בכורי יוסף יב

יתיישב לו קושית התו' שם ד"ה שניהם ודו"ק] נהדר לענינא דנתבאר לנו דיפה הוכיח רבינו דלר"י תמ"ה אליבא דכ"ע והדרא קושין לדוכתא דהיכי לימא תנא דבי איו הוא הא אליבא דר"י תמ"ה עוד קשה מביצה דף ל"ז דפריך שם גבי חבית של שותפין דסבר ר"י דיש ברירה ומי אית לר"י ברירה כו' וכ"ת כי לית ליה בדאורייתא בדרבנן אית ליה ובדרבנן מי אית ליה כו' והתני איו רי"א אין אדם מתנה כו'. ואר"י וכבר בא חכם כו' והיכי אמר דרבנן הוא הא לר"י תמ"ה. ואף דהשתא נמי פריך שפיר דא"כ חבית נמי דאורייתא היא מ"מ לישנא משמע דפשיטא ליה דהוה דרבנן ועוד דהא קושיא ע"כ דמדמשני ר"י להך ברייתא דסברה אין ברירה מסתמא סבירא ליה הכי ולימא דאליבא דר"י דסבר תמ"ה ע"כ שני דאין ברירה אבל איהו סבר דתחומין דרבנן ומש"ה אמרינן ברירה ואף שיש לדחוק דמ"מ משמע ליה כיון דשני, לה מסתמא סבר לה דבתחומין אין ברירה ותהוי דאורייתא או דרבנן מ"מ דוחק הוא ועוד דלישנא לא משמע הכי ע"כ נראה דהנה התד"ה ואר"י הקשו דלר"י דקשיא לי' מ"ש מרוח אחת לשתי רוחות ולא שני דברוח אחת הוה תלה בדעת אחרים ויש ברירה וע"כ דלא מחלק וא"כ ע"כ ליתא לדאיו מקמי מתניתין:

ותירץ הר"ש דאף דליתא לדאיו דר"י תני לה מ"מ מדשני לה ר"י ע"כ סברה ותנא אחרינא אמרה עי"ש והשתא פריך שפיר דכמו דבעירובין דא"ל רבא לר"נ מאן ה"ת דבדרבנן ל"ל ברירה דתניא דאין ברירה בתחומין ופריך בפשיטות דלא מסתבר לאוקמי כמ"ד תמ"ה משום דכולהו תנאי לא סבירא להו הכי וה"נ כיון דלר"י ע"כ ר"י לא תני לה ותנא אחרינא אמרה ודאי יש לנו לומר דסבר תד"ר ואפ"ה אין ברירה דאפילו בדרבנן אין ברירה וההיא דעירובין ניחא נמי בפשיטות טפי דהא רבא נמי לא מחלק בריש כל הגט (כ"ה) בין תולה בדעת עצמו לחולה בדעת אחרים וע"כ דלדידיה נמי ליתא לדאיו דר"י תני לה וע"כ דתנא אחרינא אמרה וא"כ ע"כ נימא דאיהו סבר נמי דבדרבנן אין ברירה ואף דבעי התם למצא שם של התנא לא חש יותר אלא דאיו תנא לה. ומדוקדק נמי לישנא דתנא דבי איו הוא ולא אמר ר"י היא דלאו מדר"י מייתי כיון דלדידיה תמ''ה. ועוד נ"ל להביא ראיה כדעת הרא"ש דסבר הסוגיא דלר"י תמ"ה מדאמר רב בדף ל"ו דליתא למתני' דלר"י יש ברירה בתחומין מקמי מתניתא דאיו דא"ב ופריך אדרבה ליתא לדאיו מקמי מתני' ומשני דהך דהלוקח יין מסייע לדאיו דלר"י אין ברירה ולכאורה היכא מייתי מהך דהלוקח יין דחשבינן לה כדאורייתא מדלא א"ר דה"ת הוא דל"ל ברירה בדרבנן וע"כ כיון דעיקרו דאורייתא חשבינן לה כדאוריי' ועיין תד"ה מאן ה"ת וא"כ היכי מייתי לה לתחומין נימא דבתחומין דרבנן סבר דיש ברירה שוב מצאתי שכבר נתעורר בזה המהרש"א והניח בצ"ע אבל לשיטת הרא"ש א"ש משום דפשיטא ליה דאליבא דר"י תמ"ה וא"כ פריך שפיר דהא בדאורייתא שמעינן ליה דא"ב ואיסתייע שיטת הרא"ש אלא דלכאורה יקשה לנו לפי"ז הך דראש כשנה דל"ב גבי שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הבל ואין עולין עליו באילן ואין רוכבין ע"ג בהמה ופריך בגמר השתא דרבנן אמרת לא דאורייתא מיבעיא ועפ"י רש"י דזה דעולין באילן ורוכבין ע"ג בהמה הוה סרך דאו' ולכאורה הא סיפא מוקמינן לה כר"י שם ואי לר"י חמ"ה א"כ מעבירין עליו את התחום הוה דאו' וגם מפקחין עליו את הגל איכא לאוקמי בצריכא מרא וחצינא דהוה דאו' כדאוקמינן בהך דעירובין דהכא. ואפי' נימא דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה ר"י דהכא סבר בכ"ד דהוה מ"ה ואי אפשר ליישב אלא דאליבא דר"י תחומין דרבנן דלא כשי' הרא"ש ואפשר דס"ל להש"ס דאף דסיפא מוקמינן כר"י מ"מ לענין תחומין אין לומר דאתיא כר"י דהוה מ"ה דהא תנן סתמא בעירובין נ"ח ובכתובות דכ"ח דתדיר ע"ש. וכה"ג כ' התו' בנדה דמ"ד ד"ה שלשים יום ע"ש. ועוי"ל דמתני' דהכא מוכח דאפי' אי סבר דתחומין מ"ה מפקחין את הגל ע"כ הוה דרבנן דאי איירי מפקחין בדאו' א"כ הוה זו ואין צריך לומר זו מתחומין. דהא אפי' אי תמ"ה אינה אלא בל"ת ומפקחין אי איירי בדאו' הוה איסור סקילה וע"כ דמפקחין את הגל איירי בגוונא דהוה מדרבנן ומש"ה פריך שפיר ודו"ק

(ודף כ"ט) פעם אחת שבת רבי מאיר בעדיסקא ובא אדם אחד לפניו וא"ל רבי ערבתי בבצלים לטיבעין והושיבו ר"מ בד"א כו'. ופירש"י ותוס' ז"ל דאיירי ביצא חוץ לתחום ומש"ה אין לו אלא ד"א וקשה דלא הוזכר בה שיצא חוץ לתחום ע"כ נראה מכאן סייעתא לשיטת הירושלמי למ"ד דסבר ר"מ כל המניח עירוב עקר דעתו משביתת ביתו וכיון דעירובו אינו קונה אין לו שביתה כלל. ולא יזיז ממקומו והכי איתא התם על מתני' דלקמן דנתגלגל חוץ לתחום מהו ליתן לו מביתו לעירובו: ר"ש בר"י אמר נותנין לו רבי בא בר ממל אמר אין נותנין לו במה פליגין כר"מ ברם כר"י לכ"ע נותני לו מ"ד נותנין שלא זכה לו עירובו לעקור רגליו מעירו ומ"ד אין נותנין שנתן דעתו לעקור מעירו כצ"ל ובירושלמי נדפס להיפך וכמדומה שט"ס הוא. והשתא חזינן דמ"ד אין נותנין סבר דלר"מ כיון שעירב עקר דעתו משביתת ביתו ולא יזיז ממקומו והא דקתני ה"ז ח"ג היינו לגמרי דלא יזיז ממקומו וה"נ כיון שעירב בבצלים עקר דעתו משביתת ביתו ועירובו אינו קונה לו ואין לו אלא ד"א ופלוגתייהו אי אמרינן דעקר דעתו לר"מ נראה דתליא במאי דגרסינן תו לקמן בירושלמי בפ"ד אמתני' דמי שיצא לילך לעיר שמערבין בה והחזירו חבירו הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין דברי ר"י רמ"א כל שיכול ערב ולא עירב הרי זה ח"ג וגרסינן התם פתר לה תרין פתרין א"ל אנא מערב עלך ועל בני קרתך ועירב על בני קרתא ולא עירב עליה הוא מותר לילך לשאר כל הרוחות והן אסורין פתר לה פתר חורן לא עירב עליה ולא על בני קרתא הוא מותר לילך לעירובו שכבר קנו לו רגליו מאתמול והן אסורין יעו"ש והשתא נראה דלל"ק דקתני הוא מותר לילך לשאר הרוחות ולכאורה פשיטא דמותר ולא נראה לומר דאשמועינן דלא קנו לו רגליו וכדאמרינן לל"ב דטפי ה"ל למיתני דאסור לעירובו אלא נראה דאשמועינן דלא נימא דעקר כיון שסמך על שלוחו ועקר דעתו משביתת ביתו וקמ"ל דמותר דלא עקר ואהא פליג ר"מ וסבר כל שיכול לערב ולא עירב פי' שסבור לערב ונתן דעתו לעקור משביתת בית