בכורי שלמה חלק א ח

ה' ואח"כ נקראת תורתו ותלמודו. כמו שפירשו המפרשים, וד' יזכני להגות בתורתו לשמה בלי שום מניעה ועיכב מתוך הרחבה. ולעסוק במו"מ של הלכה באמונה על הקדמות אמתיות אשר על אדני האמת הטבעו ולקבוע עתים לתורה ולתעודה לשכר נצחי ולזכות בדין כדאמרינן בשבת (דף ל"א.) נו"נ באמונה קבעת עתים לתורה. ובזה תירץ הגר"א מווילנא זצ"ל את קושית התוס' בקידושין (דף מ:) דבשבת (דף ל"א.) אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נו"נ באמונה קבעת עתים לתורה ובקידושין (דף מ':) ובסנהדרין (דף ז'.) דריש תחילת דינו של אדם על דין תורה. ותי' דהיינו דוקא לשאלה כו' אבל מ"מ נפרעין ממנו תחלה על שלא קבע עתים לתורה עכ"ל. ודברי התוס' קשה להולמם. דלמה שואלין תחלה על מו"מ אם נפרעין ממנו תחלה על ד"ת והי' צריכים לשאול נ"ב בתחלה קבעת עתים לתורה ולפי הנ"ל נראה דכוונת הש"ס על משא ומתן של הלכה בתורה דנקרא ג"כ מו"מ בסנהדרין (דף צ"ג) איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, א"כ אתי שפיר דבתחלה שואלים אותו אם נו"נ באמונה בתורה היינו אם הפלפול הי' מיוסד על הקדמות נאמנות על אדני הש"ס והפוסקים. הובא בהגהות מוהרצ"ח בשבת. יע"ש. איברא נ"ל לתרץ דברי התו' מה שכוונו בדבריהם הקדושים בתירוצם. ע"פ מה דאיתא בתנא דב"א (זוטא פי"ד) וז"ל ואמרתי לו בני מה אתה משיב לאביך שבשמים ליום הדין. ואמר לי רבי יש לי דברים שאני משיבן בינה ודעת לא נתנו לי מן השמים ואמרתי לו בני מה מלאכתך. ואמר לי ציד אני ואמרתי לו מי למדך כו' ואמר לי רבי בזה נתנו לי בינה ודעת מן השמים. ואמרתי לו ומה להביא פשתן ולארוג מצודות כו' נתנה לך בינה ודעת מהשמים ולדברי תורה שכתוב בה קרוב אליך הדבר מאד וגו' לא נתנה לך בינה ודעה מן שמים. עכ"ל. ולפ"ז מובן היטב תי' התוס' דלענין שאלה צריכים לשאול קודם על מו"מ. דאם ישאלוהו תחלה על ד"ת יוכל דהשיב תשובת הציד לאליהו. לכן שואלים תחלה על מו"מ באמונה דכיון דיש לו דעת להרויח במו"מ באמונה [כי להרויח שלא באמונה אין זאת חכמה] ועי"ז יוכלו לשואלו אם קבע עתים לתורה. וא"ש דנפרעין ממנו תחלה על ד"ת. ויעי' במדרש איכה פ"ב סי' ד'. אח"כ מצאתי כעין זה בספר ארץ חמדה]

ואחשוב בצדק להועיל לזולתי לבני גילי ולהפחותים מערכי בספרי זה אשר הנני נותן לפניהם היום כי לא נשענתי אל בינתי וכל מה שהעלתי במצודתי בעזה"י הצעתי לפני גאוני וגדולי הדור שליט"א והם עיינו ופלפלו בדברי זה בונה וזה סותר אשר הבאתי דברי קדשם כל א' על מקומו יבוא בשלום, ומה שהשיבותי אני על דבריהם הקדושים ודקדקתי ופלפלתי בהם בעזה"י. וזה יהי' לתועלת גדול להלומדים המופלגים השואפים לשמוע דברי קדשם וסברותיהם היקרות כדאמרינן בע"ז (דף י"ט) כל הלומד תורה מרב אחד כו' יע"ש. ומזה ירויחו ללמוד מהם סדר הלימוד הישר והפלפול האמת לבוא ע"י לברר הלכה. ככ"ב (דף קמ"ה) בעל פלפול כו'. ויע"ש ברשב"ם וכ"ה בהוריות (דף י"ד) ובמגילה (דף ו':). ואחלה את פני כבוד הגאונים הגדולים שליט"א שישאו לי בדבר הזה אם הרבה פעמים הקשיתי לשאול בדבריהם הקדושים ופלפלתי ודקדקתי בם. אין זה חלילה מרוע לב ח"ו אדרבא כי זה מורה גודל חשיבותם ואהבתם הנצחת אלי מאשר יקרו בעיני ונכבדים דקדקתי בדבריהם הקדושים כמו בדברי הראשונים ז"ל ומלחמת התורה לא תזוז עד שתביא אהבה רבה אהבת עולם בין הלוחמים כמ"ש את והב בסופה כמכות (דף י') ויעי' בשבת (דף ג') ובעל המאור כ' בהקדמתו בשם חכם אחד וז"ל אני לא באתי לגרוע מעלת האיש ההוא ולהשפילו. אך להפליאו ולהגדילו כי כלנו משדי חכמתו הניקנו. ומעושר תבונתו העניקנו. ומפרי פי שכלו אנחנו לוקטים ובים דעתו אנחנו שטים. והוא אשר פקח עינינו ולמדנו והועלנו וגדלנו והשכילנו בחכמה הזאת, וכאשר למדנו מפיו אנחנו משיבים מדבריו על דבריו ע"כ לשונו הזהב והאדרת. וק"ו לתולעת ולא איש כמוני כן אדע בנפשי ומבשרי אחזה כמים פנים אל פנים כי הרבנים הגאונים יהיו אוהבים לי מאד כאשר אהבה נפשי אותם ודבקה אחריהם ולכל בהם חיי רוחי. ואם גם לפעמים תרצתי את דברי מאשר המה הרסו ונתשו מאשר לא חפצתי להטריחם ביותר בענין א'. ורשמתי אני לעצמי הנראה לי להצדיק את דברי אשר עמלתי טפחתי ורביתי וכרחם אב על בניו חמלתים שלא יהי' יגיעתי לריק כמו שעשיתי בהא"ח סי' ל"ב. נ"ב. ובחיו"ד סי' ח"י. כ"ז. ל"ב. ובהאה"ע סי' ג' ובחה"מ סי' ו' ט"ו. ובהשמטות סי' י'. הן ידעתי מך ערכי ועצמי לא נכחד ממני כי לא הגעתי אל קרסוליהם אפילו לירד לעומק דבריהם הנעלים והקדושים. מכש"כ להשיג עליהם ואיני אומר ח"ו קבלו דעתי ואני מבטל דברי מפני דבריהם להלכה כי אני לא כתבתי רק לפלפולא בעלמא. אולם אקוה כי הגאונים שליט"א יקבלו האמת ממי שאמרה ויקיימו בעצמם אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים כר"ה (דף כ"ה) וכדבריהם בתענית (פ"א) למה נמשלו ד"ת למים כו' אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני וכעין זה מצינו בנדרים (דף ע"א.) שרבינו הקדוש נשתכחו ממנו קצת הלכות שמע כי כובס א' ששמעם ממנו זוכרים ורצה ללמדם ממנו ובאבות (פ"ד) אמר כ"ז איזה חכם הלומד מכל אדם. ויעי' בירושלמי סנהדרין (פ"י ה"א) אם שמעת דבר מפי קטן מישראל והנאך יהא בעיניך כשומע מפי הגבורה ויעי' שו"ת הרמב"ם (סי' קנ"ו) מה שהתנצל לגאון רב שמואל הלוי

ואני הן מעודי הייתי נחבא אל הכלים ולא חפצתי להתהדר בחיבורים להתלבש באדרת מחברים להראות על המערכת בגבורים. כי משנת תר"ל מונחים אצלי שני חיבורים בעזה"י. והמה בכתובים ברית אברהם על ה' רבית ופ' איזה נשך משפט שלמה על חו"מ. גדולי הרבנים תמכוני בהסכמותיהם חזקוני בדבריהם להוציאם לאור בכ"ז טמנתים בחבוש ולא רציתי לשלחם על פני החוץ, בי אימתא דציבורא נפלה עלי ומקנאת מקנאים ייראתי. ואני עודני אז רך בשנים. וכעת אשר הגעתי בעזה"י לימי הבינה התעורר בי רוחי להוציא לאור חיבורי זה אשר קראתי בשמו בכורי שלמה חלק ראשון והוא תשובות אשר הי' לי מו"מ עם גאוני גדולי הדור שליט"א. והודות לד' מצא חיבורי חן בעיני גדולי הדור שליט"א. ונתנו לי מהודם והסכמתם במספר כ"ז כאשר נדפסו לעיני הקוראים יחיו גם שלחתי חיבורי לגאוני ארץ הקדושה וירושלם עיר הקודש תוב"ב. ותחלה לד' כי הוטב חיבורי בעיניהם ונתנו הסכמתם אלי. וכמה פעמים עררוני הגאונים שיחיו להדפיס חיבורי ולא יכלתי לסרב לגדולים כפסחים (דף פ"ו:) גם אמרתי לקיים בהדפסת ספרי ולמדתם את בניכם מאשר כי קשה עלי לפעמים לימוד התלמידים מטרדות מסחרי. וילמדו התלמידים מתוך ספרי וישתו בצמא גם את דברי הגאונים יחיו את תשובותיהם מים חיים מבאר אשר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם ראשי ב"י. ויעי' בס' אהבת ציון (דרוש ט') ב' הגאון נוב"י דמי שזכה מאת ד' לחבר איזה חיבור ע"פ דרכה של תורה אינו פוסק מלהוליד תולדות עד עולם שלא פסק מלהעמיד תלמידים הלומדים מתוך ספרו וזהו הנרמז בפסוק זה ספר תולדות אדם. יע"ש. ויעי' בס' חסידים (סי' תק"ל) וז"ל כתיב מי תכן את רוח ד' כי הקב"ה גוזר מי נעשה חכם כו' יש שנגזר עליו שיעשה ספר אחד או שנים או שלשה. וכל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואינו כותבה ויכול לכתוב הרי גוזל מי שגילה לו כי לא גילה לו אלא לכתוב כו' עכ"ל. ויעי' במורה הנבוכים (ח"ב פל"ז)