בכורי שלמה חלק א ט

וז"ל ואפשר שיהי' השופע עליו כשיעור שיגיעהו בהכרח לחבר וללמד עכ"ל. ויעי' בסוכה (דף מ"ט) תורה ללמדה זו היא תורה של חסד. ויעי' בע"ז (דף ל"ה:) דרש רב נחמן מה דכתיב לריח שמניך טובים למה ת"ח דומה לצלוחית של פלייטין מגולה ריחה נודף מכוסה אין ריחה נודף כו'. וכ' שם מהרש"א בח"א וז"ל י"ל שדומה גוף הת"ח לצלוחית והשכל שבו שהיא כח הנשמה לשמן הטוב הדולק בו כמ"ש נר אלקים נשמת אדם. וקאמר שאל תחשוב להחזיק תורתך לעצמך שלא ללמדה לאחרים ושתהא אתה נקרא ת"ח ולא אחר דאדרבה קח לך המשל מהצלוחית של פלייטין כשהוא מריק שמנו לכלי אחר אף הוא ריחו נודף שהוא נתבשם בשמן שהי' בו כבר אבל אם אינו מריק שמנו נשאר הוא מכוסה ואין ריחו של צלוחית נודף. כך הוא ת"ח אם הוא מריק תורתו ומלמדה לאחרים ריחו נודף ומוסיף בחכמה וכשהוא מכסה תורתו ומחזיק תורתו לעצמו אין מוסיף בחכמה. ואהא קאמר בש"ס ולא עוד אלא דברים שמכוסין ממנו מתגלים לו ע"י שמלמדה לאחרים עכ"ל הזהב. זאת עוררה בי אשר אקריב את חיבורי על מזבח הדפוס

זאת ועוד אחרת כי החיבור אשר יצא אור בדפוס הוא ישאר להיות זכרון עולם למחברו כתפלת דהע"ה אגורה באהלך עולמים ביבמות (דף צ"ו) וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים אלא אמר דוד רבש"ע יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז כו'. [יעי' במהרש"א מה שהקשה ב' היפה מראה ומה שתירץ הוא ונ"ל להסביר תרוצו ע"פ דברי הגאון ר"א מווילנא זצ"ל בביאורו על משלי (כ"ג ט"ו) ואני תרצתי קושיתו ע"פ דברי הזוהר פ' אחרי (דף ע' ע"ב) והש"ס דשבת (דף קנ"ב.) הנהו קפילאי] ויעי' בירושלמי שקלים (פ"ב ה"ו) ובירושלמי ברכות (פ"ב ה"א) ובמועד קטן (פ"ג ה"ז) ובפסיקת' רבתי (פ"ב) ובמדרש שה"ש (פ"ז) ויעי' בתנחומא פ' תצא והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון בעשירי תורה מדבר (ולא בעשירי ממן) אין התלמידים שהעמיד מניחין לו לישון אלא יושבין ועוסקין בתורה ובתלמוד ובהלכה והגדות כו' ומזכירין שמו בכל שעה יע"ש

בל יהי' לפלא בעיני הקוראים אשר קבלתי הסכמות הרבה מאד. אשר לא נמצא כזה בספר אחר. הנסיבה לזה מאשר חיבורי הוא פלפולים והלכות אשר הי' לי עם גדולי הדור שליט"א והדפסתי גם דבריהם. וייראתי להדפיסם בלתי רשותם וכאשר יראה הקורא בספרי בהשמטות ריש (סי' א'). אשר לזאת הוכרחתי לקבל מכל הגדולים יצ"ו הנ"ל נטילת רשות להדפסה. והי' מהד"א לבקש מהם הסכמה על כל חיבורי כמובן ואי לזאת מאשר הי' לי הסכמות מגדולים האלה. קבלתי ג"כ מאיזה גדולים שלא היו לי מו"מ עמהם. ובפרט מגדולי ארץ הקדושה הי"ו שרציתי לקבל מהם הסכמה לחיבת אה"ק. וגם משום קונטרסי (חא"ח סי' כ"ה). גם אבקש מאת הקורא שבאם יהי' קשה לו איזה דבר בחיבורי שיעי' מקודם בלוח הטעות ובתקונים והשממות אולי תרצתי בעצמי זה שם. גם בל יפלא בעיני הקורא אשר נמצא לפעמים שהבאתי בספרי ספר אשר לא נדפס עוד בשעת כתיבתי את התשובה כי לאשר מצאתיו אחר זמן הוספתי אותו בתורת הגה בתוך שני חצאי רבועים מוקפים. התוארים שכתכו אלי הגדולים הי"ו לא הדפסתי רק בחא"ח כי נחמתי על מה שהדפסתים. ולזאת בשאר החלקים השמטתי אותם ואבקש פני הקורא שבל יהי' נבהל להשיב. ואם לאחר העיון יעלה בידו שטעיתי אבקש לעשות עמדי חסד להודיעני ואברכו תחת הצילו נפשי ממכשול המשגה. ואולי יהי' בידי לתרץ דברי אשיבהו בעזה"י

נפשי יודעת מאד כי כעת רבו כמו רבו אנשים אשר לצון חמדו להם ומלעיגים על כל ספר חדש. הגם כי מחברו הוא גאון הגאונים. ויאמרו על הראשונים אנו מצטערים וכו' מכש"כ על ספרי אני מך הערך. ידעתי נאמנה כי לא יגרעו שיחה ומהתלות ממנו אלה מחמת קנאה, ואלה ישאו עליו רנה מפאת שאין בם בינה. ועוד בה כת שלישיה אשר רק לצון אהבו פה ירחיבו ולשון יאריכו מפאת כי החיבור חדש הוא ומחברו עוד לא הגיע למספר שנותיהם. אבל אין כל חדש תחת השמש. כבר הי' לעולמים. יעי' בירוש' ברכות (פ"ב ה"א) וירוש' שקלים (פ"ב ה"ו) דאין דור שלא היו בו ליצנים מה היו פריצי הדור עושים לדהע"ה הולכים אצל חלונותיו ואמרו לו מתי יבנה המקדש ולעיל מיני' אית' בירוש' הדרש אגורה באהלך עולמים. וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמות כו'. ואינו מובן הסמיכות של שני מאמרים האלה וראיתי דבר נחמד בס' יאיר נתיב על ה' גיטין בפתיחה מהרב לקוטי מרדכי. שתירץ דבריו משום דבדורו של דהע"ה היו ליצנים וגדולים הרבה בתורה כמו דואג ואחיתופל ביבמות (דף ע"ה), ואפ"ה בקש דהע"ה לגור בשני עולמים דהיינו שיאמרו דבר הלכה משמו ואף שלדורו לא יועיל משום הלצים והיו ג"כ גדולים בתורה. מ"מ יועילו דבריו לדורות הבאים אחריו. והשתא א"ש סמיכות שני מאמרים הנ"ל בירושלמי. יע"ש. ואם דהע"ה יירא מקנאת עם והתפלל לד' על זאת אנן אזובי קיר מה נענה בתרי', ויעי' ברמב"ם בהקדמתו למורה נבוכים וז"ל סוף דבר אני האיש כו' אלא בשיאות לאחד מעולה ולא יאות לעשרת אלפים סכלים אני בורר לאמרו לעצמו. יע"ש. וישים לבו לדברי צוואות ר' אליעזר הגדול לתלמידיו אל תהיו כזבוב היושב במקום נגע ומניח מקום בריא. ויעי' בהקדמת ס' החינוך וז"ל הרוצה לסעוד אצלי יאכל בשר ויניח בשלחן עצמות וקליפין עכ"ל. ויעי' עוד בצוואות ר"א הגדול וז"ל בני הט אזניך ושמע דברי חכמים ואל תהי בז לכל אדם כי כמה מרגליות ימצאו באפרקסותו של עני. ואין אדם יכול לכנוס בתחומו של חבירו ואין אדם יכול לחדש דבר בתורה שחברו מזומן לחדשו כי הכל מוכן לפניו מיום שהתורה נבראת עכ"ל, ויעי' בזוהר הקדוש פ' שלח (דף קנ"ז) אימא מילך דלזמנין באפרקסתא דעני' תשכח מרעיתא יע"ש, ויעי' במס' יומא (דף ל"ח:) אין אדם נוגע במוכן לחבירו ויעי' ירושלמי דמאי (פ"ב ה"א) עטרה הניח לו הקב"ה להתעטר ויעי' חולין (דף ז') אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו. ויעי' בקהלת רבה (פ"א סי' י"א). ויעי' בפמ"ג בהקדמתו לאו"ח שיותר הועילו מחברי ספרים בזמננו מהמלעיגים ומליזים. יע"ש

אך עיני נשואות למרום אשא לבי אל כפים אל ד' שוכן שמים. שיחנני דעה והשכל ויורני הדרך האמת ישכון אור ואסיים בתפלת התנא ברכות (דף כ"ח) יהי רצון שלא אכשל בדבר הלכה ולא אומר על טהור טמא וישמחו בי חבירי וכו' פרש"י שישמחו על כשלוני הרי ב' רעות כו' שיענשו. והמהרש"א בח"א כ' וז"ל ויותר נראה לפרש שמתפלל כן שבאמת ישמחו חברי על שלא נכשלתי וכן אשמח בהם על שלא נכשלו כו' עכ"ל. מפני שהי' קשה למהרש"א שיהי' נמצא בחברת ר' נחוניא שישמחו על כשלונו. אולם מצאתי בס' תפארת ישראל ממהר"ל בהקדמתו שהרגיש בפי' המהרש"א ודחאו שאין הלשון סובלו והעלה דהפי' כפשוטו (כמ"ש רש"י) והוכיח מכאן דאף בת"ח גדולים לב האדם נוטה לשמוח כאשר ימצא בדברי זולתו חסרון כי כל האדם בטבעו ששמח בשלימות אשר לו על זולתו ולכך מתפלל שלא ילך אחר טבעו וישמח כשחבירו נכשל בדבר הלכה והוא אינו נכשל יע"ש. ומצאתי ג"כ בס' זכר יהוסף בברכות (דף כ"ח) [מיד"נ הגאבד"ק שאוול שליט"א] שהעיר ג"כ מדברי התפארת ישראל והביא שהב"י באו"ח (סוסי' ק"י) העלה ב' מהר"י אבוהב ג"כ כפי' מהרש"א. וכ"כ בהקדמה של שו"ת חמדת שלמה. ורמז לדברי רש"י בב"ק (דף צ"ח:) ד"ה לא תימא להו ולא מידי. משום דחדו דמשכחי תיובתא למילתא. ורמז לדברי החת"ס (או"ח סימן ר"ח) מח שכ' בפירוש תפלה זו יע"ש. לזאת אתפלל שלא אכשל בדבר הלכה שלא ישמחו בי חבירי שלא יתענשו