בכורי יוסף י

ביארו האחרונים דהא דלא ניחא להו דאכלו ישן היינו משום דכשנכנסו לארץ ונתחייבו בעומר הי' כל התבואה אסורין משום העומר עד שיתירן ולכאורה אכתי קשה. הא ודאי דחדש אינו נוהג בעציץ שא"נ דהא הוה ממצות התלויות בארץ והארכתי בבירור דבר זה במ"א ולענין מצה נראה פשוט דיוצאין בו דהא סתמא דרשינן כל שבא לידי חימוץ יוצאין בו במצה ועיין פסחים ל"ה ואי ס"ד דעציץ שאינו נקוב לא מקרי עבור הארץ א"כ תיקשי מאי פריך דילמא הוה להו תבואת עציץ שא"נ ויצאו ידי מצה ולא עברו על חדש ובעבור הארץ מתסרא דהא אפשר לקיים שניהם דלא יעברו על איסור חדש והיינו דאמר קרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח. אלא ע"כ דהירושלמי ס"ל דאפילו תבואת עציץ שא"נ נכלל בעבור הארץ דמ"מ פירות הארץ מיקרי וכיון דכתיב דעבור הארץ אכלו ממחרת הפסח ש"מ דגם מעציץ שא"נ לא אכלו דהוא נמי בכללא דעבור הארץ וע"כ דלא הי' להם פירות עציץ שא"נ ומש"ה פריך שפיר דמ"מ הו"ל לאכול מצה מחדש דעשה דוחה ל"ת. וכיון דס"ל דמיקרי עבור הארץ ה"נ ודאי יכולין לומר עליו המוציא וכיון דאומרין עליו המוציא ה"נ מברכין עליו ג"כ דכבר למדנו מהירושלמי שהביא הרא"ש הנ"ל דכל שאין מברכין עליו אין אומרין עליו המוציא והוא סמך גדול ליישב דברי הפוסקים הראשונים אבל לדינא צ"ע גם להמוציא גם לברה"מ וכדביארנו ולכאורה הי' נראה לה"ר מר"פ כ"מ גבי חמרא סעיד דפריך א"ה ניברך עלי' ג"ב כו' ע"ש. וא"כ לכאורה תליא מילתא בסעיד וא"כ פת עציץ שא"נ נמי דסעיד כשאר נחם ולא שייך שינויא דהש"ס שם לא קבעי אינשי עלי' דודאי הוה כשאר פירות וא"כ צריך לברך אבל אחר העיון ליתא דהא צריך להבין הא דפריך בפשיטות דניברך עלי' ג"ב וצ"ל דהיינו כיון דמסקינן לקמן (דף מ"ד) טעמא דרבנן דאינו מברך אלא על הפת בלבד משום דארץ הפסוק הענין וברכת לא קאי אלא אלחם וכל דסעיד הוה בכלל לחם וזהו לענין לחם אבל הכא לא מספקא לן משום לחם דלחם ודאי הוה דאפי' גבי מן כתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים אלא דמשום דכתיב ארץ בקרא ואפי' הוה לחם לא חייבה רחמנא אלא בלחם הארץ ודו"ק

א) עירובין ל"ה נתגלגל חוץ לתחום כו' מבעוד יום אינו עירוב אם ספק ר"מ ור"י אומרים ה"ז חמר גמל ובגמרא וסבר ר"מ ספיקא לחומרא והתניא טמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל כו' אבל בטומאה קלה כו' ספיקו טהור ומשני סבר ר"מ תחומין דאורייתא דיקא נמי כו' ולכאורה ר"י נמי דמחמיר בספק עירוב אף דאיכא חזקה לקולא טעמא נמי דתהומין מ"ה ואע"ג דלא שמעינן ליה התם דמטהר מ"מ אין סברא שיחמיר בספק דרבנן במקום חזקה ואפילו ר"י דמחמיר התם בספק טומאה דרבנן היינו היכא דאיכא חזקת טומאה כדהתם כדמסיק רבא היינו טעמא דר"י העמד טמא על חזקתו ובהדיא תנן במקואות (פ"ב מ"ב) שר"י אומר כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם בטומאתו עד שיודע שהוא טהור ספק ליטמא ולטמא טהור דספיקא דרבנן במקום חזקת טהרה טהור ועוד דבפסחים (דף יג) פריך בפשיטות א"מ רי"א לכל טמא למימרא דסבר ר"י טומאת משקין לטמא כלים דאורייתא כו' ולא משני דלעולם מדרבנן ור"י מחמיר אפילו בספיקא דרבנן ש"מ דאין סברא כלל להחמיר בספק דרבנן במקום חזקה וא"כ מדמחמיר הכא בספק עירוב אפילו במקום חזקה ש"מ דסבר תחומין דאורייתא וכן כתב הרא"ש בפ"ד ס"ח בפשיטות דלר"י תחומין מ"ה ועי"ש והקשה בספר ק''נ מדאמרינן בדף ל"ז א"ל רבא לר"נ מאן האי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה דתניא אמר הריני מערב למי שארצה רצה מבעוד יום עירובו עירוב כו' ולימא תנא דבי איו הוא דתנא איו ר"י אומר אין אדם מתנה טל שני עירובין כאחד כו' ואר"י וכבר בא חכם כו' ואי לר"י תחומין מ"ה לא פשיט מידי מדר"י דהא מדאמר מאן ה"ת דבדרבנן ל"ל ברירה ש"מ דלא בעי לאוקמי מתני' כמ"ד תחומין דאורייתא ומש"ה הוא דאין ברירה בתחומין וא"כ מה יוסיף לנו הך דר"י ונדחק שם לתרץ וע"ש ואין להאריך בתירוצו דכפי מה שביארנו הקושיא כבר אין מקום לתירוצו ועי"ש והגאון ק"י האריך בדבר ותלי לה באשלי רברבי ועיקר תירוצו דלכאורה קשה טובא מאי פריך בסוגיא וסבר ר"מ ספיקא לחומרא והתנן כו' דילמא הכא שאני דהא הספק אי קנה עירוב ושביתתו הוה במקום עירובו ומודדין תחומו ממקום עירובו ואי לא קנה עירוב והוה תחומו מביתו והוה תרי ספיקי דסתרי אהדדי וכל כי האי גונא קיי"ל בכ"ד דאפילו ספק דרבנן לחומרא וע"כ הכריח דלא פריך אלא לר"מ לשיטתיה דסבר לקמן דנ"ב ר"מ אומר כל שיכול לערב ולא עירב ה"ז ח"ג ובגמרא לא תימא טעמא דר"מ ספק לא עירב אלא אפילו ודאי לא עירב כו' וברש"י שם בלשון שני שהסכים עליו דלר"מ כל שהניח עירוב במקום שאינו עירוב הפסיד מקום ביתו דעקר דעתו משביתת ביתו והא דקתני ה"ז ח"ג ולא קתני לא יזיז ממקומו דמשמע דאלפים שמביתו לעירובו מיהו יש לו ולא אמרינן כיון דעקר דעתו הרי אין לו שביתה כלל היינו טעמא דלא אמרינן דעקר דעתו אלא מאלפים שמעבר ביתו להלאה דכיון שמתכוין לעירובו עקר דעתו מהם אבל שמביתו לעירובו דלא עקר דעתו מהם לא עקר ויש לו וא"כ הכא אף שודאי נתגלגל מבעו"י אין לו תחום ביתו ואין הספק אלא יש לו אלפים מעירובו ואין כאן ספק הסותר ופריך שפיר כ"ז לר"מ אבל בטעמא דר"י תליא בפלוגתא דרב ושמואל דלרב דסבר לקמן דמ"ט גבי שביתתו בעיקרו דכל היכא דעקר דעתו ממקומו ובמקום שנתכוין נמי לא קנה דאין לו שביתה כלל ולא יזיז ממקומו ואמרינן לגמרי עקר והיינו דלא כר"מ וע"כ נאמר אליבי' דסבר דהך ברייתא דמסייעה ליה פליג אר"מ וסבר דכל היכי דעקר לגמרי עקר וא"כ אי נימא דה"נ לא פליגי אר"מ וסברי דעקר א"כ הוה ליה למימר דלא יזיז ממקומו ומדקתני ה"ז ח"ג דמשמע דאלפים שמביתו לעירובו יש לו ע"כ דסבר דלא עקר דאי עקר הא לגמרי עקר וכיון דלא עקר הרי ספיקן אי יש לו תחום ביתו או תחום עירובו והוה ספק הסותר וא"כ יש לומר שפיר דלר"י תחומין דרבנן ואפ"ה מחמיר בספיקא משום דהוה תרי ספיקי דסתרי אבל לשמואל דפליג התם אדרב ומוקי ברייתא דהתם במילי אוחרא ועי"ש וא"כ לא מצינו דרבנן סברי דלגמרי