בכורי שלמה חלק א פה

(סי' קכ"ו) ובמג"א (סי' תרמ"ח ס"ק כ"ג) דתמונת האתרוג שאינו מורכב יש לו בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם והעוקץ שוקע והקליפה רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש יע"ש. א"כ יש הבדל גדול בין אתרוג ללימו"ן דלימו"ן אין לו בליטות כלל רק חלק והעוקץ אינו שוקע. והקליפה דקה ותוכו רחב ולח. ואין לומר דלא נ"מ במה דיש הבדל בתוכו רק מבחוץ. מלבד דלא נראה מהרמב"ם כן. הא כ' אף אם מבחוץ דומין זה לזה מ"מ אם הטעם רחוק ביותר זה מזה הוי כלאים. וזה אינו ניכר מבחוץ. רק אם יחתוך ממנו חתיכה ויאכל ממנה. ועוד דגם בנ"ד הוי הבדל מבחוץ שני סימנין הבליטות והעוקץ שקוע. ועוד דמראה אתרוג ג"כ אינו דומה למראה לימו"ן כמו שהעלה הרב בית מאיר בתשובה בסוף ספרו לא"ח. הביאו כ"ג בתשובתו. שכ' שם שלא רצה לברך על אתרוגי קארפו וז"ל ועיקר מה שהביא אותי לספק בהם מפני השתנות שבמראיהם שכולם כאחד אין להם מראה אתרוג המוחזקים דהיינו קצת טינקעל געל הנוטה קצת למראה אדמימות ואלו כולם היינו הקארפיר מראיהם ליכט געל שהוא מראה לימו"ן בעינא עכ"ל הבית מאיר. א"כ מבואר שמראה של אתרוג אינו דומה ללימו"ן דמראה אתרוג נוטה לאדמימות [כמו אתרוגי יענעווא ואתרוגי ארץ הקדושה] אבל לומונ"י הוא מראה געל שאינו נוטה לאודם. א"כ כיון דגם במראה יש הפרש ביניהם בוודאי הם כלאים זה בזה ואף דכ"ג הביא בשם תשובת הגאון מפלאצק דכל שהוא נוטה לאודם נדמה ללימו"ן [כמו אתרוגי יענעווער]. יפה השיג עליו כ"ג דהחוש מכחיש הדבר שהלימו"ן אינו נוטה לאודם. ונלפע"ד להביא ראי' דמראה אתרוג כשר נוטה לאודם. דכן מבואר ברא"ש בפ' לולב הגזול (דף ל"ה:) אמר רבא האי אתרוג כאהיני סומקא כשרה וכ' הרא"ש שם ומיירי שלא ניטל אלא מן הקליפה האדומה ולא ניטל מן הלבן עמה כלום דא"כ הו"ל חסר עכ"ל ומדקרא לקליפה העליונה קליפה אדומה מוכח שדרך האתרוג נוטה לאדמומית ויעי' בשו"ת פני ארי' (סי' ה'). א"כ מבואר כהבית מאיר דאתרוג מראהו נוטה לאודם. דלא כהגאון מפלאצק. ולימו"ן החוש מעיד שאינו נוטה לאודם א"כ אינן דומין זה לזה דמיון גדול ובוודאי הוי כלאים [ואין לומר דפאמראנ"ץ ואתרוג לא הוי כלאים כיון דפאמראנ"ץ הוא אדום. ז"א דודאי הפרש גדול יש ביניהם דפאמראנ"ץ הוא אדום ממש ואתרוג הוא מראה געל נוטה לאודם והחוש מעיד על זה] גם העלים אינן דומין מאתרוג ללימו"ן. דמבואר בשבת (דף פ"ח.) בתוס' ד"ה פריו קודם לעליו היינו אתרוג יע"ש. וא"כ בתחלת השנה נראה הפרש גדול בין אתרוג ללימו"ן דבאתרוג הפרי קודם לעלין ובלימו"ן הוא בהיפך. היוצא לנו מזה דאתרוג אינו דומה ללימו"ן דמיון גדול וכמה הבדלים ביניהם. ומ"ה הוי כלאים זה בזה. ומיושב קשית השבו"י

קכז) האלי' רבה (בסי' תרמ"ט) הקשה על הלבוש שכ' דאתרוג המורכב פסול מטעם דנעבדה בו עבירה ע"י העובדי כוכבים הלא המרדכי ר"פ לולב הגזול כ' דדוקא בעבירה נעשית ע"י ישראל פסול למצוה. יע"ש. ולפענ"ד אינו קושיא. ע"פ מה שכ' בחת"ס בחי' לפ' לה"ג ד"ה עבר ולקטן כו' ובמרדכי כ' עובד כוכבים שעשה שופר בשבת או הביאו מחוץ לתחום לית בי' משום מהב"ע כמו עבר ולקטן [והיינו כירושלמי סוף פ' האורג במעביר מצה ד"א ברה"ר וכי לא יי"ח וכי מה ענין עבירה זו למצוה זו. וכן המקריב חטאתו בשבת כיפר וה"נ דכוותי'] אלא דהמרדכי מייתי עוד ראי' דאפילו מהב"ע ממש נמי אין חוששין מעצים גזולים שסיכך בהם ומלולב גזול בי"ט ב' שוב הקשה מהא דאמרינן בתמורה (דף כ':) תמורת אשם אין מתכפר בה דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה. ותירץ דהתם עבר ישראל על לא יחליפנו ע"ש. ודבריו סתומים ושל"ה בספרו בגדי ישע על המרדכי כ' דאע"ג דעולה ושלמים שאינם לכפרה כשר להקרבה אע"ג דהוי בעבירה מ"מ פריך מרדכי משום דלולב דמברך וציונו והיכן ציוהו לגזול ע"כ דומה לאשם ושפיר הקשה ותי' התם עם המצוה עצמה נגמר העבירה דההקרבה היא גמר לאו דלא יחליפנו שמחליף ומקריב זה תחת זה אבל בעלמא לא חיישינן למהב"ע יע"ש. לפ"ז מיושב קשית האלי' רבה דשפיר כ' הלבוש דאתרוג המורכב פסול מטעם דנעבדה בו העבירה אף שנעשה העבירה ע"י העובדי כוכבים. כיון דכל המצוה לא נעשית רק ע"י עבירת ההרכבה שוב דומה לתמורת אשם. וגם לפי תירץ השני של השל"ה שם דהטעם דפסול באשם דהוי מצוה דאורייתא ועבירה דאורייתא לא יחליפנו. משא"כ עובד כוכבים עושה שופר בשבת אינו אלא שבות. יע"ש ג"כ מתורץ קשית הא"ר דבאתרוג המורכב הוי מצוה דאורייתא ועבירה דאורייתא של הרכבה גם כשעושה העובד כוכבים. מ"ה פסול. ומיושב קשית הא"ר

קכח) בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' קע"ג) כ' שהלבוש הפריז על המדה לאסור מדאורייתא ללמוד מכלאים דא"כ רובע ונרבע ונעבד דילפינן מקרא דמן הבהמה ל"ל קרא נילף מכלאים כו' יע"ש ונלפע"ד לתרץ דמ"ה איצטרך קרא לרובע ונרבע ונעבד. דהיינו יכולים לטעות ולילף מאלה להתיר כמ"ש בחולין (דף קט"ו) יע"ש בתוס' ד"ה חורש בשור מ"ה איצטרך קרא לפסול רובע כו'. ומיושב קשית הפמ"א. ויעי' בשו"ת בית אפרים (חא"ח סי' נ"ו) שמתרץ ג"כ קשית הכמ"א בטוב טעם ודעת

קכט) בשו"ת בית אפרים שם אחר שהביא ראי' לדעת הלבוש מחולין (דף קי"ד:) דאמר רב אשי דבב"ח אסור באכילה כו' הקשה דלפ"ז תימא על הלבוש במ"ש דאע"ג דהרכיבו עכו"ם הא איכא מ"ד ב"נ מצווה כו' דל"ל הא. דהא בפשיטות י"ל אפילו למ"ד בהרכבת אילן אין ב"נ מוזהר מ"מ אפילו הורכב מעצמו יש לאסור לגבוה כמו בב"ח וא"כ בזה דלגבוה קפדינן אם נעשה בו איסור ומקרי תועבה שוב אין לחלק בדבר בין נעשה ע"י אדם בעבירה או לא יע"ש שהאריך בזה:

קל) ונלפע"ד לתרץ בהקדם דהנה הגאון מהר"א תאומים בתשובה בסוף ס' נחלת יעקב הקשה על הלבוש דאיך מדמה מצות לולב לקרבן ללמוד ממנו דאתרוג של כלאים פסול למצוה. הלא קרבן חמור ממצוה והוכיח כן ממנחות (דף ה':) ועוד מאיזה מקומות דמצוה גרע בחד דרגא וחמור מהדיוט בחד דרגא יע"ש שהניחו בקושיא. ואשתמיטתי' שכבר קדמו בראי' זו ממנחות בשאגת ארי' (סי' צ"ו) שהוכיח כן משם. יע"ש. אולם אשתמיטתי' להשאגת ארי' ולהגאון מהר"א תאומים במחכ"ג דבירושלמי מס' בכורים (פ"א ה"ב) מביא איבעיא זו אי מצות כגבוה הן. והעלה בירושלמי שם בפשיטות דלא הוי כגבוה יע"ש. וכבר כלל בידן דהיכא דבש"ס דילן מפסקא לי' ובירושלמי פשוט לי' קיי"ל כהירושלמי כמ"ש הרא"ש בפ' מציאת האשה (סי' י"ז) נהי דאינו מוכח דגרע רק בחד דרגא מ"מ מוכח משם דגרע מצוה מקרבן. והם הוכיחו זה דרך פלפול כהררים התלוים בשערה מש"ס דילן ובירושלמי הוא מפורש. אמנם בשו"ת מהרי"ק (שורש ק"א) העלה דמה דסליק בבבלי בבעיא דלא איפשטא ונפשט בירושלמי לא סמכינן על ירושלמי. וצ"ע [ומה שהביא מהר"א תאומים ראי' דמצוה אינו שוה לגבוה מדברי הר"ן בר"ה פ"ב שמסתפק בשופר של בהמה טמאה שיהיה פסול משום דלזכרון קאתי כלפנים דמי משמע דבשאר מצות אין להם דמיון לצורך גבוה כלל יע"ש. לפענ"ד אינו ראי' די"ל דמ"ה איצטרך לסברא זו דאל"ה נוכל לומר דכשר לשופר כמו בשופר הגזול כמ"ש הרמב"ם ומקורו מירושלמי דבקולו הוא יוצא ואין גזל בקול וה"ה לענין שופר של בהמה טמאה מ"ה צריך הר"ן ז"ל להביא סברא זו דצורך פנים כפנים. ובפנים ודאי פסול חצוצרות מבהמה טמאה כמ"ש בע"ז (דף מ"ז) דעלתה בתיקו והרמב"ם פוסק להחמיר יע"ש א"כ ה"ה שופר מבהמה טמאה פסול למצוה וכמ"ש הר"ן בע"ז שם דבשופר ג"כ דומה דעיקר המצוה בכלי כמו בחצוצרות דעיקר שירה בכלי. יע"ש. אבל לעולם במצות לולב וכדומה אפשר דדומה לקרבן כיון דעושה המצוה בעיקר הדבר. וצ"ע] היוצא לנו מזה עכ"פ דמצוה גרע חד דרגא מקרבן. לפ"ז נלפע"ד לתרץ קשית הבית אפרים בירך חברתא בקושית מהר"א