות מחמרינן דאתי לאיחלופי בדאוריי' אבל משום מעשר דזה"ז לא החמירו וא"כ פשוט דמתחומין ליכא למפרך מידי כיון דהתם לא שייך ליתי לאיחלופי בדאוריי' ובסברא זו יתיישב לנו קו' הפ"י בפסחים ד"י גבי הא דפריך ואין ספק מוציא מידי ודאי והתניא חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות כו' והקשה דלשי' הפוסקים דמעשר פירות דרבנן מאי פריך מדרבנן אמתני' דהתם דאיירי לענין בדיקה כשלא ביטל דהוה דאוריי' כמש"כ התוס' ולענ"ד סוגיא דהתם הוי ממש כסוגיא דעירובין כאן וכמש"כ התוס' דבמעשר פירות החמירו כשל תורה ומש"ה פשט מינה ר"ש לשל תורה וכן מוכח הסוגיא דיבמות שהבאנו וז"ב. אלא דלכאורה יש לדקדק מדברי רש"י ביומא דס"ו גבי עתי אפי' בשבת ופריך בגמרא למאי הלכתא כו' ופירש"י דאי משום תחומין. דרבנן בעלמא נינהו ע"ש והנה מתני' דלקמן סתמא דהוה י"ב מיל וצ"ל דס"ל לרש"י דגם תחומין די"ב מיל הוה מדרבנן ולכאורה למ"ל לרש"י לדחוקי בהכי ולא פי' כפשוטו דאי משום תחומין מאי אריא משום שבת ת"ל דבכל יוה"כ הוי איסור זה וכדפשיט מינה רפרם בכריתות לפי המסקנא דמסיק לענין עירוב והוצאה והתם דחי הש"ס דיוה"כ מצותו בכך אבל ענין תחומין ודאי לא שייך לומר כן דאפי' נימא דלא הי' צוק בקרוב לירושלים משכן שילה וגלגל ונו"ג וכי לא הי' אפשר שיהי' צוק בסמוך וזה פשוט. ולכאורה מוכח דלענין תחומין ג"כ ליכא ביוה"כ לשי' רש"י אפי' למ"ד תחומין דאורייתא או לי''ב מ"ל לכו"ע ונלע"ד דרש"י הוכיח ע"כ דלא הי' כאן תחומין דאוריי' דהא קיי"ל כר"ל דכ"מ שאפשר לקיים שניהם אינו דוחה ע"כ וא"כ כאן לענין תחומין לעולם אפשר לקיים שניהם דאפי' הצוק רחוק הרבה וכדתנן