בכורי שלמה חלק א פד

בו רוח חיים וצבעו אדום. אבל צבע אדום שאינו ממין גרגורים שיש בו רוח חיים פסול. ויש להביא ראי' לפירושי ממתני' דב"ק (פ"א מ"א) ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים וכ' הברטנורה וז"ל. הו"א שן ורגל שיש בהן רוח חיים כלומר שבאים מכח בעלי חיים עכ"ל. וראיתי במראה הפנים שם בכלאים שהביא דברי הרמב"ם דשני תולעת בא מהגרגורים שהתולעת בתוכן. וסיים דלא סמך אהא דהכא בפירוש שני תולעת אלא אברייתא דת"כ ודספרי יע"ש. היוצא לנו מכל זה דלדעת רוב פוסקים אף בדבר האסור באכילה אם נשתנה מותר באכילה ומותר אפילו לקטרת וכ"ש למצוה. וא"כ לכאורה ראי' להט"ז דאם נשתנה מותר דלא כלבוש

קיט) אמנם באמת אינו ראי' להט"ז נהי דלענין איסור מהני נשתנה דמותר אף לקטרת מ"מ אם נעבדה בה עבירה גרע ולא מהני נשתנה אף למצוה. בשלמא לגבי איסור אם נשתנה נעשה היתר מ"ה מותר לקטרת ולשמן המשחה כיון דלא נשאר עליו רושם קטיגור כיון דלא נעבדה בה עבירה. אבל אם נעבדה בה עבירה נהי דנשתנה מ"מ הקטיגור עומד וצווח לפני הקב"ה פלוני עשני. אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו כמ"ש הירושלמי הנ"ל. לכן באתרוג המורכב כיון דנעבדה בו עבירה דנולד מעבירה תו לא מהני בי' נשתנה. ושוב ליכא ראי' להט"ז דבנשתנה לא הוי מהב"ע

קכ) ובלא"ה יפה השיג כבוד גאונו על הט"ז דבאתרוג המורכב לא מקרי נשתנה כיון דניכר התועבה והביא ראי' לדבריו מתוס' חולין (דף קט"ו.) בד"ה חורש בשור שכ"כ לענין בשר וחלב. ודבריו כח"ח. וזכה כבודו לכוין בהשגה זו לדברי שו"ת פני ארי' (סי' מ"ג) שהשיג על הט"ז מטעם זה והסכים להלבוש דפרי אילן המורכב אסור לגבוה כמו כלאי בהמה משום דהקישן הכתוב וגם בשו"ת הר"ח כהן ראפפורט בהשמטות לא"ח השיג ג"כ על הט"ז דשאני באתרוג דעצמו נולד מעבירה כמו בהמת כלאים ל"ש נשתנה. וכ' ג"כ סברת הפני ארי' יע"ש. ובחת"ס (ח"ו פ' לולב הגזול) מתרץ ג"כ וז"ל הכא השינוי גופי' הוא האיסור היינו גידולו והשתנותו הכל באיסור ומשעה שנגמרה העבירה היינו אחר גמר גידולו שוב לא נשתנה. ומצאתי ג"כ בא"ר (סי' תרמ"ט) שמתרץ כן. וראיתי בשו"ת חכמת שלמה שבסוף שו"ת הר המור מזכירו ג"כ בשם הא"ר היוצא לנו מזה דדברי הלבוש כראי מוצקים

קכא) המג"א והט"ז השיגו עוד על הלבוש ממ"ש בפ' מרובה (דף ע"ח.) גבי קדשים או כשב פרט לכלאים ל"ל קרא ת"ל דהו"ל מהב"ע לפי דבריו ע"כ. ונלפע"ד לתרץ דמ"ה איצטרך קרא לאסור כלאים דאם הטעם משום מהב"ע סד"א נהי דלא עלו לבעלים לשם חובה ולא יצאו הבעלים י"ח משום דנעבדה בו עבירה מ"מ יהי' לרצון ולריח נחוח להקב"ה. וכעין סברא זו כ' הרמב"ן בס' מלחמות. קמ"ל דאו כשב פרט לכלאים דלא הוי לרצון כלל. ויעי' בחת"ס ח"ו בחי' לפ' לה"ג (דף ל'.) שמתרץ כעין זה מה שקש' למה לי גזל דומיא דפסח דפסול לקרבן בלא"ה פסול משום דכתיב לך גבי סוכה אע"ג דשאלה כשרה ע"כ משום מהב"ע וא"כ ק"ו קרבן דפסול משום מהב"ע יע"ש. ויעי' בשו"ת בית אפרים (חא"ח סי' קנ"ו) ובשו"ת הר"ח כהן שם שתירצו השגה זו ע"פ מ"ש בחולין (דף קט"ו) וכלאי בהמה גופייהו מנא לן מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ע"כ. א"כ מיושב קשית המג"א והט"ז דהא איצטרך או כשב להתיר להדיוט. ואשתמיטתייהו שכבר קדמם בזה הרב אלי' רבה (סי' תרמ"ט) אולם אשתמיטתי' לכל הני גדולים דברי הש"ס בנדה (דף מ"א) דבעי תרי קראי בכלאים חד לבהמת חולין וחד לבהמת קדשים יע"ש. ואי אתי למימר דלהדיוט שרי אבל לגבוה ידעינן דפסול כיון דמאיס לגבוה תרי קראי למה לי אע"כ דאיצטרך לאסור לגבוה דאין איסור משום דמאיס לגבוה דלא כלבוש. שוב מצאתי בס' נחלת יעקב בסופו תשובה מנכדו הגאון מהר"א תאומים שרצה לומר מתחלה דאיצטרך להתיר להדיוט ודחה ג"כ מנדה שם. יע"ש. לזאת מחוורתא כמו שתירץ בשו"ת פני ארי' (סי' מ"ג) ולא קשה מנדה. גם לפי תירוצי הנ"ל לא קשה מנדה שם. גם בשו"ת בית אפרים שם ובשו"ת הב"ח (סי' קל"ה) תירצו קשית הט"ז והמג"א מפ' מרובה בטוב טעם יע"ש היוצא לנו מזה דליכא שום קושיא על הלבוש שפוסל אתרוג המורכב מפרק מרובה. ויפה הורה

קכב) הט"ז הקשה עוד על הלבוש אם אתרוג המורכב פסול אמאי אמרינן בסוכה (דף ל"א.) לא מצא אתרוג לא יביא לא רימון ולא פריש ולא ד"א ולא אמר לרבותא ולא יביא אפילו אתרוג המורכב יע"ש. כבר כ' בשו"ת הב"ח (סי' קל"ה) מדהאריך התנא וכ' פריש ורימון וד"א י"ל דאתא לאשמעינן דאפילו יש בו מין אחר מאיזה צד שיהי' כגון בהרכבה וכדומה ג"כ אסור יע"ש והט"ז בעצמו מתרץ קושייתו בטוב טעם דמ"ה אמר פריש ורימון לרבותא דאפילו בזה גזרינן דאתי למסרך וכ"ש במורכב דדומה לאתרוג יע"ש

קכג) בשו"ת הר"ח כהן שם הקשה על הלבוש מבכורות (דף י"ז.) אמר רב אשי אף אנו נאמר הדלה הגפן על גבי תאנה יינו פסול לנסכים מ"ט זבח ונסכים כתיב מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנה. ואי ס"ד דמורכב פסול לגבוה הואיל ונעבדה בו עבירה בהרכבת אילן למה לי טעמא דאיתקש נסכים לזבח מקרא דזבח ונסכים תיפוק לי' דבלא"ה יינו פסול לנסכים הואיל ואתי מהרכבת אילן יע"ש. ונלפע"ד לתרץ דאיצטרך קרא גבי נסכים דיינו פסול דסד"א נהי דלא עלו לבעלים לשם חובה ולא יצאו הבעלים י"ח משום דנעבדה בה עבירה מ"מ יהי לרצון ולריח נחוח כסברת הרמב"ן במלחמות הבאתיו לעיל (אות קכ"א) קמ"ל דנסכים דומיא דזבח מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנה. אבל אם נשתנה אינו קרבן כלל וממילא לא הוי לרצון כלל. ובלא"ה נכד הגאון מהר"ח כהן בהגה שם יפה השיג עליו ממשנה ד' דפ"ו מכלאים דמוכח קצת דבהדלה ליכא איסור הרכבת אילן יע"ש

קכד) בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ל"ו) השיג על הלבוש במ"ש דב"נ מוזהר על הרכבת אילן דהא פסק הרמב"ם בפ"ט מה' מלכים ובפ"א מה' כלאים ובכ"מ שם דאין הלכה כר"א דב"נ אינו מצווה על הרכבת אילן יע"ש. וכן השיג בשו"ת והשיב משה (חא"ח סי' כ') על הלבוש. אולם במחכ"ג אשתמיטתייהו דברי הרמב"ם בה' מלכים (פ"י ה"ו) וז"ל מפי הקבלה שבני נח אסורין בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן בלבד ואין נהרגין עליהן עכ"ל. ויעי' בכ"מ והרגיש בזה המל"מ בפ"א מה' כלאים. וכן מצאתי בחי' הר"ן סנהדרין (דף נ"ו) ד"ה ר"א שכ"כ בדעת הרמב"ם ואח"כ מצאתי בשו"ת בית אפרים ובברכי יוסף יו"ד (סי' רצ"ה) שהרגישו בזה. והברכ"י הביא דבשלטי הגבורים ספ"ק דקידושין כ' בשם הריא"ז דב"נ מוזהר על הרכבה ובשם עוד הרבה פוסקים שכתבו כן. [ובזה מיושב ג"כ השגת הגאון מהר"ש קוועטש בחכמת שלמה שבסוף שו"ת הר המור על הלבוש בענין זה יע"ש ודוק]

קכה) בשו"ת שבות יעקב שם הקשה עוד דאף דהרכבת אילן באילן כמו אתרוג בתפוח אסור משום הרכבת כלאים כמ"ש הרמב"ם בה' כלאים (פ"א ה"ה) מ"מ אתרוג בלימו"ן אפשר דהוי מין במינו וליכא בו איסור הרכבה כלל. וכמ"ש הרמב"ם בהל' כלאים (פ"ג ה"ה) וז"ל וכן אם יש זרעים ואילנות אחרות אע"פ שהם שני מינין בטבעם הואיל ועלין של זה דומין לעלין של זה או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון גדול עד שיראה כשני גוונין ממין אחד לא חששו בהן לכלאים [הביאו הגאון מהרש"ק] יע"ש

קכו) ולפענ"ד אינו קושיא דהא הרמב"ם בעצמו שם כ' אחר זה (בהלכה ו') וז"ל אבל צנון עם הנפוס אע"פ שהעלין דומין זה לזה והפרי דומה לפרי הרי אלו כלאים הואיל וטעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר וכן כל כיוצא באלו עכ"ל. ויע"ש בכ"מ מ"ש בשם הר"י קורקוס. א"כ חזינן דהיכא דהטעם רחוק ביותר זה מזה אף אם הפרי והעלין דומין זה לזה אפ"ה הוי כלאים. א"כ כ"ש באתרוג עם לימו"ן שגם הפרי אינו דומה דמיון גדול זה לזה וגם הטעם רחוק זה מזה הרבה כאשר אבאר אי"ה א"כ בוודאי הוי כלאים. דהא מבואר בשו"ת הר"י פאדווא הובא בשו"ת רמ"א