בכורי שלמה חלק א צא

ואף דסימנים דרבנן ומד"ת לא סמכינן אסימנין דאיכא מורכב דדמי לאתרוג מ"מ כשר הואיל ואין בזה חזותא דמורכב עליו כשר הואיל ואשתני עכ"ד. וכעין זה כתב גם כבוד גאונו סוף סימן ב'. אולם תירץ כ"ג שפיר דיוכל להיות דאף דאינו ניכר בסימנין מ"מ ניכר בטעם. ואני הוספתי דניכר גם במראה דהמורכבים בלימו"ן יש להם מראה גע"ל ממש ואינו נוטה לאודם. והאתרוגים שאינם מורכבים כמו אתרוגי ארץ הקדושה ויענעווער הם נוטים לאודם קצת וזה מראה אתרוג באמת כמו שהבאתי ראי' לזה מהרא"ש פ' לה"ג לעיל (אות קכ"ו). וכיון דמראה אתרוגי קארפו הוא גע"ל ממש שוב ניכר דהם מורכבים ונסתר ההיתר של הסימנים הנ"ל ומלבד זה ל"ש כאן הסברא דנשתנה כפי מה שהעלתי לעיל (אות ק"כ) בשם הגאון חת"ס דמה שנתגדל ונשתנה הוא גוף איסור של ההרכבה מ"ה אינו מועיל השינוי יע"ש. א"כ אף דאין לו הסימני מורכב מ"מ גוף הגידול וגוף השינוי הוא באיסור ועוד יש לצרף סברת היראים (סי' ר"ז) שהבאתי לעיל (אות ק"ב) שס"ל דלא מהני נשתנה. ועוד תינח לשיטת הלבוש מהני נשתנה. אבל לפי טעם האלשיך בטעם הא'. וטעם הב' של האלשיך והט"ז והמג"א שכבר העלתי בעזה"י דטעמם ונימוקם אמת להלכה. נסתר ההיתר דנשתנה וממילא אין מועיל הסימנים כיון דמספקא לן אי סימנים דאורייתא

קסו) והנה לפי מ"ש הפ"י בק"א לכתובות (פ"ב אות ע"ג) דסימן אמצעי לא הוי דבר ברור רק דהוי בגדר רוב יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד מהני עכ"פ מטעם רוב אמנם כפי מה שהבאתי לעיל (אות קנ"ו) בשם הגאון מהרש"ק דבמצוה הוי חזקת חיוב א"כ בנ"ד אמרינן סמוך מיעוט לחזקה. ואיתרע לה רובא. כמ"ש התוס' בבכורות (דף כ'.) ולא מהני הסימנים אולם הגאון מהר"א תאומים שדא נרגא בסברת מהרש"ק דכאן לא מקרי נגד חזקה רק לברר החזקה כמ"ש הר"ן בפ' האומר באב שאמר קדשתי את בתי וא"י למי ובא א' ואמר אני קדשתי' דנאמן דאע"ג דאין דבר שבערוה פחות משנים ואין ע"א נאמן נגד חזקה הכא אינו מעיד נגד החזקה אלא שמברר החזקה שהוחזקה שנתקדשה לאחד והוא אומר של זה נתקדשה יע"ש. וה"ה כאן אין הסימנים דנחשבים כרוב נגד החזקה. רק לברר החזקה דמקיים המצוה באתרוג זה יע"ש

קסז) ולפי אינו ענ"ד השגה על הגאון מהרש"ק דהנה כתב בתבואות שור (ביו"ד סי' י"ח ס"ק כ"ט) דיש שני מיני חזקות א' חזקה המבררת הדבר שבוודאי כן הוא. ב' חזקה דמעיקרא שאינו מצד בירור שבוודאי כן הוא כמו שהי' רק דמספק לא נוכל להוציא הדבר ממה שהוחזק עד עתה וכמו דאמרינן ביבמות (דף ל"א) מספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק יע"ש. לפ"ז אם היינו דנין החזקת חיוב מצד בירור אז שפיר קאמר הגאון הנ"ל דסימנים אינו נגד החזקה. דאיך החזקת חיוב מברר דזה אינו אתרוג דאפשר הוא אתרוג ויסלק החזקת חיוב אבל עכ"פ החזקת חיוב הוא חזקה דמעיקרא שלא נוכל להוציאו מחזקתו עד שנדע בבירור שבירך באתרוג כשר שאינו מורכב. וכל זמן שלא נדע בבירור דבירך באתרוג כשר עדיין עומד בחזקת חיוב שלו וא"כ הסימנים דהם כמו רוב עומדים נגד החזקת חיוב ושוב אמרינן סמוך מיעוט לחזקה ועוד ראי' לזה מדברי הרמב"ן (הובא בתה"ב להרשב"א) לענין ספק אם נשחט כהוגן ולמה יהי' נבילה מה"ת ולמה לא נסמוך על הרוב מצוין אצל שחיטה וז"ל דהא איכא חזקה דאיסורא דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ומן הדין הי' שלא תצא מחזקתה אלא בידועה ודאית ולא שנסמוך על הרוב אלא משום קולא דבהמה לא איתרע שהרי שחיטה לפנינו סמכינן ארובא ודי אם נסמוך בכך היכא דליתא קמן עכ"ל. א"כ מבואר ברמב"ן דרוב אינו בירור ואינו מקרי ידועה ודאית וכיון שנתחזק איסור לא יצאה מחזקתה רק בידועה ודאית. ובפרט לפי מה שכ' הרא"ש מפליז"א דרוב אינו בירור הבאתיו לעיל (אות ס"ד) וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שנתחזק בחזקת חיוב לא יצא מחזקתו בסימנים. דלא עדיף מרוב וממילא אמרינן בי' סמוך מיעוט לחזקה. ועי"ל סי' ה'. ומצאתי תנא דמסייע לי בשו"ת הרי"ם (חאה"ע סי' מ"ב) שהעלה דסברת הר"ן הנ"ל הוא דוקא נגד רוב דרק מברר שזה אינו מהרוב. ואינו נכנס בספק ממילא אינו עומד נגד הרוב. משא"כ בחזקה דמ"מ איתחזק להיפך ומבואר בש"ס דע"א אינו נאמן. יע"ש וא"כ ה"ה נגד חזקת חיוב לא מהני ע"א. וכן לא מהני סימנים

קסח) לכאורה יש להשיג על זה ממ"ש המח"א ה' יבום (פ"ג הט"ז) בהגהותיו לרמב"ם שמתרץ קשית הקדמונים למה לא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה גבי רוב מצוין אצל שחיטה. ותירץ דכל שהרוב והחזקה אינם בגוף אחד ל"ח למיעוטא וכאן הבהמה הוא בחזקת איסור והמיעוט הוא באדם בכה"ג לא אמרינן סמוך יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד המיעוט הוא באתרוגים והחזקה הוא באדם שיש לו החזקת חיוב ל"ש בי' סמוך. אמנם אינו השגה דכבר השיגו עליו האחרונים מדברי הר"ן בפרק א"ט דעתו גבי ביצי טריפות ונבילות דאף תרי מיעוטא מצטרפין אף שאינם בענין אחד. ומכ"ש מיעוט לחזקה דאמרינן בי' סמוך בכה"ג. וא"כ א"ש דבנ"ד אמרינן סמוך ואיתרע לה רובא ופסולים האתרוגי קארפו למצוה

קסט) הנה בשו"ת הרא"ש (כלל ב' סי' ט"ז) העלה דאפילו סימנין דרבנן סמכינן עלי' רק באיסור דרבנן יע"ש. א"כ לטעם הלבוש לפמ"ש קצת אחרונים דמטעם דנעבדה בו עבירה פסול רק מדרבנן א"כ א"ש דמועיל סימנים. וכ"כ הגאון מהר"ש קוועטש בשמו. אולם יעי' בתומים (סי' ס"ה ס"ק י"ב) שהעלה בפשיטות דגם בדרבנן לא סמכינן על סימנים דרבנן. ובפרט לטעם האלשיך בטעם הא' ובטעם הב' דפסול אתרוג המורכב מה"ת בוודאי לא סמכינן על סימנים. וגם לפי מ"ש בישועות יעקב באה"ע סי' קנ"ה לחלק דאם נתגלגל ונעשה איסור דרבנן בזה לא מהני סימנים יע"ש א"כ ה"ה בנ"ד לא מהני סימנים

קע) הנה בנוב"י (מהד"ק חאה"ע סי' ל"ז) תירץ סתירת הפוסקים דפסקו סימנים דרבנן ובש"ע יו"ד (סי' רצ"ז) פסקינן דסמכינן בכלאים אסימנים וע"כ דסימנים דאורייתא. ומחלק דדוקא אי הסימני' באים להוציא מחזקת איסור אמרינן סימנים דרבנן יע"ש. א"כ בנ"ד דכבר העלתי דהוי חזקת חיוב א"כ ג"כ הדין דלא מהני סימנים דרבנן נגד החזקה וכ"כ הגאון מהרש"ק בשו"ת חכמת שלמה. ויעי' באה"ע (סי' י"ז) שהגאון בעל אבן העוזר הקשה על הש"ע קושיא הנ"ל מיו"ד (סי' רצ"ז) ומוכיח מזה דשני סימנים הם דאורייתא. ויעי' בשו"ת פ"י (חאה"ע סי' ז') וא"כ ה"ה בנ"ד באתרוגי קארפו דאיכא שני סימנים לכאורה מהני. אולם כבר העלה בשו"ת חתם סופר (חא"ח סי' ר"ז) דבאתרוגי קארפו כיון דאיכא רק שני סימנים טובים ושני סימנים מורים דמורכבים איכא תרי בהדי תרי והוי כמאן דליתא. הביאו כ"ג. ויעי' בקצה"ח (סי' רנ"ט) לתרץ קשית אהע"ו ע"פ דברי הר"ן בחידושיו שכ' דהך סימנים לא תליא בסימני דאבידה דשם חיישינן דלמא מחזי חזי או כסומא בארובה. אבל כאן אותן הסימנים מגמר גמירי לה וכעין דאמרו גבי ביצים יע"ש. וא"כ א"ש בש"ע (סי' רצ"ז) שבודק בסימנים. וא"כ לכאורה בנ"ד נמי לענין סימני מורכב ג"כ נוכל לסמוך על הסימנים דכאן לא שייך החשש דלמא מחזי חזי. אולם לפמ"ש בשם החת"ס הוי כמו שלא היו סימנים כלל. ואף אם יהי' כל הד' סימנים באתרוגי קארפו ג"כ לא מהני כיון דהסימנים לא נזכרו בש"ס רק ממקור מהר"ם מפאדווה והע"ש יצאו. וגדולה מזו מצאנו בסימני ביצים המבואר בש"ס חולין (דף ס"ד.) דסימני ביצים לאו דאורייתא ופירש הר"ן דהיינו דאין להם עיקר כלל מה"ת. וא"כ כ"ש בנ"ד דאין להם עיקר בש"ס איך נוכל לסמוך עליהם בדבר שפסולו מה"ת דהא לדעת הלבוש ג"כ הוא פסול מה"ת כאשר הוכחתי לעיל ובפרט לב' טעמים של האלשיך והט"ז והמג"א בוודאי הוא פסול מה"ת ואז לכ"ע לא מהני סימנים דרבנן

קעא) באופן אחר נלפע"ד לומר דבנ"ד באתרוגי קארפו לא מהני סימנים דהנה בב"מ (דף כ"ז) אמרינן איבעי' להו סימנין דאורייתא או דרבנן מה נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים אי אמרת דאורייתא מהדרינן אי אמרת