בכורי שלמה חלק א פח

קע"ח) שכ' דגם דעת התה"ד דכל שהוא חשוב בין קודם הביטול בין לאחר הביטול לעולם לא בטל יע"ש שהאריך בזה וא"כ ה"ה לענין אתרוג למצוה גם כן הוי דבר חשוב. ואין לדחות כיון דהמיעוט הוא מורכב והוא פסול למצוה א"כ אינו חשוב ומש"ה בטל. ז"א תדע דכל חתיכה הראוי להתכבד שהוא אסור כל זמן שהוא אסור אינו ראוי להתכבד לאורחים [ומה דראוי להתכבד לעובדי כוכבים בשביל זה לא מקרי ראוי להתכבד כמבואר בפוסקים] ואמאי לא בטל אע"כ כיון דיהי' בטל ויהיה מותר יהיה ראוי להתכבד וחשוב שוב אינו בטל וכיון דאינו בטל א"כ גם בנ"ד הוי ראוי להתכבד ושוב כל אתרוגי קארפו פסולים לברך עליהם. משום מיעוט המורכבי'. ואף דבשו"ת יד אליהו (סי' פ"ח) נשאל בס"ת שיש בו טעות שנתערב אם מותר לקרות באחד מהם. והעלה דחד בתרי בטל דהטעות לא הוי דבר חשוב והס"ת עצמו לא נפסל רק מכח הטעות שבו והו"ל כחתיכה הראויה להתכבד שנאסר מבליעת איסור דבטל דהבלוע אינו חשוב כו' יע"ש אם כן ה"ה בנ"ד לכאורה אף דהאתרוג חשוב מכל מקום אין פסולו רק משום הרכבה והרכבה אינו דבר חשוב. אולם כבר השיג עליו הרב חת"ס (חיו"ד סי' רע"ז) דלפי שהחליט ס"ת הוא דבר חשוב ולא בטל אלא דהכא בטל כיון שאין פיסולו אלא מחמת הטעות והוא אינו חשוב ומדמה ליה לדבר הנאסר מחמת בלוע. ודבריו תמוהין למה זה דומה לחהר"ל שבלע טפת חלב דלא בטל אע"ג דאיסורו מחמת החלב מ"מ כיון שהחתיכה עצמה נאסרה ונעשה נבלה הו"ל חהר"ל והכא ע"י הטעות נפסל הספר או לכל הפחות החומש כולו מלקרות בו בציבור והוי דבר חשוב דלא בטל יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דעל ידי הרכבה נפסל כל האתרוג לכל הטעמים הנ"ל אם כן דומה לחהר"ל שהוא אסור מחמת עצמו ויעי' ביבמות (דף פ"א) בתוס' ד"ה דברי הכל ובנתיב חיים על מ"ש המג"א (סימן תרמ"ט ס"ק י"ג). ויעי' באסיפת זקנים בכתובות (ד' ט"ו) דאם היא בבית השוחט יהיה אסור לאכלו משום קבוע. ותירץ דכל שהוא מצד הסברא כמו רוב מצויין אלל שחיטה מומחין הן. לא שייך קבוע בזה. יע"ש. ונראה מדבריו דדוקא ברוב דתליא בסברא דעדיף משאר רוב אז לא שייך קבוע אבל ברוב דלא תליא בסברא בכה"ג הוי קבוע. א"כ ה"ה בנ"ד ליקבע בבית איסור מורכב. רק דאינו ניכר איזהו. היוצא לנו מזה דהאתרוג של מצוה חשוב ולא בטל וא"כ הוי קבוע דרבנן וכבר קיי"ל ביו"ד (סי' ק"י) דבקבוע שאינו ניכר גם פירש ממילא אסור גזרה שמא יקח מן הקבוע. ועיין שם בש"ך (ס"ק ל"ו) ב' הרא"ש ומהרש"ל ומהרא"י (בש"ד סי' מ"ד) דהכי נהוג וכ"כ או"ה (כלל כ"ו) וגם לדעת הב"ח (בסעיף י"ב) שמחלק בין בע"ח ושאר דברים החשובים מודה דבנ"ד דלא מיירי בבע"ח אף פירש ממילא אסור ומש"ה א"ש דפסול לברך על אתרוגי קארפו [ואין להקשות דדוקא התם בנ"ח דמיירי שכבר הודלקו למצוה בשעת העירוב כמ"ש הט"ז מש"ה אמרינן דחשוב אבל בנ"ד דמיירי לפני סוכות אין לו חשיבות. ז"א דתינח לשיטת הפוסקים דס"ל היתר בהיתר בטל א"ש אבל להפוסקים שהבאתי לעיל (אות כ') דס"ל היתר בהיתר לא בטל אם כן ממנ"פ לא נתבטל אתרוג המורכב אם נדון אותו להיתר אינו בטל דהוי היתר בהיתר ואם נדון אותו לאיסור מפני שפסול למצוה כיון דאנו דנין עליו הוי כמו בסוכות א"כ שוב הוי דבר חשוב ולא בטל ושוב לא מהני ביה כל דפריש) וכ"ש לשיטת הר"ן פ' גיד הנשה והרב שושנת עמקים (כלל י"ד) שהבאתי לעיל (באות ס"ב) שס"ל דדבר שאינו בטל לא מהני כל דפריש כיון דהוי קבוע שאינו ניכר בוודאי אתי שפיר דאתרוגי קארפו פסולים למצוה

קמו) לכאורה יש להקשות על זה שאמרתי דהוי קבוע שאינו ניכר. הלא מקודם היה קבוע הניכר בעת שהיה על האילן. דהא ניכר אילן המורכב כמ"ש בשו"ת בית אפרים (חא"ח סי' נ"ו) דאילן המורכב גזעו דחב ואילן שאינו מורכב אין גזעו רחב יע"ש. ואם כן כיון דנתלש האתרוג מאילן הוי כפירש. וזה הוי פירש ממילא כיון דהיה ע"י עכו"ם. וישראל לא היה שם בעת התלישה. [כידוע שאין מניחים היונים ליכנס ישראל להגן] והוי נמצא ביד העכו"ם דמותר כיון דכל דפריש מרובא פריש. וכיון דמותר שוב לא הוי קבוע שאינו ניכר כיון דגם הפרי מאילן המורכב דפריש ג"כ מותר כנ"ל

קמז) אולם שתי תשובות בדבר. חדא כיון דכל פירות האילנות גם פירות המורכבים יקבצו לביתם או לחנותם. ל"ש לומר כל דפריש מרובא פריש. דדוקא אם פירש ממילא או ע"י עכו"ם קצת מהפירות והשאר נשאר במקום הקבוע. שייך לומר כל דפריש מרובא פריש. אבל כיון דלא נשאר כלום מהקבוע הניכר. וכל פירו' האילן מונח על מקום א' ל"ש פירש. דידוע דגם מיעוט האיסור קבוע בתערובו'

קמח) שנית דבנ"ד בלא"ה לא מקרי פירש מה שפירש מהגן להבית או להחנות למכור. ומנא אמינא לה מדברי הספר בית יצחק (שער הקבוע סימן ט') וז"ל והנה זה ודאי דאם פירש ע"י המוכרים שמטלטלים אותו ממקום למקום במקרה לא על דעת שיהיה במקום שיתפרש ודאי דלא מקרי פירש כלל. וזה דמיא להא דאמרינן אשה הדרא לניחותא ואפילו אם פירש למקום אחר שרוצה שיהיה שם באותו מקום עד שיהיה נמכר ג"כ לא מקרי פירש כו'. והעלה עוד שם דאפילו אין המוכרים קבועים בחניות אלא עומדים בשוק כל אחד מוכר על שלחן מיוחד ונמצא בשר סמוך לשלחן אחד מהם במקום שקונה לו ד' אמותיו לא מקרי פירש כל שלא יצא עדיין מרשותו. ועוד דהא לא גרע מהא דנזיר דאשה הדרא לניחותא א"כ לא מקרי פרישה אלא בפירש גמור שנעקר ממקום זה למקום אחר לא ע"ד לחזור וא"כ כל שנמצא בסמוך לו שעדיין דעתו עליו ושכיח שיחזור ויזכור עליו ויטלנו מן הארץ ויחזרנו לשלחן א"כ הדרא לניחותא מקרי והוי קבוע גמור יע"ש שהאריך בזה. א"כ כ"ש בנ"ד דבין הוא בהגן ובין בהחנות הכל הוא רשותו ודעתו שיהיה מונח שם עד שימכור ויוציאנו מרשותו בוודאי מקרי קבוע ולא מקרי פירש כנ"ל

קמט) אולם לכאורה יש להשיג על זה מדברי הבינת אדם שהעלה דהא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש לאו דוקא פירש ממש אלא כשנשתנה הדבר מכמות שהיה מתחלה מקרי ג"כ פירש כגון חתיכה שנחתך א' מהם או בהמות שעמדו בערבוביא ונשחטה אחד מהם ועפ"ז העלה שם אם היה במקולין איזה בהמות שלימות וחתך המיעוט לחתיכות אותם שנחתכו מותרים ע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד כיון שתלש הפירו' ממחובר אין לך שינוי גדול מזה ומקרי פירש לכאו'

קנ) אולם באמת אינו השגה דכבר השיג עליו הרב בית יצחק (סי' י"א) וכתב דהא שהוכיח מתשובת מהרי"ל כ' בעצמו שהגאון בעל בית מאיר כ' לו שאין משם ראיה שמהרי"ל לא כתב זה אלא לפלפולא בעלמא. ולא למעש'. והרב בית יצחק השיג ג"כ על ראיה זו ועל שאר ראיותיו והביא מהם ראיה להיפך יע"ש. והביא עוד ראיה דלא כהרב ב"א. ממ"ש הר"ש מקינון בספר הכריתות הביאו הפר"ח (סי' ק"י) לענין תערובות חניות אי מקרי קבוע ויליף שם מנחל איתן וכ' שם וז"ל אבל אי ידעינן מקומו אמינא כי הנזרע בתוכו אסור ואי נסבינן זרע ולא ידעינן אי מיניה או משאר עלמא אסור עכ"ל. ואם נאמר דשינוי הוי פירש אם כן כל שנזרע הרי כבר נחרש הקרקע מתחלה וא"כ אין לך פירש ושינוי גדול מזה דמה לי חרישה בקרקע או שחיטה וחתיכה בבשר וא"כ אמאי אסור ובקבוע דחניות אם האיסור ניכר במקומו לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע. וגם הב"א בעצמו כ' שצ"ע ממ"ש בזבחים (דף ע"ד:) פותח אחד מהם כו' וממ"ש ביו"ד (סי' ק"א) באם נחתך אחד מהם כו'. לכן העיקר לדינא נראה כמו. שכתבתי דשינוי לא מיקרי פירש יע"ש וא"כ א"ש בנ"ד דלא מקרי פירש כ"ז שמונח בהחניות

קנא) עוד נוכל לומר טעם לפסול אתרוגי קארפו דלא ניזול בתר רובא דאינם מורכבים. דהנה