בכורי שלמה חלק א י

ח"ו על ידי כההוא מעשה בתלמיד אחד ששמח שנכשל חבירו בהלכה ונענש כמ"ש בזוהר שלח יע"ש. ויעי' בברכות (דף י"ז) תפלת רב ספרא. ובל יפלא בעיני הקוראים על מה שפלטה קולמסי לפעמים תיבת אשתמיטתי' יעי' בשו"ת חוט השני (סי' כ') שכ' שהיא לשון נקיה ודרך כבוד לומר דבאותו שעה נשמט ממנו הדבר ההוא כי השכחה הוא טבע אנושית כוללת כל האישים כו' יע"ש. וכ"ש פעוט כמוני בל אהי' נקי מזה כמאמר דהע"ה שגיאות מי יבין

בשו"ת פנים מאירות (ח"א בהקדמתו) עלה ונסתפק אם טוב לאדם לכתוב ולהדפיס ספר בסתם ולא להזכיר מי הוא מחברו והאריך בזה והגאון אזולאי זצ"ל בספרו שם הגדולים (ערך הזכרונות) מפלפל בדבריו והעלה דצריך להזכיר השם. כחגיגה (דף ט"ו). ומי שרוצה לנהוג שלא להזכיר שמו על חיבורו יהא רמות רוחא יע"ש. וכ"ג לי להביא ראי' לזה מדברי התנחומא פ' תשא שהבאתי לעיל שמפני שמזכירין שמו מ"ה אין מניחין אותו לישון ולכן גם אני בעניי הזכרתי שמי על ספרי כי אין לשנות ממה שנהגו עתה כי מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים זי"ע

הרוקח כתב כל אדם צריך לרשום שמו בספרו כמו תנא דבי אליהו מתחיל ויגר"ש בגימטריא תנא דבי אליהו כו'. וחזו עיני טעם הדבר בשו"ת ברית אברהם בהקדמה דידוע דהתורה היא במקום קרבן כמ"ש בזוה"ק באדרא קדישא בזמן שבהמ"ק הי' קיים קרבנו של אדם מכפר עליו כו' וכשאדם מעלה בספר מה שלמד איזה דבר חידוש עולה לו במקום קרבן ע"כ. והחיבור הוא כעין קרבן שיקריב האדם לד' לזכות את נפשו. ולכן עיקר הלימוד לשמה. דשינוי קודש פוסל במחשבה וכו' והא קרבן בעינן ג"כ לשם בעלים כדאיתא בזבחים (דף ד') יע"ש. כי דבריו מתוקים מדבש. לכן גם אני הצעיר באלפי ארשום שמי בשם ספרי וקראתי שמו בכורי שלמה ע"פ דברי התנא דב"א (א"ר פי"ח) וז"ל מה לחדשיו יבכר למחדשי תורה שמחדשין את התורה בכל יום תמיד לכן שהוא "בכור" לאביו ולאמו שמחדש ד"ת שהכל שמחין כו ע"כ לשונו הזהב. לזאת קראתי שמו בכורי שלמה על שני אופנים ונקרא בו שמי ושם אבותי יחיו לאוי"ט. אופן א) בכורי עם הכולל של התיבה זו עולה רל"ט [וכמ"ש בטור (או"ח רסי' קי"ז) וז"ל וקריאתו חשוב א' עכ"ל היינו הכולל. וכ"כ הב"י באו"ח (סי' תקפ"ב) ד"ה ומ"ש ויש בהם ס"ח אותיות וכ"כ בתיקוני זוהר תיקון ל"ט בסופו] והוא בגימטריא של אבי מורי עטרת ראשי יר"א המופלג כש"מ דניאל זאב שליט"א. ושם אמי מורתי היקרה הצנועה מ' מינדל תחי' שעולה ביחד ג"כ רל"ט. חושבנא דדין כחושבנא דדין. ושלמה הוא שמי. אופן ב) בכורי עם החיריק שתחת הבי"ת נחשב ליו"ד [במ"ש בזוהר הקדוש דלמלאות הגמטריא חשבינן נקודות החיריק ליו"ד. הובא בס' פתח הדביר בח"א סי' ל"ב אותו')] עולה רמ"ח. גימטריא של שמי אברהם. חושבנא דדין כחושבנא דדין ושלמה הוא שמי. והבאתי בכורי פרי עשתנותי על מזבח הדפוס בעזרת רוכב שמים. והנני נותן תודה להשי"ת עבור זה. ואני מביא וקורא יהא רעוא שיעלה לריח ניחוח לפני מי שאמר והי' העולם כקרבן תודה. וכבכורים בזמן שבהמ"ק הי' קיים. והנני מחזקינא טיבותא לאבותי היקרים שליט"א שגדלוני לתורה ולתעודה ונתנו לי מורים טובים בכסף מלא. והרעיפו עלי טל מוסרם הטוב להנחני במעגלי יושר. יהי משכורתם שלמה מאת ד' ויחדש כנשר נעוריהם. ויתענגו על רוב שלום עד בלי ירח. גם אזכיר לטובה את מורי ורבי המובהק שארי ומחו' הגאון הצדיק המנוח כקש"ת מו"ה זאב ליפשיטץ זצלה"ה שהי' אב"ד דפה אזארקאוו כשלשים שנה. שהדריכני בדרך הלימוד הישר, תנצב"ה. ויליץ טוב בעדי ובעד כל בני ביתי שיחיו לאוי"ט ושלום על כל ישראל. אמן וד' יזכני ללמוד תורה לשמה מתוך הרחבה וללמד לשמור ולעשות, ויאיר עיני בתורתו ולא ימיש התורה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי עד עולם: ממני הצעיר המצפה לתשועת ה'. שלמה אברהם ברד"ל רזעכטע נ"י

סיום דברי יד"נ הגאב"ד הי"ו דפה עירנו ממכתבו היקר אלי אשר העתקתי ריש דבריו וסופו בין ההסכמות. וז"ל

בחלק או"ח (סי' כ"ב) הביא מעכתר"ה קושיא בשם הצל"ח בסוגיא דהואיל פסחים (דף מ"ו:) דמסיק שם בגמרא דכ"ע סברי טובת הנאה אינה ממון והכא בהואיל קמיפלגי דר"א סבר אמרינן הואיל ור"י סבר לא אמרינן הואיל: והקשה הצל"ח הלא ב"ב ע"כ סבר טוה"נ ממון כמ"ש הר"ן ז"ל דאל"כ למה לא יניחנה עד שתחמיץ כר"י כיון דלית לי' הואיל דאם הי' סובר כר"א למה פליג אדר"א דאמר לא יקרא לה שם עד שתאפה. א"כ קשה למה דחיק הש"ס לאפושי פלוגתות דר"א אית לי' הואיל וסבר טוה"נ אינו ממון ור"י לית לי' לא הואיל ולא טוה"נ ממון: וב"ב לית לי' הואיל וס"ל טוה"נ ממון והי' עדיף יותר לאוקמי פלוגתא בטוה"נ לחוד יע"ש. ואמרתי לתרץ עפ"י מה שאמרתי בימים הללו לתרץ קושיית השג"א (סי' ע"ז) שהקשה קושיא עצומה בש"ס איך מסיק דכ"ע סברי ט"ה אינו ממון ואפילו לפי הה"א סובר ר' יהושע טוה"נ אינו ממון והא בגמ' ב"מ (דף י"א) איתא דאין חצירו ש"א קונה אא"כ עומד בצדו ופריך שם מעובדא דר"ג וזקנים שהיו באים בספינה אר"ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו כו' וכי ר"י ור"ע בצד שדהו של ר"ג היו עומדים ומשני שם ר"ג מטלטלים אג"ק הקנה להם ופריך רבא וכי לא הי' להם סודר לקנות ממנו בחליפין אלא ט"ה אינה ממון לקנות בחליפין ה"נ ט"ה אינה ממון לקנות אג"ק. ודחי שם בגמרא ולא היא מתנות כהונה שאני נתינה כתובה בהו חליפין דרך מקח וממכר הוא מטלטלים אג"ק נתינה אלימתא הוא יע"ש בגמ' נמצא למאי דקיי"ל והוא שעומד בצד שדהו דוקא קונה צ"ל דר"ג אג"ק הקנה להם וע"כ סובר ר"ג ט"ה ממון ובמס' מ"ש (פ"ה) תנינן לה להאי עובדא דר"ג ותנא שם בסיפא שגם ר' יהושע אמר עישור שאני עתיד למוד נתון לר' אליעזר בן עזריא ומקומו מושכר לו ע"כ סובר ר' יהושע טוה"נ ממון וא"כ קשיא דר"י אדר"י. דהכא בחלה סובר ט"ה אינו ממון יע"ש בשג"א שהאריך בקושיא הזאת והניח בתימא

והנלע"ד ליישב בהקדם שתי קושיית בסוגיא זאת. הא') קושיית העולם בגמ' לימא בט"ה קמיפלגי דמאי זה ענין לט"ה דבשלמא בכל תרומה טהורה ושאר מתנות כהונה יש לבעלים ט"ה בהם כמו שפי' רש"י ז"ל שיוכל לקבל דבר מועט ממי שיש לו בן בתו כהן שיתן לו המתנות כהונה. אבל הכא שנטמאת העיסה ולא יוכל הכהן להנות הימנה מה ט"ה יש לו מי יתן לו. ולכאורה הי' נראה לתרץ בפשיטות דיוכל לקבל דבר מועט ממי שיש לו בן בתו כהן קטן שמותר לאכלו. אך זה אינו לפי מה שכתב הרי"ף ז"ל דהכא ע"כ מיירי או בחלת ארץ ישראל דמדאורייתא היא ואסור להאכיל אפילו לכהן קטן או בחלת חוץ לארץ וליכא כהן קטן דאי איכא כהן קטן יכול להפריש וליתן לכהן קטן ויאפנה ויאכלנה. ודוחק לומר כיון דכל חמץ אינו שלו ועובר רק מטעם עשאן הכתוב כאילו ברשותו ה"ה לענין ט"ה כיון דבשאר ט"ה הוי ממון הכי נמי כיון דאי לאו איסור חמץ הי' יכול להשהותו עד שימצא כהן קטן הוי כשלו ועובר עלי' דז"א דבשלמא בשאר חמץ כיון דבאמת הוי שלו רק מטעם איסור חמץ הוי אינו שלו ע"ז גלי לן הכתוב דעשאן כאלו עדיין הוא שלו אבל היכא דלא הי' שלו מעולם ורק אם הי' לו הי' נחשב כשלו מה"ת לומר דאפילו אין לו עתה ט"ה יהי' נחשב כאלו הי' לו. קושיא הב') קושיית הר"ן ז"ל במשנה וז"ל פירוש דליכא תקנתא דאי אפי לה הויא לה אפי' שלא לצורך דלא חזיא לי' דאע"ג דקיי"ל מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ה"מ שלא לצורך אוכל נפש והיא שיהי' צורך היום קצת אבל היכא דלא הוי צורך היום כלל לא עכ"ל הר"ן יע"ש. והתירץ אינו מובן לפ"מ שכתבו התו' לעיל (דף ה':) ד"ה לא אמרינן מתוך דמה שמבער חמץ הוי צורך קצת וא"כ למה לא נחשוב צורך לאפותה קודם שתחמיץ כדי שלא יבא לידי איסור ב"י

ונראה לתרץ בפשיטות דבאמת אם לא הי' ר"א סובר הואיל וא"כ לא הי' עצה אחרת הי' מותר לאפותה אחר קריאת שם חלה מטעם מתוך כקושיית הר"ן רק כיון דס"ל לר"א הואיל ויש עצה לאפותה קודם קריאת השם מטעם הואיל אי בעי בצע מכל חדא וחדא וחזיא לי'. א"כ אסור לקרא לה שם על סמך שיאפה אותה אח"כ ע"י היתר מתוך כיון שיש לו עצה אחרת לא מיקרי צורך. ועפ"י הדברים האלה נלענ"ד לפרש השקלא וטריא בגמ' לימא בט"ה קמיפלגי ודחי לא בהואיל קמיפלגי. תחלה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר. דהנה רש"י ותוס' הקשו לפי המסקנא דבהואיל פליגי א"כ למה לא יוכל לקרא לה שם ולאפותה אח"כ מטעם הואיל אי בעי מתשיל עלה. והרבה תירוצים נאמרו בזה עי' תוס' ד"ה הואיל: והעולה מכל התירוצים דאפילו לפי המסקנא דאית לי' לר"א הואיל אעפ"כ בכל מה דאפשר למעט בכח ההואיל ממעטים. וע"כ לא נסמוך ע"ז לקולא להתיר האפי' ע"י הואיל אי בעי מתשיל עלה. רק קודם שיקרא לה שם מטעם הואיל אי בצע מכל חדא דהואיל זה קל יותר כמפורש ברש"י ותוס' מעתה נוכל לומר שגם לפי ההוי אמינא הי' יודע מסברת הואיל אי בעי מתשיל כמו שיודע מסברת הואיל אי בעי בצע מכל חדא. והי' סובר דאין בכח ההואיל לומר ע"י זה דהוי כדידי'. רק ע"י הואיל אי בעי מתשיל עלי' יש לו בה טוה"נ ועי"ז הוי כדידי' ובטוה"נ כזו פליגי ר' אליעזר ור' יהושע. וע"ז דחו בגמ' לא דכ"ע ט"ה אינה ממון היינו ט"ה כזאת שאינ' רק ע"י הואיל דכ"ע מודי שאינה ממון. שאם נאמר שאין בכח ההואיל לבד למחשבי' כדידי' ממש רק ע"י ט"ה. דכ"ע מודי שאינה ממון והכא בהואיל