בכורי שלמה חלק א פט

הברכי יוסף ביו"ד (סי' צ"ט) העלה בשם הרדב"ז שלא ליקח מן הנכרי דבר איסור שנפל בס' כיון דאצל הנכרי לא שייך ביטול הוי כמבטל איסור לכתחלה. יע"ש [הא דהעלה דבנכרי לא שייך ביטול מצאתי גם בפר"ח ביו"ד (סי' קי"ח) ובפמ"ג ביו"ד (סי' ס"ב) ובשער התערובות (חקירה ג') מסתפק בזה. וכ"ה בשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' י"ט) ובנוב"י מהד"ת חאה"ע (סי' מ"ב) ויעי' בשו"ת ח"צ (סי' ל"ט) וא"כ ה"ה בנ"ד פסול לקנות אתרוגי קארפו מהיונים דהוי כמבטל איסור לכתחלה: לכאורה יש לשדות בו נרגא ע"פ דברי הט"ז ב' הלבוש בה' סוכה (סי' תרכ"ו) לענין סכך פסול דמותר לבטל לכתחלה וכ' הטעם משום דבמצוה לא שייך אין מבטלין איסור לכתחלה. או אידך הטעם שכ' משום דלפני סוכות עדיין לא הוי איסור מש"ה מותר לבטל. וא"כ ה"ה בנ"ד לא שייך אין מבטלין איסור לכתחלה. אולם לפי סברת הר"ן הובא במג"א שם דמש"ה ל"ש ביטול בסכך פסול דמיעוט הסכך פסול לא הוי איסור כלל כיון דסגי בחציו או ברובו סכך כשר וא"צ לבוא לביטול יע"ש. וא"כ בנ"ד דל"ש לתרץ כן דהא המיעוט שהם מורכבים הם בוודאי פסולים כמו שהארכתי לעיל. אז שייך שפיר אין מבטלין איסור לכתחלה

קנב) לכאורה נוכל לסתור זה דדוקא בביטול בששים אז האיסור הוא בתוכו ועל ידי ביטול הפך להיתר אז אסור לקנותו דהוי כמבטל איסור לכתחלה אבל בנ"ד דאיכא למימר כל דפריש מרובא פריש אפשר לומר דזה לא מקרי מבטל איסור לכתחלה כיון דאמרינן כל מה דפריש הוא מן הרוב דכשר. ולכאורה ראיה לזה מדברי הש"ס בזבחים (דף ע"ג:) ונכבשינהו דניידי וכל דפריש כו' א"כ ראינו דזה לא מקרי מבטל איסור לכתחלה. דאל"ה היה אסור לכבשינהו דהוי מבטל איסור לכתחלה. אולם ז"א דזה דוקא בבע"ח דדרכם לנדות מעצמם כפי מ"ש התוס' בפרק הנשרפין (דף פ'.) בשם הר"ת. אבל בשאר דברים לא. תדע דקיי"ל ביו"ד (סי' ק"י ס"ו) דבע"ח ושאר דברים חשובים שנתערבו בהיתר שאינם בטלים אפילו באלף אפילו אם פירש א' מן הרוב כו' והוא שהפרישו במתכוין אבל אם פירש ממילא שרי. והש"ך העלה בשם רוב פוסקים דגם פירש ממילא אסור וכשהפרישו במתכוין גם לדעת הש"ע אסור ואם נימא דכל דפריש לא מקרי מבטל איסור לכתחלה למה אסור. אלא ע"כ דגם בזה שייך מבטל איסור לכתחלה ובפירש ממילא אסור משום גזרה שמא יקח מן הקבוע היוצא לנו מזה דאין ראוי לקנות אתרוגי קארפו מן העובדי כוכבים דהוי כמבטל איסור לכתחלה

קנג) וראיתי בשו"ת חכמת שלמה (סי' ב' שבסוף שו"ת הר המור) שהקשה כיון דאנו יודעין שיש עכ"פ שם אילנות שגדלין בהם אתרוגים כשרים. לדעתנו הוי כהך דמחבואה ביו"ד (סי' קי"ד) דמצלת על כולן. ואף ע"ג שדנין על כולן כאחד מ"מ אטו וודאי הורכב. ולא דמי לב' שבילין וכדאיתא שם דמתירין כשנודע שיש אחד שאינו מערב עכ"ד. ולפענ"ד אינו קושיא חדא דהא מבואר שם ברמ"א דזה, דוקא כל זמן שלא ידוע כן בוודאי שעירבו בו דתלינן לקולא אבל אם ידוע שמקצת עובדי כוכבים בוודאי נותנים בהן יין ומקצתן בוודאי אין נותנין בו יין אזלינן בתר רובא אבל אסור לקנות מבתיהם דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ע"כ. וא"כ בנ"ד דג"כ ידוע דמקצת מערבין בו המורכבין [ובכל גן יש מקצת מורכבים עכ"פ] שוב אסור לקנות בבתיהם אף דרק המיעוט מערבין מדהוי קבוע בבתיהם כנ"ל. וכמו שהבאתי לעיל (אות קמ"ה) בשם האסיפת זקני' בכתובו' (ד' ט"ו) וכ"ש בזה"ז שיצא הרעש דרובא מרכיבי'

קנד) באופן אחר נוכל לתרץ קשית מהרש"ק בחכמת שלמה הנ"ל. דהנה הגאון מהר"א תאומים (בסוף ס' נחלת יעקב) בתשובה הקשה על הא דמחבואה מתלמוד ערוך בפסחים (דף י'.) בשני בתים בדוקים וצבור א' של חמץ ואתי עכבר ושקיל ולא ידעינן אי להאי על אי להאי על היינו שני שבילין והרי התם גם בבית דעל יש לנו ספק שמא אכלתיה ואיך מדמה לה לשני שבילין. והעלה שם בפלפול נעים ולחלק יצא דבדבר דלא אתחזק איסורא אז דוקא מחבואה אחת מצלת על כולן. אבל בדבר דאתחזק איסורא אינה מצלת על כולן. והנה כפי שהעליתי לקמן (אות קנ"ו) דבמצות אתרוג יש על האדם חזקת חיוב והוי כמתחזק איסור שוב אינה מצלת על כולן. וא"כ מיושב קשית החכמת שלמה הנ"ל דגם ביו"ט שני דהוי מדרבנן מ"מ אינה מצלת על כולן כיון דאתחזק החזקת חיוב דגברא

קנה) באופן אחר נוכל לתרץ קשית מהרש"ק הנ"ל. ע"פ מ"ש הט"ז ביו"ד (סי' קי"ד) לתרץ קשיתו (בס"ק י"ד) שהקשה דנגזור שמא יקח מן הקבוע כדאיתא ביו"ד (סי' ק"י) ומתרץ דבסתם יינם דהקילו בו חכמים סמך אהרשב"א דלעיל דלא גזר שמא יקח מן הקבוע ע"כ. לפ"ז נוכל לומר דקולא זו ממחבואה דמצלת על כולן אין ראיה מכתובות (דף כ"ז.) דשם הוי ס"ס כסברת הט"ז אבל בשאר איסור דרבנן אפשר דאין להקל. ואף שכ' הרמ"א וכן כל כיוצא בזה באיסור דרבנן. נראה דמדייק בלשונו הזהב ולא כתב וכן בכל איסור דרבנן משמע דבדיוק כתב וכן כל כיוצא בזה. כלומר של סתם יינם. דקיל משאר איסור דרבנן. אז דוקא מחבואה אחת מצלת על כולן. אבל לא בשאר איסור דרבנן. ובזה מיושב קשית מהר"א תאומים הנ"ל מפסחים דשם מודה הרמ"א דאינו מציל. אולם מדברי הנוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' ל"ד) לא נראה כן שכתב דין של מחבואה אף בשאר איסור דרבנן וצ"ע

קנו) בשו"ת והשיב משה (חא"ח סי' כ') כתב דיש לצדד להקל בחשש מורכב באתרוגי קארפו כיון דלהט"ז אין הפסול רק מדרבנן וא"כ הוי ספק דרבנן לקולא יע"ש ולפענ"ד ז"א לפי מה שהעלה הגאון מהר"ש קלוגער זצ"ל דבמצוה איכא חזקת חיוב. א"כ הא כבר כתב הש"ך ביו"ד (סי' ק"י אות כ') דספק איסור דרבנן שיש לו חזקת איסור להחמיר. ואף דהפר"ח והכרו"פ השיגו עליו כבר תירצו הרב חות דעת (בסק"כ) בטוב טעם ודעת יע"ש. ובפרט שכבר העלתי דהעיקר להלכה דמורכב פסול מה"ת. אם כן כיון דאתחזק איסור בוודאי לכ"ע אזלינן להחמיר ואפילו בלא אתחזק איסור ג"כ כיון דהוי ספיקא דאורייתא להחמיר

קנז) באופן אחר נוכל לתרץ קשית הרב והשיב משה. ע"פ מ"ש בס' מצל מאש (סי' י"ג) שהעלה בדעת הרא"ם בפירושו לסמ"ג דדוקא לענין איסור שהוא ל"ת שרינן ס"ס אפילו לכתחלה משום דממזר אסרה התורה ספק ממזר אינו בבל יבא וכן בכל האיסורין ספיקן לא אסרה התורה אבל לענין קיום מצות אם מצוה דרבנן אם מצוה דאורייתא שהיא עשה כך וכך אין לפטרו מטעם ס"ס שהרי אפילו באלף ספיקות כיון שיש ספק א' מני אלף שהוא חייב א"כ הרי לא קיים העשה והרי החיוב מוטל עליו ע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד לענין מצות עשה של אתרוג, לא מהני ספק דרבנו גם כן דדומה לס"ס בדאורייתא דלא מהני במצות עשה

וכעין סברא זו נמצא בח"ד בשער הספיקות דגם להרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת להקל. זה דוקא בל"ת. אבל בעשה מודה דמה"ת להחמיר ואני מצאתי תנא דמסייע לח"ד ברשב"א יבמות (דף מ') ד"ה אי לא מצה היא יע"ש וה"ה בנ"ד

קנח) באופן אחר נלפע"ד לתרץ אף אם נימא דלא מקרי אתחזק איסור מ"מ ראוי להחמיר באתרוגי קארפו. משום דאסור לעשות ספק דרבנן לכתחלה כמ"ש לעיל (אות פ"ה) ואם מברך על אתרוג כזה עושה בידים הספק מש"ה פסול וכ"כ בספר בית יצחק (שער הספיקות סי' ל"ז) דאין לעשות ספק דרבנן לכתחלה יע"ש ויעי' בשו"ת אדומו"ר הגאון הקדוש זצ"ל שו"ת הרי"ם (חיו"ד סי' י"ב) שהשיג על הנוב"י (בסי' מ"ג) שהעלה דאסור לעשות ספק דרבנן לכתחלה והשיג עליו מא"ח (סי' תמ"ב) יע"ש. וכבר עמד על זה הלחם משנה הובא בפמ"ג בא"ח (סי' תמ"ב. בא"א ס"ק י"ג). והלחם משנה מתרץ דספיקא