בכורי שלמה חלק א צב

דרבנן כי עביד רבנן תקנתא בממונא אבל באיסורא לא עביד רבנן תקנתא ע"כ. והקשה הפ"י הא לעיל בב"מ (דף כ'.) מתמיהין בש"ס איך פשיט איסורא מממונא. וא"כ איך פשיט לי' כאן אי סימנים דאורייתא גם גט אשה מהדרינן יע"ש. ונלפע"ד לתרץ דהנה כבר הבאתי לעיל (אות ק"ל) בשם רש"י ותוס' ביבמות (דף קט"ו:) כלל גדול דאף דאיסור מממונא לא ילפינן מ"מ כשמחתינן חד דרגא לאיסורא מממונא דילפינן יע"ש. לפ"ז מתורץ בטוב טעם קשית הפ"י. דהוכחת הש"ס הוא על דרך זה. דאם נימא דסימנים דאורייתא לגבי ממון נלמד מזה לענין איסור דמהני סימנים עכ"פ מדרבנן דנחית חד דרגא. אבל אי סימנים רק מדרבנן בממון שוב באיסור דנחית חד דרגא לא מהני גם מדרבנן וזה כוונת הש"ס דאי אמרת סימנים דרבנן כי עביד רבנן תקנתא בממונא אבל באיסורא לא עביד רבנן תקנתא. דלכאורה קשה על זה דאמר דבאיסור לא עביד רבנן תקנתא הלא בגט מצינו כמה פעמים בש"ס דחכמים עשו תקנה משום אפקעינהו רבנן לקדושין מיני' כדאמרינן בגיטין (דף ל"ג:) וביבמות (דף ק"י.) אלא הוא הדבר אשר דברתי דכוונת הש"ס הוא דעכ"פ אם נימא סימנים דרבנן בממון תו לא נוכל למילף ממנו דמהני גם בגט. נהי דיש בכוחם לעשות תקנה מ"מ אין לנו לימוד על זה כיון דאיסור מממון לא ילפינן רק בנחית חד דרגא כנ"ל. אבל אי סימנים דאורייתא בממון ממילא נוכל ללמוד דגם בגט מהני סימנים מדרבנן עכ"פ בנחית חד דרגא. דשוב אין לומר דבאיסור לא עביד רבנן תקנתא דהלא מצינו דבגט יש בכוחם לעשות תקנה כנ"ל

קעב) לפ"ז נלפע"ד לתרץ דעת הרמב"ם מקושית הרא"ש בתשובה (סי' נ"ו) שתמה עליו דס"ל דשניהם טמאים מותר מה"ת בהנהגה א"כ האיך מוכיח בש"ס בחולין (דף ע"ט) בכודנייתא דסימנים דאורייתא דהא אפילו סימנים דרבנן ג"כ מהני באיסור דרבנן סימנים דרבנן יע"ש. ולפי מה שהצעתי מתורץ יפה דשפיר הוכיח בש"ס דסימנים דאורייתא באבידה דאז מהני בכודנייתא עכ"פ מדרבנן דנחית חד דרגא האיסור ממון אבל אם נימא דסימנים באבידה דרבנן שוב לא מהני באיסור גם מדרבנן דאיסור מממון לא ילפינן כקשית הפ"י הנ"ל

קעג) לפ"ז מתורץ קשית אבן העוזר (באה"ע סי' י"ז) שהקשה על הרא"ש דפוסק סימנים דרבנן כיון דבש"ס מספקא לן אי סימנים דאורייתא ולא איפשטא. הלא בחולין (דף ע"ט.) דסמכינן בכלאים אסימנים וע"כ דסימנים דאורייתא כמו דאמר בש"ס שם. וכן הקשה הנוב"י (מהד"ק חאה"ע סי' ל"ז). אולם לפי מה שהצעתי בעזה"י מיושב קשיתם. דנהי דקיי"ל באבידה דסימנים דרבנן כ' הרא"ש הטעם משום דלא איפשטא האיבעיא אי סימנים דאורייתא או דרבנן. לכן גם באיסור מהני רק מדרבנן ואפ"ה א"ש בכלאים דמהני עכ"פ מדרבנן כיון דיש ספק שמא סי' דאורייתא ואז מהני הסימנים גם בכלאים עכ"פ מדרבנן כנ"ל. או דסימנים באבידה רק מדרבנן ואז בכלאים לא מהני כלל. וכיון דהרמב"ם העלה דהוא רק איסור מדרבנן מ"ה ספיקא לקולא. ומהני סימנים עכ"פ מדרבנן. ואפ"ה א"ש דפוסקים דסימנים דרבנן דמספק הוי רק מדרבנן. וממילא בגט אשה לא מהדרינן מספק תדע דבאשה הוי ספיקא דאורייתא. ועוד אפילו הוי רק ספק דרבנן מ"מ יש להאשה חזקת א"א ובאתחזק איסור אף ספק דרבנן להחמיר כמ"ש הש"ך ביו"ד (סי' ק"י) ומיושב קשית אבן העוזר והנב"י על נכון. לפ"ז גם בנ"ד דכבר העלתי דיש חזקת חיוב א"כ נהי דנימא דמורכב פסול רק מדרבנן וא"כ כיון דמספקא לן אי סימנים דאורייתא הוי ספק דרבנן. מ"מ כיון דיש לו חזקת חיוב ספיקו אף בדרבנן להחמיר כנ"ל. ולא מהני סימנים שמא קיי"ל סימנים דרבנן. ושוב לא נוכל למילף איסור מממון אולם נוכל לשדות בזה נרגא ע"פ דברי הכנה"ג ביו"ד (סי' י"ח) הנ"ל (אות ק"ס) דבספיקא דדינא ל"ש לאוקמי אחזקה. דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין. אולם כבר הבאתי בשם הגרע"א דהר"ן והתוס' חולקים על סברא זו. ושוב לא נוכל להקל בזה. ועוד דאפשר לומר באתרוגי קארפו לא מקרי ספק דרבנן אף בלא החזקה כיון דהעלתי בחידושי בשם התוס' בסוכה (דף ג'.) דבמצוה דאורייתא אם יש עלי' פסול דרבנן אינו מקיים המצוה מה"ת אם אפשר לו לקיים המצוה כפי תקנת חז"ל. א"כ בנ"ד אם יש לברך על אתרוג ארץ הקדושה דאז יהי' בהכשר אף מדרבנן. ואם יברך על אתרוגי קארפו ויהי' על האתרוג פסול מורכב אף שאינו רק מדרבנן אינו מקיים המצוה מה"ת א"כ נוגע הספק דסימנים לאו דאורייתא גם להדאורייתא. א"כ שוב מקרי ספיקא דאורייתא מ"ה אזלינן להחמיר בי' ואסור לברך. ועוד דכבר העלתי דסברת האלשיך והט"ז והמג"א ברורים להלכה דאתרוג המורכב פסול מה"ת. א"כ שוב הוי ספיקא דאורייתא. ואז בוודאי לא מהני הסימנים לכ"ע כיון דקיי"ל סימנים דרבנן ולא מהני בדאורייתא. היוצא לנו מזה דצדקו דברי הפוסקים ודברי כ"ג דלא נוכל לסמוך אסימנים באתרוגי קארפו. אולם באתרוגי ארץ הקדושה דיש מסורת דכשרים הם למצוה כידוע לגאונים דארץ ישראל והעידו על זה בחתימתם א"כ כשרים אף בלי סימנים. כמ"ש כ"ג בשם החת"ס. ומקור דין של מסורת הוא בחולין (דף ס"ב) ויעי' בשו"ת הרי"ם (חיו"ד סי' ח') מה שכ' להגאון הקדוש מצאנז זצק"ל בענין מסורת. והנחתיו מפני האריכות. א"כ ראוי לברך רק על אתרוגי א"י. אבל באתרוגי קארפו דאין להם מסורת לא נוכל להכשיר אותם על ידי סימנים כנ"ל. וגם אין לסמוך על ההכשרים שיביאו הסוחרים מהרבנים דשם. כידוע דכשל עוזר ונפל עזור. בפרט שידוע שהיוונים לא יניחו לישראל ללכת לתוך הגן. ואיך נוכל להשגיח על ההיתרים שיתנו הרבנים כעת שנקראו דאקטורים

קעד) ומה שכ' עוד הבית אפרים שדבר רחוק הוא שבמחוז ההוא שהגנות ופרדסים מלאים אילנות אלו לאלפים ולרבבות הלהן יגדלו רק בדרך הרכבה וחקר על זה ושמע מפי אדם כשר ונאמן רוח ואינו נוגע בדבר כי הי' שמה באי קראפו זמן מה והי' שם בכל הגנות ופרדסים ולא אחד בהם שימצא שהוא מגדל שני מיני פירות יחד כגון אתרוג ולימו"ן או אתרוג ומראנ"ץ כו'. ויש הפרש ניכר בין אילן הלימו"ן שסמוך ליציאתו מן הארץ גזעו עב הרבה ואילן האתרוג אינו עב שמה. ע"כ. אולם כ"ג כבר הביא בשם קונטרס פרי עץ הדר [אני לא זכיתי לראות קונטרס הלזה] דכמה גאונים יעידון ויגידון כי רק גן אחד נמצא בקארפו מוחזק בכשרות והשאר מורכבין. וכל ארץ איטליא אינה יכולה לגדל אתרוגים רק מורכבים בלימו"ן. ומעתה כל האתרוגים הבאים עתה מאיטליא מטריעסט אין להם חזקת כשרות ועוד כ' הגאונים הנ"ל דחשש הרכבה נולד משנת תרי"א וכמ"ש כ"ג דמעת לעת נתוספו הזיופים

קעה) לכאורה יש להקל באתרוגי קארפו מטעם חזקה אין אומן מרעא אומנתו כמ"ש ביו"ד (סי' צ"ח) וכמ"ש בשו"ת בית אפרים קצת מזה. וא"כ כיון שרוצים שיהי' להם קונים ישראלים שעי"ז המה יקרים מאד משאר פירות מ"ה לא יעשו האתרוגים מורכבים להפסיד אומנתם. אולם אינו השגה. דכבר חידש המג"א (סי' כ') ובשו"ת ח"צ (סי' ל"ט) דדוקא אם קפידא באומנתו אף לעובדי כוכבים כגון מורייס שמערבין בו חומץ דהוי זיוף אף לעובדי כוכבים. אבל גבי ליקח טלית מצויצת מתגר עובד כוכבים יש לחוש שמא לא נטוה לשמה כיון דליכא נ"מ רק לישראל. תדע דמי שרי לקנות בשר מעובד כוכבים תגר כשיאמר שהיא כשרה משום דלא מרעי' נפשי' דדוקא אם יפסיד מהקרן לא מרעא אומנתו וכ"כ בשו"ת תפארת צבי (סי' י"ט) בשמו יע"ש. וא"כ בנ"ד נהי דהאתרוגים יהיו מורכבים ויהיו פסולים למצוה מ"מ לא יהיו גרועים לאכילה כמו שאר אילני לימני"ס ומראנצע"ן ולא יפסידו מהקרן. רק שיהי' להם מניעת הריוח שהיו יכולים לקבל יותר אם יהיו כשרים למצוה יותר מלאכילה זה לא מקרי רק מניעת הריוח ויעי' במל"מ בה' לולב שחקר אם גזל מחבירו אתרוג ואכלו אם יצרך לשלם כמה שוה למצוה או רק מה ששוה לאכילה. ויעי' בשו"ת ח"צ (סי' ק"ך) ובשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' כ"ט). וא"כ לא מקרי מפסיד מהקרן רק מניעת הריוח