בכורי שלמה חלק א צג

ובזה ל"ש חזקה לא מרעא אומנתו כסברת הח"צ הנ"ל. ועוד שהגאון מהר"ש קלוגער ז"ל חידש בזה דאין ע"א נאמן להכשיר האתרוגים הואיל והוא מעיד נגד חזקת חיוב כמו דלא מהימן באתחזק איסורא

קעו) אולם לכאורה יש להקשות על זה ממ"ש הרי"ף בפ' החולץ דקיי"ל ואשתמודעינהו דאחוה דמיתנא הוא והלכתא אפילו קא"פ קרוב ע"פ אשה כו' גילוי מילתא בעלמא הוא. וכ' הרי"ף הפירוש דלא אמילתא דאיסורא קמסהדי ולא אממונא מסהדי אלא מלתא בעלמא הוא דמגלי דהדין ניהו גברא פלן והדא איתתא פלנותא וכיון דמודע להו הכי הרי איתחזק גבי דההוא סהדי מפומי' דהאי קרוב כו' דהאי ניהו פלניא כו' ושרי למיסמך ולמיסהד כו' בין למילתא דאיסורא ובין למילתא דממונא כו' ודוקא היכא דליכא חשדא כו' יע"ש. היוצא לנו מדבריו כיון דמהני העדות הע"א לגלות דהדין ניהו גברא פלניא ואינו נוגע להתירה א"כ אינו נוגע נגד החזקה. ושוב מהני אח"כ אף נגד החזקה כיון שהוחזק כן. וא"כ ה"ה בנ"ד מהני סימנים או ע"א להעיד שזה האתרוג אינו מורכב ואז אינו נוגע להחזקת חיוב ושוב מהני אח"כ גם נגד החזקת חיוב כיון שכבר הוחזק

קעז) אולם יש לחלק דבשלמא במה שכ' הרי"ף שפיר אמרינן כסברתו דהוחזק מקודם ע"י עדותו דאחוה דמיתנא הוא לענין איסור הקרובות וכה"ג מ"ה הוחזק מהני ג"כ עדותו אח"כ לחלוץ ע"פ עדותו. אבל בנ"ד בע"א שאינו מועיל העדות להכשירו למצוה. כיון דליכא שום נ"מ לענין איסור דאפילו הוא מורכב ג"כ מותר באכילה וליכא שום נ"מ רק למצוה. ושוב הוי נגד חזקה ולא מהני ע"א דאמרינן סמוך מיעוט לחזקה. וראי' לחילוקי מדברי הריב"ש (סי' שפ"ב) שכ' כן לתרץ קשית התשב"ץ על הרי"ף יע"ש

קעח) שבתי וראיתי בשו"ת הרי"ם (חאה"ע סי' ט"ז) מכבוד אדומו"ר הגאון הקדוש רשכבה"ג זצק"ל. שהאריך בדברי הרי"ף הנ"ל. ורצה לחלק ג"כ כמו שכתבתי לפענ"ד. וכ' דאינו מתפרש יפה בלשון הרי"ף ז"ל והאריך בזה והעלה שם בהא מילתא דעל"ג לא משקר אינו ברור בכל מקום שיועיל דהא בבכורות (דף ל"ו.) פליגי בה ב' לישני ואף דקיי"ל כלישנא קמא התם מ"מ נגד חזקה י"ל דלא מהני יע"ש בתוס' ד"ה והלכתא כו' וא"כ בהא דאחוה דמיתנא שכ' הרי"ף י"ל דמהני דשם מצד עצמו אינו נגד חזקה כלל כסברת הר"ן בפ' האומר דבא לברר החזקה הבאתיו לעיל (אות קס"ו) דידוע שאחד אחיו ואומר שזה הוא ואף דכשדנין שתועיל מה שחולץ י"ל דהוי נגד חזקת זקוקה להתירה מ"מ ע"ז שייך שפיר סברא דכיון דשלא בתורת עדות מהני עדותן שזה אחיו דהוי מילתא דעבידי לגלוי ל"מ דמצד עצמו אינו נגד חזקה כלל כל שאין דנין להתירה ושפיר הוחזק ע"פ עדותן ומהני לחלוץ כיון שהוחזק דזה אחיו יע"ש דבריו העמוקים. ומדבש מתוקים. ודפח"ח. וא"כ ה"ה בנ"ד נהי דאם דנין אם אתרוג זה כשר למצוה הוי נגד חזקה ולא מהני. מ"מ אם דנין רק אם אתרוג זה אינו מורכב. ואז אינו נגד החזקה דמהני כיון דהוי מילתא דעל"ג מהני ע"א או סימנים שלא בתורת עדות כיון שאינו נגד החזקה והוחזק ושוב מהני אח"כ אף בתורת עדות אם דנין למצוה אף דהוא נגד החזקה. וראיתי בטורי אבן בר"ה (דף כ"ב) שכ' להדיא דבמדעל"ג העד אינו נאמן נגד החזקה. וכמו שתפס במושלם הרב הגאון שו"ת הרי"ם. ויעי' בס' האשכול (מהראב"ד) בה' מילה. בפירש נחל אשכול שתמה על הטורי אבן דאשתמיטתי' דברי הירושלמי דר"ה (רפ"ב ורפ"ג) דיומא שהקשה. הרואה אומר ברקאי ע"א מי נאמן. ומשני מילתא דעל"ג. ותו תניא ע"א אומר נולד איש פלוני בשבת מלין אותו ע"פ חשכה מוצ"ש מלין אותו על פיו (כך הגי' ישנה. גירסתנו מטלטלין אין לו שחר) ר' אמי מל ע"פ נשים דאמרן שמשא הוות על סוסיתה. הירושלמי ס"ל כיון דאתחזק לילה עד שהאיר יום אין ע"א נאמן לומר יום הוא כיון שלא ראינו שהאיר שאינו נאמן כשאין בידו. להכי משני במלתא דעל"ג נאמן יע"ש. וא"כ שוב א"צ לכל סברות הנ"ל. ובפשיטות לכאורה צדקו דברי המתירין ע"י ע"א כיון דהוי מילתא דעל"ג נאמן אף דהוא נגד חזקה

קעט) מ"מ נלפע"ד דבנ"ד לא מהני ע"א נגד החזקה: דהנה בשו"ת תשב"ץ (ח"א סי' פ"ג) מבואר ההפרש בין מילתא דעל"ג שבכל הש"ס. ובין גילוי מילתא בעלמא והעלה שם דמילתא דעל"ג הוא ענין שאין לנו שום ידועה בזה רק שהענין יתברר אח"כ ולכך א"א לשקר בו. משא"כ גילוי מילתא בעלמא הוא ענין שנגלה לנו גם מקודם רק שנכסה ונעלם קצת מאתנו. והם באים לגלותו שיהיה מבואר ונגלה. והעלה שם לענין ע"א דבגילוי מילתא יותר מהראוי להאמינו ממילתא דעל"ג יע"ש בדבריו הנחמדים. ויעי' ברמב"ם (בפ' י"ז) מה' אישות דע"א נאמן בשביל שאפשר לעמוד על בריו בלא עד נאמן. הכוונה דהוי מילתא דעל"ג. היוצא לנו מזה דמדעל"ג הוא ענין שאין שום ידיעה בזה רק שהענין יברר אח"כ ולכך א"א לשקר בו. לפ"ז נוכל לומר דבנ"ד לא מקרי כלל מילתא דעל"ג דכיון שנאמן לחד והוי כבי תרי. וא"כ אף שיבואו אח"כ שנים להכחישו מ"מ לא יתברר לעולם האמת. דיהי' תרי ותרי וכעין שהקשו התוס' בכתובות (דף כ"ב.) בהאי דאמרו גילוי מילתא בעלמא והקשו בתוס' דכיון ששני עדים אומרים שעבד הוא לא יתברר לעולם האמת דתרי כמאה יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שנאמן ע"א הוי כבי תרי כמ"ש בכתובות (דף כ"ב) וא"כ שוב אף אם יבואו להכחיש מאה עדים ג"כ יהי' תרי ותרי דתרי כמאה. בשלמא בעד בעדות אשה הוי מילתא דעל"ג כיון דאם שקר שמת עדיין חי ויבורר שקרו בפניו. אבל בנ"ד דיכול להיות דהוא מיחור שגדל על אילן אתרוג מורכב שג"כ דינו כמורכב. ואינו ניכר כלל. וא"כ שוב לא הוי מילתא דעל"ג. ואף דבשו"ת נוב"י (מהד"ק חאה"ע סי' ס"ה) הקשה על דברי התוס' אלו דסותרים עצמם במה שכ' ביבמות (דף פ"ח.) דבדבר הניכר וידוע ל"ש תרי כמאה ויותר נאמנים המרובים יע"ש. אולם בנ"ד דאינו דבר הניכר וידוע כנ"ל וא"כ אינו כלל מילתא דעל"ג ובוודאי ע"א לא מהימן לכ"ע. כיון דהוא נגד החזקה. וגילוי מילתא בוודאי לא מקרי. כיון דלא ידענו בלא העד כלל כאשר העלתי בשם התשב"ץ. היוצא לנו דלא נוכל לסמוך באתרוג קארפו על ע"א כיון דלא הוי מילתא דעל"ג אינו נאמן נגד החזקת חיוב

קפ) עוד נלפע"ד כיון דהגאון מהר"א תאומים (בתשובתו שבסוף ס' נחלת יעקב) מביא דהיה מעשה שבא רב משם והעיד שמרכיבים אתרוגי קארפו יע"ש. וא"כ אף דהי' מקודם העד שהיה מעיד להכשיר מ"מ בטל עדות הראשון מקודם. דכבר כ' הנ"י (ר"פ האשה רבה) ב' הריטב"א שכ' בשם רבו ז"ל דדוקא דבר שבערוה דבעינן ב' והאמינו לזה שאומר מת כשנים אבל באיסור דעלמא דסגי בחד כיון שלא האמינוהו אלא כחד כי אתי אחרינא ומכחישי' הוי הכחשה כחד לגבי חד עכ"ל. וכן הביא מהרש"ל בחולין (פ"ק סי' ט') והב"ח ביו"ד (סוף סי' א') ומהריב"ל והט"ז כולם פה אחד [דלא כמהרי"ק (שורש ל"ג) וש"ע ביו"ד (סי' א') שפסקו על א' שאמר על השוחט ששחט שלא כהוגן והשוחט מכחישו שהשחיטה כשרה מטעם כיון דהאמינו להשוחט הוי לי' כשנים ואין דבריו של אחד במקום שנים] וכ' הש"ך ביו"ד (סי' קכ"ז ס"ק י"ב) דאפשר לומר דדעת הריטב"א וסייעתו דודאי היכי דגלי לן קרא דע"א נאמן הו"ל כשנים. דהא התורה האמינתו כב' [כמו בעגלה ערופה דילפינן מקרא דלא נודע דע"א נאמן] אבל היכא דלא גלי לן קרא אלא דמסתברא או מתקנת חכמים הוא נאמן כגון חתוכה ספק שומן ספק חלב ואמר ע"א דהוא שומן או היכא, דאמר לי' ע"א נתנסך כו' ובכל דוכתא דאמרינן ע"א נאמן באיסורין כיון דלא גלי לן קרא אינו חשוב כב' אלא דבעדות אשה דמדינא בעי ב' וחז"ל האמינוהו לחד כב' אין דבריו של אחד במקום שנים. כו'. מיהו בהא לא פליגי מהרי"ק וסייעתו דבבת אחת לא אמרינן דהו"ל כשנים. יע"ש. א"כ נראה דדעת הריטב"א אף דע"א שאמר להתיר בא מקודם אפ דוקא באיסור ערוה נחשב כשנים אבל בשאר איסורין לא נחשב כשנים. וא"כ בנ"ד דג"כ לא מוכח מקרא דמהני ע"א שוב